שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

החלטת הבנק לסגור חשבון בנק- האם בגדר "סירוב סביר"

מאת: משרד עו"ד גלעד נרקיס   |   17.11.2015


בת"א (מחוזי-חיפה) 33211-05-15 א.י. איור בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [1] קיבל בית המשפט תביעה שהוגשה כנגד בנק בגין סגירת חשבון התובעת וקבע כי סירוב הבנק ליתן לתובעת שירות בנסיבות המקרה אינו "סירוב סביר".

בעניין זה, פתחה התובעת, שהינה חברה פרטית, חשבון בנק ובמעמד פתיחת החשבון חתמה על מסמכים שונים לפיהם התחייבה, בין היתר, להודיע על כל שינוי במבנה של החברה או בהרכב האחזקות – "מראש, או מיד לכשיוודע לה על כך", כמו-כן חתמה התובעת על הצהרה לגבי בעלי השליטה בחשבון תאגיד לפיה התחייבה להודיע לבנק בכתב על כל שינוי בפרטים שנמסרו לגבי בעלי השליטה "בהקדם האפשרי". עוד אישרה התובעת במסגרת הצהרת בעלי השליטה, כי ידוע לה כי "מסירת מידע כוזב, לרבות אי מסירת עדכון של פרט החייב בדיווח ... מהווה עבירה פלילית", וזאת מכוח הוראות חוק איסור הלבנת הון , תש"ס-2000.

בחלוף כשלוש שנים ממועד פתיחת החשבון ערכה התובעת שינוי במבנה הבעלות והניהול שלה, וכחודש וחצי לאחר מכן קיבלה מן הבנק מכתב בו נכתב כי לאור העובדה שמפניית התובעת עולה שהיה שינוי בבעלות ובניהול, והואיל והבנק לא קיבל הודעה על כך במועד – אזי החשבון ייסגר בתוך 30 יום .

הבנק טען כי החלטתו לסגור את החשבון הינה סבירה ועונה על הוראות סעיף 2 ל חוק הבנקאות (שירות ללקוח) , תשמ"א-1981 , עוד הוסיף הבנק וטען כי סירובו הינו סביר אף לאור משטר איסור הלבנת הון החל על הבנק – הכולל את הוראות חוק איסור הלבנת הון , תש"ס-2000 והצווים שהוצאו על פיו.

בית המשפט קבע כי כשבוחנים את סבירות הסירוב, יש לבחון את מכלול הנסיבות.

עוד חזר בית המשפט על ההלכה לפיה בחינת שיקול הדעת של הבנק הינה בפן מעין-מינהלי, באשר הבנק מספק שירותיו לכלל הציבור והוא חב כלפי הציבור חובת אמון והנטל להראות כי הסירוב היה סביר, מוטל לפתחו של הבנק המסרב ליתן את השירות.

בנסיבות העניין קבע בית המשפט כי "אין ספק כי הבנק זכאי – ואף חייב - לדעת מי הוא הלקוח "האמיתי" שלו, מי הוא "העומד מולו", ויש חשיבות למתן מידע מדויק בזמן אמת לגבי זהות הלקוח, לרבות (כמובן) בעלי השליטה והמנהלים. במקרה דנן, אמנם התובעת לא סיפקה הסבר לאיחור במסירת המידע לגבי השינוי בבעלות ובניהול, אך לא הונחה תשתית שיכולה ללמד על כך שהיתה כוונה להסתיר את השינוי או שהשינוי עצמו מעורר קושי או חשד. החשבון נוהל במשך שלוש שנים ללא כל חריגות והיה ביתרת זכות בכל המועדים – ולכן, דומה כי לא היה מקום לסגור את החשבון רק בעטיו של האיחור. לכן – בהיבט זה, יש לקבל את עמדת החברה."

לפיכך, נקבע כי סירוב הבנק להמשיך ולנהל את החשבון מפאת האיחור במתן ההודעה לגבי השינוי בבעלות ובניהול בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, אינו "סירוב סביר".



[1] ת"א 33211-05-15 א.י. איור בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם בנבו,9.10.2015 ).

 


 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן