שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

בקשת רשות להתגונן התקבלה בשל העובדה שהבנק הגדיל אשראי ללקוחות ללא בטחונות

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   09.07.2015

בקשת רשות להתגונן התקבלה בשל העובדה שהבנק הגדיל אשראי ללקוחות ללא בטחונות

בנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד לקוחותיו אשר ביקשו רשות להתגונן בטענות שונות, ובין היתר בשל העובדה שהבנק הגדיל את האשראי בבנק ללא בקשת בטחונות או ערובות וזאת בניגוד לחובות הנאמנות שלו והעובדה שהוא נדרש למנוע "מתאבד כלכלי".

תא"ק 44632-11-14 בנק הפועלים בע"מ נ' יורם ואח' (פורסם בנבו 11.6.2015)

התובע הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעים לפרעון חובותיהם בשני חשבונות שניהלו אצל התובע, כדלקמן: חשבון אחד שניהל המבקש ובו נותרה יתרת חובה בגין משיכות מחשבון עו"ש, הלוואות וחיוב בכרטיסי אשראי, בסך כולל כ-966,000 ₪;חשבון שני שניהלו שני המבקשים בחשבון משותף, ובו נותרו יתרות חובה בגין משיכות מחשבון עו"ש, הלוואות ופעולות בכרטיסי אשראי בסך כולל כ-700,000 ₪.

הנתבעים מבקשים ליתן להם רשות להגן, כאשר טענותיהם:-

התובע היה מנוע מהגשת התביעה משום שהעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי מבלי לקיים את הוראות סע' 5א1 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א – 1981 (להלן: "החוק" ו"הסעיף" בהתאמה).לעניין זה טענו, כי התובע לא נתן לנתבעים התראה בדבר כוונתו להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי. מכאן שיש להורות על הפסקת הדיון בתובענה, מעבר לעובדה כי מדובר בעבירה פלילית.

בנוסף טענו הנתבעים כי התובע פעל בחוסר תום לב, כאשר הכין את התביעה והגיש אותה לביהמ"ש בעודו מנהל עם הנתבעים משא ומתן. לא זו אף זו, הנתבעים קיבלו פנייה מחברה כלשהי, שהודיעה להם כי הוגשה נגדם התביעה דנא, אולם יש ביכולתה לסייע לנתבעים בשל קשריה עם התובע. הוצע להם להביא לסילוקה של התביעה כנגד תשלום בשיעור 10% בלבד מסכום התביעה.

כמו כן, הנתבעים טוענים כי לא זו בלבד שהתובע פעל בחוסר תום לב עת שהגיש את התביעה תוך כדי הליכי משא ומתן (ובעודם של הנתבעים ממתינים לתשובתו ביחס להצעתם, אשר היתה אמורה להינתן להם בפגישה נוספת בין הצדדים), אלא  שהוא גם חשף את ההליך בניגוד לחובת הסודיות המוטלת עליו.

בנוסף לטענתם התובע הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי הנתבעים, גרם להדרדרות כלכלית והעצים את החוב לכאורה, בכך שבתקופה בת  10 שנים הציע לנתבעים ואפשר להם לקבל ממנו סכומי כסף גדולים ביותר, ללא העמדת ביטחונות. לרבות בדרך של הענקת אשראי בסכומים גבוהים פי כמה מהסכומים שביקשו הנתבעים.

הנתבעים טוענים שחובם האמיתי לתובע קטן משמעותית מהחוב הנקוב בתביעה לאור התנהלות הבנק כאמור: "הבנק ראה כי חובי לבנק הולך וגדל וכי אני שוקע בבור כלכלי, ובמקום לעצור את ההתדרדרות שלי, סיפק לי עוד ועוד כספים שהחמירו את מצבי, בדומה לקזינו המספק כספים למהמר".

בית המשפט דן בטענות הנתבעים לצורך אפשרות להגן על פי סדר הופעתם וקבע את הדברים הבאים:

אי מסירת התראה על העמדת ההלוואה לפרעון מיידי

הסעיף קובע כי תאגיד בנקאי לא יעמיד הלוואה לפרעון מיידי ולא ינקוט הליך משפטי כנגד לקוח בשל אי עמידה בתנאי הלוואה אלא אם כן מסר לו הודעה בכתב 21 ימי עסקים לפני העמדתה לפרעון מיידי או לפני נקיטת ההליך המשפטי. הלוואה מוגדרת באותו סעיף: "למעט משיכות כספים על ידי לקוח מחשבון עובר ושב או באמצעות כרטיס חיוב ... במסגרת סכום מרבי שתאגיד בנקאי הסכים לכבד מראש".

מכאן שלדעת בית המשפט , יש לדחות טענה זו של הנתבעים ככל הנוגע לחוב הנובע ממשיכות כספים מהחשבונות והנובע משימוש בכרטיסי אשראי.

סייג לחובה האמורה מצוי בס"ק (ד),  על פיו התאגיד הבנקאי פטור ממסירת הודעה כאמור, אם מסירתה מעלה חשש ממשי לפגיעה ביכולת הגבייה שלו עקב שינוי לרעה בכושר הפרעון של הלקוח, או תנאים אחרים המחייבים לנקוט פעולה בהלוואה באופן מיידי.

ב"כ המשיב הפנתה לס"ק (ד) לסעיף האמור וטענה שהתובע פטור ממקרה שבו חשש ממשי לפגיעה ביכולת הגבייה. היא מנמקת את קיומו של החשש האמור בנסיבות העולות מהתיק, ולרבות העובדה כי הנתבעים מכרו את ביתם בנסיבות המעלות חשש ממשי ליכולת הגבייה של החוב.

כאן המקום לציין את בקשת התובע להטלת עיקול זמני על זכויות הנתבעים בנכס מקרקעין.  בבקשת התובע נטען, כי מכירת הזכויות נעשתה לצורך הברחת נכסים. מתגובות הנתבעים ותגובת ה"ה סופיר, הסתבר שהנכס נמכר וחלק משמעותי מהתמורה הועבר לידי הנתבעים.

בקשת הנתבעים לבטל את צו העיקול נדחתה. אין מחלוקת כי הבקשה לאישור העיקול שהגיש התובע נגד ה"ה סופיר טרם התבררה, אולם האחרונים מכחישים כי מכירת הזכויות נעשתה לצורך הברחת נכסים.

נשאלת השאלה, אם לנוכח הנסיבות הנ"ל, אשר עולות מכתבי הטענות של הצדדים בעניין העיקול והבקשות לביטולו, מתקיימות נסיבות מיוחדות שהינן בגדר תנאים אחרים המחייבים ביצוע מיידי לגבי ההלוואה.

לאחר שבית המשפט שקל את טענות הצדדים לעניין זה, החליט הוא כי אין ליתן לנתבעים רשות להתגונן לעניין טענה זו ונימק כדלקמן:

התיקון שבגדרו הוסף הסעיף לחוק הינו חדש ופורסם ביום 10.03.2014. סעיף 3 לתיקון קובע כי תחילתו 6 חודשים מיום פרסומו והוא יחול גם על הלוואות שנתן תאגיד בנקאי לפני תחילתו.

לפי האמור בתביעה, יתרת ההלוואות הינה ליום 17.11.2014, כך שיש להניח שהעמדתן לפרעון מיידי נעשתה סמוך לאותו מועד, והתביעה הוגשה ביום 20.11.2014. על כן, הסעיף חל בענייננו.

 

בית המשפט פורס את החלטתו של השופט בולוס אשר מתייחס לתכליתו העיקרית והמובילה של החוק: "הגנה על הציבור הבלתי מקצועי והבלתי מנוסה מפני פעולות בנקאיות, שאינן מביאות בחשבון את חוסר הניסיון של "האדם הקטן" ... "חוק הבנקאות נועד להבטיח כי הבנקאים ינהגו בציבור הלקוחות בהגינות ולא יעשו שימוש לרעה במעמדם נוכח פערי הכוחות והידע הקיימים בדרך כלל בין הלקוחות כמקבלי שירות ובינם"... התכלית הינה הגנה על ציבור הלקוחות מפני שימוש לרעה ביתרון הכח, הידע והניסיון שבידי הבנק".

השופט בולוס מזכיר כי הבנקים נתפסים כבעלי מעמד "מעין ציבורי" ובשל כך זוכים לאמון ולהסתמכות על פעולותיהם ומצגיהם ומטרת החוק היא לרסן את הכח הנתון לבנקים באמצעות קביעת נורמות המגבילות את חופש הפעולה שלהם ומקנות הגנה לציבור הלקוחות.

לאור האמור, המסקנה העולה מבחינת התיקון כאמור, היא שאם הבנק לא נוקט במתן הודעה כפי שעליו לעשות כהוראת הסעיף, אזי נשללת ממנו הזכות להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי או לפתוח בהליכים משפטיים, אלא בקיומם של החריגים הנזכרים בס"ק (ד). השופט בולוס קובע כי אם הבנק מתעלם מחובתו האמורה והעניין לא נופל לגדרי החריגים, דין פעולותיו להתבטל ויש להחזיר את המצב לקדמותו.

במקרה שלפנינו, מוקדם לקבוע אם התובע שלח התראות לנתבעים אם לאו ולכאורה יש לקבל, בהעדר סתירה, את טענת הנתבעים בתצהיר כי הבנק לא עשה כן.

על כן, יש להידרש לשלב השני של בחינת פעולתו של התובע, קרי, אם נופל המקרה לגדר החריגים האמורים.

כיצד יש לפרש את החריגים שבס"ק (ד)? אף בעניין זה דעתי עם דעתו של כב' השופט בולוס, כי הגם שמדובר בחריג לכלל, אין המשמעות פרשנות מצמצמת אוטומית ויש לבחון את פרשנות החריג בהתאם לפרשנות הראויה על פי תכלית החקיקה.

יחד עם זאת, הן בשל המטרות כבדות המשקל העומדות ביסוד התיקון, הן בשל הלשון הברורה והמנדטורית של הסעיף והן מחמת חובות ההגינות ותום הלב המוגברות להן כפוף התובע, יש ליתן לחריגים פרשנות מצמצמת בכל הנוגע לסוגיה בה עסקינן.

ב"כ המשיב טענה שבמקרה שלפנינו התקיים חשש ממשי לפגיעה ביכולת הגבייה של התובע. המונח "חשש ממשי" מקפל בחובו מבחן צר לתחולת החריג.  

צריך שיהיה מדובר בחשש אובייקטיבי הנלמד מכלל הנסיבות של מערכת היחסים בין הבנק ללקוח ואין להסתפק בחשש סתם או חשש רופף.

אין לאפשר את מימוש החריג בכל מקרה שבו סבור הבנק, באופן כללי, כי מתקיים חשש לפגיעה ביכולת הגבייה, אחרת יתרוקן מתוכן ההסדר לשמו תוקן החוק. על כן, מצוקה כלכלית גרידא לא מצדיקה להחיל אוטומטית את החריג, מקום שבו קיימים ביטחונות שיש בהם כדי להבטיח את הגבייה לאחר משלוח התראה.

 

גם החריג השני המתקיים בתנאים אחרים המחייבים ביצוע מיידי של פעולה,  חרף לשונו "הרחבה" ראוי לפרשו באופן מצמצם שאינו מותיר מרחב תמרון רחב מידי לבנק, משום שאף הוא כפוף למבחן העיקרי שהינו חשש ממשי לפגיעה בגבייה.

לפי העובדות העולות מתצהיר התובעת ומתצהירי הנתבעים בהליכי העיקול הזמני, הרי שביום 06.11.2014, נערכה פגישה, בין הנתבע ויועץ מטעמו לבין מר בני ויטנברג – מנהל היחידה לגביית חובות בתובע.

באותה פגישה תיארו הנתבע והיועץ מטעמו, את מצב העסק של הנתבע, ואילו נציג הבנק דרש מהנתבע להפקיד 85,000 ₪ עבור הפיגור שהצטבר. סוכם, שיתרת החוב תעמוד לפרעון לשיעורין מחדש.

לשיטת התובע, הנתבע הבטיח להפקיד כספים עד סוף אותו חודש ולכן נקבעה פגישה להכנת הסכם בין הצדדים, אצל עוה"ד של התובע, ליום 02.12.2014.אלא, שבאותו יום נכרת הסכם למכירת הזכויות בנכס של הנתבעים לה"ה סופיר ובסמוך לכך נרשמה הערת אזהרה לזכות הקונים.הנתבעים מודים בבקשתם לביצוע העיקול כי ימים אחדים לאחר כריתת הסכם המכר, קיבלו מהקונים 400,000 ₪ בשיקים שנרשמו לפקודת עסק לנכיון שיקים והשיקים נוכו לידיהם.

אין מחלוקת שהנתבעים לא השתמשו בכספים הנ"ל לפרעון החוב (ולו חוב הפיגורים) לתובע, אלא פרעו חובות בשוק האפור (כך לשיטתם). עסקת המכר ורישום הערת האזהרה נודעו לתובע, כפי העולה ממועד הוצאת נסח הרישום, ביום 16.11.2014.

בית המשפט סבור כי בנסיבות שנוצרו כמפורט לעיל, כי חרף הפרשנות המצמצמת שיש ליתן לחריגים המנויים בסעיף, המקרה דנא הוא מקרה העונה על תנאי ההחרגה. 

 הסתרת מכירת הנכס מנציגי התובע, שעה שהנתבע מבקש להסדיר את חובו, אי העברת הכספים שהתקבלו מהמכירה לידי התובע, מהווים, תשתית העונה לדרישה -  "תנאים אחרים המחייבים ביצוע מידי של פעולה לגבי הלוואה".

על פניו, מדובר בניצול לרעה של פרק הזמן שהעמיד התובע לנתבעים למצוא דרכים לסילוק חוב הפיגורים, ואף התחייב בפניהם שאם יעשו כן, תועמד היתרה לפירעון בתשלומים מחדש.

אף אם הנתבעים החלו באיתור רוכשים לנכס זמן רב לפני הפגישה האמורה, והמכר לא נעשה לצרכי התחמקות מהמגעים עם התובע ולא לצורך הברחת הזכויות, היה מקום להביאו לידיעת התובע. בית המשפט סבור כי בנסיבות אלה, לא היתה חובה לתובע לשלוח התראה, משום שהתגלו לו עובדות חדשות ביחס ליכולת הפירעון של הנתבעים וקם חשש ממשי ליכולת הגבייה, אשר חייב לנקוט פעולה מיידית, בדרך של בקשה לעיקול הזכויות, טרם מימוש עסקת המכר בשלמותה, שלו היתה מושלמת, נכס ממשי של הנתבעים היה נגרע ממצבת נכסיהם ומפחית את סיכויי הגבייה של התובע באופן דרסטי.

 

רשלנות תורמת

להבדיל מן האמור, בית המשפט מצא שיש ליתן רשות להגן, לעניין הטענה כי התובע התרשל בכך שהעניק לנתבעים, שוב ושוב, אשראי גבוה, מבלי לקבל מהם ערבות או ביטחונות כלשהם להבטחת החזר הכספים.

הטענה מקבלת חיזוק נוסף מנסח המקרקעין. זכויות הנתבעים בנכס לא שועבדו לטובת  התובע (ולא ברור מדוע).

דומה, שלא יכולה להיות מחלוקת כי בנסיבות שבהן הלקוח מגדיל באופן סיסטמתי את מערך האשראי שלו בבנק, ראוי שהבנק ידרוש מהלקוח להעמיד ערובה לסילוק האשראי.  אף חובת הזהירות שלו מחייבת אותו לעשות כן.

לטעם בית המשפט, לאור ההלכה הנוהגת, אשר הכירה ברשלנות תורמת של בנקים במקרים שבהם העמידו אשראי ללא נטילת בטוחה, כאשר הדבר התחייב ממצבו הכספי הכללי של הלקוח, יש ליתן לנתבעים רשות להתגונן בטענה זו, על מנת לבחון את השפעת אי דרישת הביטחון על היקף החוב.

לבסוף, סבור בית המשפט  שדין הבקשה להידחות בכל הנוגע לטענת חוסר תום הלב של הבנק בהגשת התביעה.

לאור העובדות שנטענו מפי הנתבעים בבקשתם לביטול העיקול הזמני, מהן עולה כי הנתבעים עצמם הסתירו מהתובע את מכירת הנכס, קבלת הכספים והעברתם לגורמים אחרים ולא לתובע, הם מנועים מלטעון לחוסר תום ליבו של התובע, אשר ראה לפעול מיידית כשנודע לו שהנתבע פועל בניגוד למצגיו בעת המו"מ.

"אין להסכים,  שצד להסכם ידרוש מהצד שכנגד לעמוד מאחורי התחייבויותיו, כשהוא עצמו מנהל משא ומתן בחוסר תום לב, ועל פניו אין בכוונתו לקיים את חלקו בהסכם".

נראה כי הנתבעים לא ציפו שהתובע יגלה את מכירת הנכס לפני המועד שנועד לפגישה עם עורך הדין של הבנק, אולם משהדבר אירע, אין הם יכולים להלין על התובע שבחר לפעול לשמירת זכויותיו.

לנוכח האמור הבקשה מתקבלת בחלקה, כאמור בסע' 5 לעיל

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן