בהעדר גילוי מיוחד כאמור, למעשה לא היתה לתובעת אפשרות ממשית לדעת על אודות שיטת חישוב הריבית בה נקט הבנק עד שהלוואות אלה נבדקו עבורה באופן יסודי ומקצועי;

 

הטענה בדבר התניית שירות בשירות היא טענה שנולדה אצל התובעת בדיעבד בלבד - אך ורק על מנת לשפר את מצבה לאחר שערכה בדיקה חוזרת של הכדאיות הכלכלית שברכישתן של קרנות הנאמנות - ובשום אופן אינה משקפת את מהלך הדברים כהוויתם.

התניית שירות בשירות ודרכי הוכחתה; ריבית בשיעור העולה על הוראות צו הריבית; החובה להעניק אשראי או לחדשו

ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תקדין עליון 99(1) 971

הגדלת שיעור ריבית והודעות ללקוח; החלטה להפסיק לתת אשראי בחריגה

ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' יאיר ש' שיווק, תקדין עליון 99(3) 270

גילוי אופן שינוי מרכיבי הריבית - אימתי?; עדכון מסגרת אשראי - האם חובה זו מוטלת על הבנק בזמן אינפלציה מהירה?

ע"א 7162/96 אמנונים חברה לעבודות עפר ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון, תקדין עליון 98(3) 234

ת"א 765/92 (מחוזי-ת"א) בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו יעקב ואח' (טרם פורסם)2

תביעה כספית של בנק לחייב את נתבע 1 (להלן: "לופו"), רואה חשבון במקצועו, לשלם את יתרת החוב בחשבון עו"ש ויתרת הלוואה. מדובר בחשבון שצבר יתרות חובה נכבדות, וכי הגיבוי היחידי שלו הוא שמו הטוב ומעמדו המקצועי של הלקוח. הבנק היה מעוניין לשפר את תנאי החשבון של לופו, בתנאי שהוא ימציא בטחונות מקובלים. שאר הנתבעים הינם ערבים להלוואה שניתנה.

שיעור הריבית המירבית על-פי חוק; שיעור ריבית פיגורין; חובה לציין את שיעור הריבית בפועל - האומנם עומדת היא, ואם כן, האם בכל מקרה?; יום תחילת הריבית - איזהו?

ת"א (ת"א) 1272/87 בנק הפועלים בע"מ נ' בית זייד - כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"מ תשנ"ב (ג) 19

שלוש הלוואות שנטלה נתבעת מספר 1 (להלן: "האגודה"), מהבנק התובע, בערבות חבריה, הן בבסיס המחלוקת בתיק. הנתבעים בקשו רשות להגן מפני התביעה בטענות שונות, אשר רק אחת מהן הוכרה על-ידי הרשם כראויה לכך, והיא בנושא הריבית בלבד. המחלוקת בין בעלי הדין מתמקדת בחוקיותם של חיובי הריבית שחוייבה האגודה על-ידי הבנק ובגלל מחלוקת זו לא יכול היה רואה החשבון, שמונה על-ידי הרשם לבדיקת חשבון הבנק, להתחיל במלאכתו. ארבע טענות הנתבעים על אי-חוקיות חיובי הריבית נידונו בפסק-הדין.

נקודה נוספת בעניינן של ההלוואות, שיש להזכיר, היא עניינו של "היתר עיסקה". מקור ההלכה בדין העברי האוסר על נשיכת נשך (ריבית). הדבר היווה מכשלה, כאשר חברות התחילו לפעול באופן כלכלי מתוחכם. תוצאת האיסור היא לרעת הלווים, משום שללא כדאיות כלכלית, לא יהיו מלווים.

הבנקים, מכוח חוק הריבית, מוגבלים אפוא באחוז הריבית שהם יכולים לגבות בהלוואות צמודות, כאשר תקרת ריבית נקבעת על-פי צווים שונים. כאמור, המדובר בהוראות קוגנטיות.....

קיימות בדין הוראות דיספוזיטיביות אשר תכליתן לקבוע הסדרים אשר יחולו בהעדר קביעה אחרת של הצדדים. כך, למשל נפסק כי בהעדר קביעה ברורה בהסכם באשר לשיעור הריבית, יחולו הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, בהתאם לסוג ההצמדה של ההלוואה...