שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

הבנק הפר חובותיו כלפי הערבים וערעורם התקבל חלקית

מאת: משרד עו"ד גלעד נרקיס   |   02.06.2016

בית המשפט קיבל באופן חלקי ערעור המערערים על פסק דינו של בית משפט השלום לפיו חויבו המערערים לשלם לבנק את מחצית יתרת ההלוואות להם ערבו. נפסק, כי לא היה מקום לחלק את יתרת החוב הנערב בין המערערים לבין הבנק בחלקים שווים וזאת לנוכח יחסי הכוחות השונים לחלוטין בין הצדדים וכן נוכח החובות המוטלות על הבנק כלפי המערערים לפי חוק הבנקאות ו חוק הערבות .

 ע"א 37323-12-15 קודריאבצב ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.16).

 שני המערערים עלו ארצה בסמוך לשנת 1996. במהלך שנת 1998 נזקקו השניים להלוואות ופנו בעקבות מודעות שראו בשפה הרוסית למתווך בשם דימיטרי שהסביר להם, כי כ"נהוג בישראל" עליהם לחתום ערבות לאחרים, ואחרים יחתמו עבורם. הוסבר לשניים, שכך הדברים מתנהלים, וכך ניתנות הלוואות. 

 המערערים הסכימו. כל אחד מהם זומן, במועד אחר, לסניף של המשיב שם הם חתמו על מסמכים בעברית לטובת גברת שאותה לא הכירו. מדובר, לגרסתם, בפגישה קצרה בבנק, ולטענתם לא הוסבר להם יותר מדי. לאחר אותה פגישה וחתימה בבנק הם לא שמעו דבר מאיש עד שקיבלו הודעה מן הבנק בדבר מימוש הדירה, ואזי גם נודע להם שהם ערבים למשכנתא ע"ס 362,800 ש"ח (קרן).

בית משפט קמא קבע, שהלווים המקוריים (זוג הורים ובת) לא היו מוכרים למערערים, והם אף לא פנו למערערים על מנת שאלה ישמשו להם כערבים.

 בית משפט קמא קבע, כי הוכח די הצורך, שאותו דימיטרי היה "הרוח החיה" והדמות הבלעדית שהביאה את המערערים לסניף הבנק של המשיב, והוא זה ששכנע אותם לחתום על כתב הערבות להלוואות, עוד נקבע, שהמערערים התכוונו לחתום כערבים להלוואות של אדם אחר מתוך הבנה וכוונה שהדבר יסייע להם בקבלת הלוואה בדרך דומה. אמנם נוהלי הבנק חייבו מתן הסברים בשפה הרוסית וכן חייבו את החתמת הלווים והערבים על טופס מידע בשפה הרוסית. טופס כזה אין בנמצא בתיק זה, והמערערים שוללים מכל וכל שחתמו על טופס כזה. בית משפט קמא מציין, כי למרות שהיו אמורים להיות בתיק ההלוואה אצל המשיב לפחות שני טפסים כאלה, אחד לכל אחת מן ההלוואות, הרי הם לא נמצאו ואין כל מסמך שנחתם על-ידי המערערים בשפה הרוסית, שהיא השפה שהייתה מובנת למערערים בשעתו.

בית משפט קמא קבע, שאין בפגם זה כדי להפקיע את הערבות, הואיל והכוונה הייתה לערוב לסכום משמעותי. באותה כוונה היו כרוכים אינטרסים ממשיים של מי מן המערערים, אך הפגם האמור גרם למערערים, במידה מסוימת, להעריך לא נכונה ובאופן מוטעה את רמת הסיכון, גובהו ומידת הסתברותו.

לפיכך קבע בית משפט קמא, כי ראוי במצב עניינים זה לקבוע שהבנק יישא במחצית מן החוב, ובמחצית האחרת יישאו המערערים, רבע כל אחד מהם.

בערעור שהגישו המערערים, חזרו וטענו כי שגה בית משפט קמא משהטיל עליהם אשם תורם בשיעור של 50% וחייב אותם בתשלום מחצית יתרת ההלוואה, הגם שלא הבינו כלל ולא הוסברה להם טיב הערבות עליה חתמו.

 לטעמם של המערערים, הפגם שנפל הוא פגם עיקרי הנוגע לשורש ההתקשרות שבין הצדדים, והוא מפקיע את ערבותם של המערערים, הואיל והמשיב לא הסביר להם את הסיכונים ואת המשמעות שבחתימתם על הערבות להלוואות, וכן לא הובהר להם שקיים סיכון ממשי שהדירה הממושכנת לא תבטיח את החוב.

 בית המשפט המחוזי דן בטענות הצדדים וקבע כי על מערכת היחסים שבין בנק לערב חלות הוראות פרק ב' של החוק: "חובות תאגיד בנקאי במתן שירותים בנקאיים", הוראות הכוללות גם את סעיף 5 שעניינו "גילוי נאות", ובכלל זה, בין היתר גם גילוי כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו תנאיו ומחירו של השירות הניתן והסיכונים הכרוכים בו (סעיף 5 (א) (1) של חוק הבנקאות).

 כל אחד משני המערערים הוא בגדר "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, התשכ"ז-1967, ואף "ערב מוגן" כהגדרתו באותו חוק. סעיף 22 של חוק הערבות קובע את "חובת הגילוי" כפי שזו פורטה בסעיפי המשנה שבסעיף, ובהתאם לתשתית העובדתית שהונחה בפני בית משפט קמא חובת גילוי זו לא קוימה. כך גם לא קיים המשיב כלפי המערערים את החובה שבסעיף 24 של חוק הערבות: למסור לעיון העתק של חוזה הערבות, וכן העתק חתום לאחר החתימה.

 במקרה דנא, עולה חד –משמעית מקביעותיו הברורות של בית משפט קמא שלא נמצא בתיקי ההלוואות טופס מידע לערב בשפה הרוסית , כמו כן, וכפי שציין בית משפט קמא, הוצג למערערים כי די בהיות הדירה ממושכנת לבנק כדי לסלק את החוב וכי חתימתם דרושה כי "כך מקובל".

יחד עם זאת, הוכח כי עוד לפני חתימתם על הערבויות נשוא הדיון נטלו המערערים הלוואות שהצריכו חתימת ערבים.

 לכן, המסקנה האופרטיבית של בית משפט קמא, לפיה על המערערים לשאת רק בחלק של יתרת החוב הנערב מבוססת היטב, ואולם, בניגוד לתוצאה אליה הגיע בית משפט קמא קבע בית המשפט המחוזי שלא היה מקום לחלק את יתרת החוב הנערב בין המערערים לבין הבנק בחלקים שווים וזאת לנוכח יחסי הכוחות השונים לחלוטין של המערערים, מחד גיסא, ושל הבנק מאידך גיסא, וזאת נוכח החובות המוטלות על הבנק כלפי המערערים לפי חוק הבנקאות וחוק הערבות, ולפיכך, התקבל חלקית הערעור באופן שבמקום קביעתו של בית משפט קמא  לפיה חב כל אחד מן המערערים ברבע מסכום יתרת החוב, נקבע שכל אחד מן המערערים יישא בששית מסכום יתרת החוב בהלוואות נשוא תיק זה.

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן