שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

ערבה לא הופטרה מערבותה בשל העובדה כי היה ברשותה כלל המידע הדרוש טרם החתימה

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   30.07.2015

ערבה לא הופטרה מערבותה בשל העובדה כי היה ברשותה כלל המידע הדרוש טרם החתימה

ערבה שהיא אמה של הלווה טענה כי הבנק הפר את חובת הגילוי וההודעה כלפיה, בית המשפט פסק כי נוכח הקשר המשפחתי בינהם, ובשל העובדה שהערבה ידעה את מצבה הכלכלי של בתה, היא מחוייבת בהשבת ערבותה.

ת"א 13343-04-13 בנק אוצר החייל בעמ נ' כהן ואח' (פורסם בנבו 7.7.2015)

עסקינן בתביעת בנק , בהליך של סדר דין מקוצר כנגד 4 נתבעים לתשלום  חוב שעמד נכון למועד הגשת התביעה על סך של 208,432.81 ש"ח, בחשבון שניהל הנתבע 1 ובחשבון משותף שניהלו הנתבעים 1-2- בני זוג (להלן: הלווים").

המדובר הוא בחוב הכולל את יתרת החובה בחשבון העו"ש ויתרת הלוואות שלא נפרעו במלואן.

כנגד הנתבעים 1-2 ניתנו פסקי דין בהיעדר הגנה.

הנתבעים  3-4 חתמו כערבים להלוואה בסך 100,000 ש"ח שהועמדה לטובת הנתבעים 1-2, ביום 15/6/10. התביעה כנגד הנתבעים 3-4 הועמדה על סך של 88,055.52 ש"ח, שמהווה את יתרת ההלוואה הנערבת שלא נפרעה (להלן: "ההלוואה").

הדיון בעניינם של הנתבעים 3-4, התנהל בנפרד . בעניינו של הנתבע 4 טרם החל שלב ההוכחות. פסק הדין שלהלן יעסוק בעניינה של הנתבעת 3 בלבד (להלן: "הנתבעת").

טענות התובע

התובע טוען כי הנתבעת חתמה ביום 9.6.10 על כתב ערבות להלוואה ועל כלל הטפסים הנלווים, ובשל ליקוי בטופס ההודעה לערב, נשלח הטופס כעבור מספר ימים באמצעות פקס אל הנתבעת לצורך חתימתה, ולאחר שהטופס הוחזר חתום הוקמה ההלוואה. יתרה מכך, לטענת התובע הנתבעת אף הגיעה לסניף הבנק לצורך חתימה נוספת על הטופס המתוקן, כך שהלכה למעשה היא חתמה על טופס גילוי מידע לערב שלוש פעמים!

לטענת התובע קיבלה  הנתבעת 3 את כל המידע אותו מחויב תאגיד בנקאי למסור  לערב בטרם חתימתו על ערבות על ידי פקידת הבנק וכי קיים את חובת הגילוי במלואה. לטענת הבנק ,  מאחר שהנתבעת אינה מכחישה את חתימותיה על הטפסים הנלווים לחתימתה על הערבות, חזקה על הנתבעת שקראה את תוכן המסמכים והינה מודעת למהות המסמכים עליהם חתמה.

לגירסת התובעת עם היווצרות פיגור בהחזר ההלוואה נשוא הערבות, נשלחה הודעה לנתבעת על מנת לאפשר לה לפרוע את החוב בטרם הוגשה התביעה דנן .מנגד נטען כי אין כל חובה בדין לעדכן את הערב על התנהלות החשבון בכל עת, כל עוד הלווה עומד בפירעון תשלומי ההלוואה.

לטענת התובע בתשובה לטענת הנתבעת בדבר התחייבות התובע שלא להעמיד הלוואות נוספות ללווים, טענה זו איננה נכונה וחתימתה של הנתבעת על הערבות לא הותנתה בתנאי ממין זה.                  כן נטען כי גם הטענה בדבר קיומה של ערבות מדינה איננה רלוונטית שכן המדובר בערבות להלוואה נוספת שניתנה במועד מאוחר יותר מההלוואה נשוא הערבות של הנתבעת.

 

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי התובע הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו מכוח חוק הערבות, וכן הפר הוא את חובת הנאמנות וחובת הזהירות המוטלת על תאגיד בנקאי כלפי לקוחותיו מכוח חוק הבנקאות.

לטענת הנתבעת, במעמד החתימה על כתב הערבות, לא ניתנו לה הסברים בדבר מהות הערבות ותניאה, מצב חשבונם של הלווים ופרטי ההלוואה הנערבת. יתרה מכך, לטענתה, במצב בו הערב הינו בן משפחה של הלווה, חלה חובה מוגברת על הבנק להביא בפני הערב את כלל הפרטים המהותיים בטרם החתימה על כתב הערבות.

עוד נטען כי לאחר החתימה על הערבות, לא עידכן התובע את הנתבעת בהתנהלות הלווים בחשבון הבנק לא כן שכן לא עודכנה הנתבעת בדבר פיגורים בהחזרי הלוואות, הלוואות חדשות שהועמדו לטובת הלווים ואי כיבוד שיקים והוראות קבע בחשבון.

לטענת הנתבעת היא אינה זוכרת אם חתמה פעם נוספת על טופס ההודעה לערב שכן לאחר מועד החתימה הראשונה שהתה בחו"ל למשך חודש ימים, ולכן הנסיבות מציגות כי גרסה עדיפה על גרסת התובע בכל הנוגע לחתימה נוספת על טופס ההודעה לערב.

דיון והכרעה

השאלה שעומדת להכרעה הינה: האם מילא התובע אחר חובות הגילוי המוטלות עליו מכוח חוק הערבות?

חובת הגילוי מוגדרת בסעיף 22 לחוק הערבות וקובעת מספר פרטים אשר על הבנק להודיע ולעדכן את הערב טרם החתימה על כתב הערבות, מובמעמד החתימה על כתב הערבות נדרש הבנק להחתים את הערב על טופס הודעה לערב בו מוסדרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק.

בית המשפט קובע כי הוכח כי הנתבעת חתמה על טופס ההודעה לערב, ומכאן עובר בית המשפט לבחון האם במסגרת המסמכים עליהם חתמה הנתבעת הובאו לידיעתה כלל הפרטים שעל נושה לגלות לערב על פי סעיף 22 לחוק הערבות על כלל תתי סעיפיו.

המסקנה שמגיעה אליה בית המשפט לאחר בחינה ראשונית של המסמכים עליהם חתמה הנתבעת היא שכלל הפרטים הנדרשים הובאו לידיעת הנתבתע, ולכן לא חל סעיף 23 לחוק הערבות הדן בתוצאות אי גילוי של פרטים המצויים בסעיף 22 לחוק הערבות.

הנתבעת הודתה בחקירתה כי היא מזהה את חתימתה ואין היא טוענת כי החתימה זויפה.

ההלכה הפסוקה מורה כי חזקה על אדם שחתם על מסמך כי הוא מודע לתוכנו וקרא אותו ועליו נטל ההוכחה להראות אחרת. יפים לעניין זה דברי הנשיא זוסמן: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד י"ט (2) 113 בעמ' 117).

ועל בעל הדין המבקש לסתור חזקה זו נושא בנטל הוכחה כבד:

"זאת ועוד: הנטל להוכחת טענת 'לא נעשה דבר' הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים ... על המעלים טענת אפסות לסתור חזקה זו, ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה." ע"א 1546/96  בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו, פ"ד נד(2) 559, עמוד 570).

טוענת עוד הנתבעת כי הבנק הפר את חובותיו כלפיה לפי חוק הבנקאות ובדגש על חובת הגילוי הן עובר לחתימתה על כתב הערבות בכל הנוגע למצבם הכלכלי של הלווים כפי שהיה ידוע לתובע ובאשר למהותה של הערבות שעליה חתמה וכן הפר את חובת העדכון באשר למצבם של הלווים ואופן התנהלותם בחשבון ממועד חתימת הערבות ועד להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי.

סעיף 17א' לחוק הבנקאות קובע כי חוק זה  חל גם על מי שערב כלפי תאגיד בנקאי. בפסיקה נקבע כי מערכת היחסים הייחודית שבין הבנק ללקוח מחייבת קביעת הסדרים נורמטיביים ייחודיים.

"ביסודה, מערכת היחסים בין בנק ללקוח הינה חוזית. הלקוח פונה לבנק, ונעזר בשירותיו, כאשר לגבי כל שירות ושירות מתגבש חוזה בין הבנק ללקוח, עליו חלות הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים). מלבד ההסדרים החוזיים, חלים על מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח הסדרים נורמטיביים נוספים, אשר החלתם מתחייבת מהמאפיינים הייחודיים של מערכת היחסים בין הבנק ללקוחו: בידוע הבנק הוא "שחקן חוזר" בזירה הפיננסית, לעומת הלקוח, שבמרבית המקרים הוא "שחקן חד פעמי" בזירה זו; לבנק הידע, הכישורים והמומחיות שאינם נחלתו של הלקוח; הבנק נהנה מנגישות למידע, אשר השגתו על ידי הלקוח כרוכה בהשקעת מאמצים רבים  מצדו; לבסוף, לבנק מעמד של גוף "מעין ציבורי", והוא זוכה באמון רב מצד הלקוחות הנעזרים בשירותים הפיננסיים מבלי שאלו ידרשו או יחקרו באשר לטיב הפעולה (ראו: ע"א 1304/91 טפחות-בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, 322-324, 333 (1993); ע"א8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה חיה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 371 (2004)); ע"א5893/91 טפחות בנק משכנתאות בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 592 (1994)).

מאפיינים ייחודיים אלה מצדיקים את החלתם של הסדרים נורמטיביים נוספים לאלו החלים על צדדים במסגרת חוזה מסחרי סטנדרטי, ובהם: חוקי חוזים מיוחדים, דוגמת חוק הערבות; חוקי הבנקאות, דוגמת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות); חוק החוזים האחידים,תשמ"ג-1982; וחוקים מיוחדים להגנת הלקוח, דוגמת חוק הריבית,תשי"ז-1957 (ראו: סיני דויטש "יחסי בנק-לקוח – אספקטים חוזיים וצרכניים" ספר זיכרון לגד טדסקי – מסות במשפט אזרחי 163 (יצחק אנגלרד, אהרן ברק, מרדכי ראבילו וגבריאלה שלו עורכים, 1995)).

מן ההסדרים הכלליים והספציפיים החלים על מערכת היחסים שבין הבנק לבין מקבלי השירות, נגזרות שלל חובות המוטלות על הבנק כלפי לקוחותיו וכלפי צדדים שלישיים, שהעיקריות שבהן הן: חובת תום לב, חובת זהירות לנהוג בכספי הלקוח במיומנות וזהירות, איסור הטעיה והשפעה בלתי הוגנת, חובת נאמנות לדאוג שכספיו או נכסיו של הלקוח לא ייפגעו, חובת בירור וחובת גילוי (ראו: גלעד נרקיס, מירב מור חובות החלות על הבנקים כרך א36 (2002) (להלן: נרקיס ומור))".

[ע"א 8098/09אורה כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה, [פורסם בנבו], 3.1.12].‏

לא למותר להבהיר כי על תאגיד בנקאי  מוטלות חובות אמון מוגברות. ראו בהקשר זה דבריה של כב' השופטת חיות ברע"א 4373/05אבן-חיים נ' בנק עצמאות למשכנתאות ופיתוח בע"מ [פורסם בנבו] (15.11.07):

"טעם נוסף וחשוב לחובות המוגברות המוטלות על הבנקים בדין הישראלי בכלל ולא רק בחוק הבנקאות נעוץ במעמדם המיוחד של הבנקים בחיי הכלכלה והמסחר, עליו עמד בית משפט זה בפסיקתו לא אחת, בהדגישו כי הבנקים נתפשים כבעלי מעמד "מעין ציבורי" וזוכים בשל כך לאמון עד כי אלה הבאים עימם במגע נוטים לסמוך על פעולותיהם ועל מצגיהם ללא חקירה ודרישה.... רציונאליים אלה, אשר בגינם הטיל חוק הבנקאות על הבנקים חובות רחבות היקף של גילוי ואיסור הטעיה כלפי לקוחותיהם, יפים בה במידה, ואולי ביתר שאת, במערך היחסים שבין הבנק לערבים. הערב, לא פחות מן הלקוח, סומך על הבנק ונותן אמון בפעולותיו ובמצגיו. כמו כן קיימים במישור היחסים שבין הבנק לערב, לא פחות מאשר ביחסי בנק-לקוח, פערים משמעותיים ומובנים של ניסיון ומידע המצדיקים הטלת חובות גילוי ואי הטעיה ברמה מוגברת על הבנק כלפי הערבים"

החובות המוטלים על תאגידים בנקאיים חלים גם במקרה שבפניי על מערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעת, מתוקף היותה ערבה להלוואה של בתה . על רקע זה יש לבחון האם אכן כטענת הנתבעת בנסיבות המקרה, הפר התובע את חובותיו על פי הדין.

במסגרת תצהיר עדות ראשית של  הנתבעת טענה , כי התובע לא מסר מידע על הטפסים שעליהם חתמה הנתבעת, לא ניתן לה הסבר על מהותו של כתב הערבות וכן לא ניתן הסבר מפורט על גובה החובות הקיימים בחשבונות הלווים וכיצד התנהל החשבון לפני שניתנה ללווים ההלוואה. אך בית המשפט כבר דחה טענה זו לעיל.

טענה נוספת שהעלתה הנתבעת היא שלא ניתן לה הסבר בדבר ההתחייבויות הנוספות של הלווים, בית המשפט דוחה טענה זו וקובע כי נוכח העובדה שהנתבעת הינה אמה של הלווה, הרי שמצבה הפיננסי של הלווה היה ידוע לה גם ללא חובת הגילוי המוטלת על הבנק.

באשר לחובת הגילוי יפים דבריה של כב' השופטת מ' נאור (כתוארה אז):

"חובת גילוי נועדה לגלות מידע מקום שידיעתו של מידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחבים לו גילוי. לעומת זאת, כאשר המידע גלוי, וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי "פרוצדוראלית" המנותקת מידיעת הצדדים בפועל".

[ע"א 8611/06בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין [פורסם בנבו] (02.03.2011) (להלן: עניין מיכל מרטין].

ובמקרה דנן קובע בית המשפט כי על רקע  מערכת היחסים הקרובה בין הנתבעת לבין הלווים, ברי כי מחד הייתה הנתבעת מודעת למצבם הכלכלי של הלווים אף מבלי שנדרשה לפירוט המידע מפקידת הבנק ומאידך בשל הקרבה המשפחתית .מתשובותיה של הנתבעת בחקירתה  הנגדית מצא בית המשפט כי הנתבעת כלל לא התעניינה בפרטי ההלוואה שנטלו הלווים שכן לא ביקשה כלל לעיין במסמכי ההלוואה מאחר שסמכה על הנתבע1.

על כן ובהתאם לנסיבות לעיל דוחה בית המשפט את טענת הנתבעת בנוגע להפרת חובת הגילוי של הבנק כלפיה במעמד החתימה על כתב הערבות.

חובת עדכון הערב לאחר החתימה על כתב הערבות

טענה נוספת של הנתבעת לעניין חובת הגילוי נוגעת לתקופה שלאחר חתימתה על כתב הערבות ועד למועד משלוח ההתראה לנתבעת בטרם נקיטת הליכים משפטיים.

 באשר לתקופה זו טענה הנתבעת כי במהלך השנים 2010-2012, היה על התובע לפנות אל הנתבעת ולעדכן אותה באשר למצב החשבון של הלווים , תוך שימת דגש על אי כיבוד  שיקים והרשאות לחיוב בחשבון בחשבון החייבים העיקריים  בשל חריגות ממסגרת האשראי המאושרת.

בעניין זה נטען על ידי התובע בתשובה כי אין כל חובה שבדין לעדכן את הערב באופן שוטף בכל הנוגע לניהול החשבון .בנסיבות המקרה דנן הרי שכל פיגור שנוצר בחשבון הוסדר על ידי הלווים באמצעות הפקדה לחשבון ורק בעת שנוצר פיגור שלא הוסדר (-כפי שהיה עד לאותו מועד), נשלחו מכתבי התראה ללווים ולערבים בחודשים פברואר – מרץ 2013.

הנתבעת מפנה את בית המשפט להוראות סעיף 22 בחוק הערבות בעניין חובת הגילוי, ובית המשפט קובע כי החובה המוטלת בסעיף 22 מתייחסת אך ורק טרם כריתת חוזה הערבות, מכאן שאין אפשרות להטיל חובת גילוי על התובע כלפי הנתבעת במועדים לאחר כריתת חוזה הערבות.

עוד  נטען על ידי הנתבעת כי חובתו של התובע לעדכן את הנתבעת בדבר מצב החשבון לאחר החתימה על החוזה הערבות נובעת גם מחובות האמון והזהירות המוגברות בהם חב תאגיד בנקאי כלפי לקוחותיו ובכלל זה ערבים. מכוח חובות אלו היה על התובע לשיטת הנתבעת 3  לעדכן את הנתבעת בדבר חיובים שלא כובדו בחשבון, והלוואות נוספות שהועמדו לטובת הלווים לאחר מועד חתימתה על כתב הערבות, שכן לטענת הנתבעת אם היה מובא לידיעתה מידע זה, יכולה הייתה הנתבעת לסייע ללווים בתשלום החזרי ההלוואה ולמנוע העמדת ההלוואה לפירעון מיידי.

בית המשפט אינו מקבל טענה זו וקובע כי  

מטרתה של חובת העדכון את הערב, הינה להעמידו בפני רמת הסיכון בה הוא נמצא (ראו: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נג(4) ע' 804 בע' 814; ה"פ (ת"א) 630/06 מלכה בני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ [פורסם בנבו] מיום 25.6.2007, בס' 6 לפסה"ד: "חובתו של בנק כלפי הערב אינה מסתיימת עם החתימה על כתב הערבות, או עם שעבוד הנכס להבטחת פירעון הלוואה שניתנה לחייב עיקרי. שומה על הבנק לדווח לערב במהלך תקופת ערבותו על מצב החשבון של החייב העיקרי..."; וראו גם ר' בר-קהן, "ערבות" (2006) בע' 377).

חובת העדכון כוללת כל מידע מהותי, העשוי להשפיע על היקף הסיכונים שהערב נטל על עצמו (ר' למשל: ת.א. (י-ם) 7109/05מג'ר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 29.8.2006, בס' 23 לפסה"ד).

במקרה דנן, במקרים בהם לא כובדו חיובים הסדירו הלווים את החריגות בתוך זמן קצר ואף לא נדרשה הגדלת מסגרת האשראי באופן זמני, והרי שכך לא הייתה לתובע כל חובה לפנות לנתבעת ולעדכנה אודות התנהלות הלווים בחשבון.

לסיכום קובע בית המשפט כי התובע לא הפר את חובת עדכון הערב החלה על תאגיד בנקאי בשלב שלאחר החתימה על כתב הערבות ואף אם היה כך הדבר הרי שהנתבעת לא העלתה כל טענה בדבר הנזק שנגרם לה בפועל  בשל הפרת חובת העדכון ולא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה במקרים אלו.

ומכל מקום, מקבל בית המשפט את התביעה כנגד הערבה ומחייבה בתשלום סך של 88,055.52 ₪.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן