שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

בעלים בחברה שימש כערב חויב בחוב החברה לבנק למרות טענתו על התרשלות הבנק

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   02.07.2015

בעלים בחברה שימש כערב חויב בחוב החברה לבנק למרות טענתו על התרשלות הבנק

בעלים משותף של חברה חויב לשלם ערבותו לבנק וזאת למרות טענתו שהעביר את המניות לשותפו, ולמרות שהבנק לא עדכן אותו בהתנהלות החשבון. ביהמ"ש פסק שהבנק לא ידע על העברת המניות והנתבע עצם עיניו ולא רצה לדעת על הנעשה בחברה ולכן חייב אותו בערבותו.

ת"א 15050-12-09 בנק אגוד לישראל בע"מ סניף נהריה נ' כפר נופש אכזיב בע"מ ואח' (פורסם בנבו 17.11.14)

עובדות פסק הדין

במוקד פסק הדין עמדה חברה שעסקה בניהול כפר הנופש בחוף אכזיב. החברה הוקמה על ידי הנתבעים 2 ו-3 בשנת 1992. ביום 18.10.02 פתחה החברה חשבון בנק אצל התובע באמצעות הנתבע והנתבע 2. באותה העת היה הנתבע מנהלה של החברה. הנתבע והנתבע 2 היו שניהם בעלי מניות בחברה, והם חתמו בשמה על טופס בקשה לפתיחת חשבון, הסכם תנאים כלליים, הסכם תנאים כלליים לפעילות באשראי.

בפרוטוקול החברה שהוצג לתובע נקבע כי לצורך ביצוע פעולות בחשבון, לרבות קבלת הלוואות, אשראי והגדלת התחייבויותיה של החברה כלפי הבנק, תחויב החברה בחתימה של כל אחד מהחותמים על הפרוטוקול לחוד, היינו די בחתימתו של אחד מהם, שמש (הנתבע 2) או הנתבע, על מנת לחייב את החברה.

בתאריך 18.10.02 חתמו הנתבע ושמש על כתב ערבות מתמדת ללא הגבלת סכום, לאבטחת כל חוב של החברה.

במסגרת השירותים הבנקאיים שנתנו לחברה, ניתנה לה הלוואה על סך 125,000 ₪ ביום 30.8.06 אותה התחייבה להחזיר ב- 24 תשלומים. ובתאריך 26.4.07 חתם שמש על כתב קיזוז, במסגרתו העמיד כספים שהוחזקו בפקדון בחשבונו האישי בבנק לאבטחת חיוביה של החברה. בתאריך 3.11.09 כאשר יתרת החובה בחשבון העו"ש של החברה הסתכמה בכ- 100,000 ₪, קיזז הבנק פקדון זה, בסך 75,000 ₪ כנגד חובה של החברה.

בתאריך 1.11.07 חתמה החברה על בקשה להעמיד לה מסגרת ניכיונות בסך 450,000 ₪ וכבטחון העמידה פקדון על סך 100,000 ₪.

בתאריך 16.12.09 הוגשה על ידי החברה בקשה להקפאת הליכים, במסגרתה עתרה גם להקפאת הליכים נגד בעלי מניותיה ועובדיה של החברה – שמש ואשתו רות שמש, רימונדה קולקובסקי והנתבע ערן קולקובסקי.

טענות הנתבע

לטענתו הוא העביר מניותיו בחברה בשנת 2008. כמו כן, פעילות החברה בוצעה על ידי שמש בלבד, והבנק פעל בהתאם להנחיותיו של שמש בלבד, כולל העמדת ההלוואה בתאריך 30.8.06. לטענתו התברר לו בדיעבר כי שמש גלגל שיקים בחשבון החברה, והבנק ידע על כך או שהיה עליו לדעת. כמו כן, לטענתו לא נשלחו אליו הודעות מאת הבנק ולו ידע כי החשבון היה בחריגה היה פועל להקטנת החוב או לשחרורו מהערבות.

דיון והכרעה

בית המשפט מחלק את הדיון בלחינת הטענות על פי סדר טענתם על ידי הנתבע.

 

הנתבע העביר מניותיו חברה לשמש

לטענת הנתבע הוא העביר בשנת 2006 את כל מניותיו בחברה לשמש. יתרה מכך, העיד הנתבע כי ההסכם בשנת 2006 בינו לבין שמש, בדבר העברת מניותיו בחברה לשמש היה הסכם בעל פה. כמו כן לטענתו המניות עברו לשמש ללא כל תמורה. נוסף על כן, הנתבע העיד כי למרות שהסכם העברת המניות בע"פ נעשה בשנת 2006, הרישום לכל התאחר ובוצע רק בשנת 2008, ולדבריו היה זה בשל חוסר ניהול נכון שלו וייתכן ואף בשל תרמית של שמש.

בית המשפט לא מקבל את הטענה כי העברת הזכויות בוצעה בעל פה וללא כל רישום או אסמכתא על כך, ואף בית המשפט מתקשה לקבל את הטענה כי חברה שהקים הנתבע יחד עם שמש בשנת 1992 מועברת כלאחר יד. מכל מקום בית המשפט קובע כי בשעה שלא נמסרה לבנק הודעה על  העברת המניות, אין כל חשיבות להכרעה אם זה נעשה ב2006 בעל פה או ב2008 בה חתמו הצדדים על מסמך מתאים.

אין ספק שהנתבע לא העביר הודעה לתובע על העברת המניות ואף אין חולק כי לאחר העברת המנות לא ביקש הנתבע לבטל הערבות.

לפיכך, משהודה הנתבע כי לא מסר כל הודעה לבנק על העברת המניות שלו לשמש, ברור כי הבנק לא ידע, ולא היה עליו לדעת, כי הנתבע אינו בעל מניות בחברה.

מעורבותו של הנתבע בחברה וטענתו בדבר אי מתן הודעה לערב

לטענת הנתבע , לא נשלחו אליו הודעות לפחות אחת לשנתיים, בהתאם לסעיף 6 להוראת נוהל תקין מספר 453 וכן לא נשלחה הודעה תוך 90 יום מהיום שהיה על החברה לסלק את חובה בהתאם לסעיף 9 להוראת נוהל זו. בנסיבות אלה, יש לפטור אותו, לטענתו, מערבותו.

לטענת הבנק, היה הנתבע בעל מניות בחברה, ואף לאחר העברת המניות, ללא ידיעת הבנק, המשיך להיות ערב לחובותיה. לפיכך היה עליו לוודא ניהול תקין של החברה ולבקר את התנהלותה בחשבון, ולא להטיל את האחריות לפתחו של הבנק. 

במהלך שמיעת הראיות התברר לאשורו מידת מעורבותו של הנתבע בחברה.

הנתבע העיד, כי ניהל את החברה מיום הקמתה בשנת 1992 ועד שנת 2002. כמנהל החברה טיפל בקשר עם עורכי הדין, ניהול חשבונות, ביטוחים פיתוח ואחזקה. משנת 2002 עד שנת 2005, לדבריו, בנה מבנים יבילים מעץ, בכפר הנופש.

הנתבע העיד כי החל מדצמבר 2006 החל לעבוד כשכיר בחברת מי רם, אך כאשר נשאל מדוע בטופס 106 נרשם כי החל לעבוד במי רם רק באפריל 2009, השיב שעשה זאת לצרכי מס ובעת שקיבל את משכורתו מחברת מי רם הכניסה לחברה ורשם לעצמו שיק עצמי.

בית המשפט מציין, כי הדבר מעיד, על כך שעד חודש אפריל 2009, חודשים ספורים לפני העברת החשבון לטיפול משפטי, היה הנתבע מעורב בהנהלת החשבונות של החברה, ופעל, בדרכים עקלקלות, למען אינטרסים כלכליים של החברה.

הנתבע אישר, כי עד שנת 2009 היתה החברה משלמת לו אחזקת רכב, כולל סולר ביטוח ורישוי. לדבריו, היה מוציא חשבונית על הוצאות הרכב לחברת מי רם.

הנתבע אישר בחקירתו, כי הגופים עימם עבדה החברה, המשיכו לראות בו בעל מניות בחברה. עוד אישר הנתבע, בחקירתו, כי בעת שהחברה הגישה בקשה להקפאת הליכים, נכללה בה גם, בידיעתו, בקשה להפטירו מחובותיו כערב. הנתבע אישר כי ויתר על חוב של כפר הנופש כלפיו, במסגרת ההצעה להסדר נושים.

מגוריו בכפר לא הוסדרו בהסכם שכירות, אלא היו חלק מתנאי העסקתה של אשתו, לדבריו. כן העיד הנתבע, כי תשלומי הארנונה, המים והחשמל של מקום המגורים כוסו אף הם על ידי החברה וכי משרד החברה בכפר הנופש ממוקם 10 מטרים מביתו.

הנתבע אישר, כי בכפר הנופש היתה תיבת דואר אחת, אשר שימשה את החברה, וגם את שמש ואותו באופן אישי. לדבריו לא היה פותח את הדואר המיועד לחברה, והדואר המיועד אליו באופן אישי היה מועבר אליו.

עובדות אלה, מעידות על מעורבותו הרבה של הנתבע בחברה, גם לאחר העברת המניות בה לשמש ולאחר שחדל לכהן כמנהלה. חייו של הנתבע היו שזורים בחיי כפר הנופש שנוהל על ידי החברה, בראשותו של שמש.

יתרה מכך מציינת התובע כי בשעה שלא הצליחו פקידי הבנק להשיג את שמש בנוגע לחריגות בחשבון, פנו הם לנתבע לבירור החריגה.

בית המשפט מציין בפסה"ד כי אין חולק, כי עם פתיחת החשבון מסרו שמש והנתבע לבנק את פרוטוקול החברה בו נקבע כי כל אחד מהם יוכל לחייב בחתימתו את החברה. כאשר החליט הנתבע לנתק עצמו מפעילותה של החברה, אף אם היה זה כטענתו, בשנת 2006, ידע כי מכח אותם מסמכי פתיחת חשבון ומכח הפרוטוקול המצוי בבנק, די בחתימתו של שמש על כל מסמך מול הבנק, כולל בקשות להקצאת אשראי. למרות זאת, לא הודיע הנתבע לבנק על שינוי כלשהו, לא ביקש לבטל את כתב הערבות המתמדת עליו חתם, ואף לא יידע את הבנק, לא בשנת 2006 ולא בשנת 2008 כי העביר מניותיו לשמש. בנוסף, היה ברור לנתבע, כי למרות שעזב את החברה, המשיך לשמש ערב שלה.

בנסיבות אלה, לא היתה לבנק כל סיבה להניח כי אין הוא מעורה בענייניה של החברה, וכי חלה עליה חובה לפנות אליו במישרין ולקבל הסכמתו לפתיחת חשבון ניכיון השיקים.

לדעת בית המשפט הוכח, כי להחלטתו של הנתבע לפרוש מניהול החברה לא ניתן כל ביטוי חיצוני. הנתבע לא יידע את הבנק על העברת המניות לשמש בשנת 2008 ולא ביקש לשנות את זכויות החתימה בחשבון, למרות שידע כי לשמש זכות לפעול בחשבון ככל העולה על רוחו, לרבות בקשת אשראי. לבנק לא היתה כל סיבה לחשוב כי מרגע מסוים ואילך עליו לנהוג בנתבע כערב שאינו בעל מניות בחברה.

הנתבע הפקיד את גורלו בידי שמש – אחיה של אשתו, שהיא עצמה עבדה בתפקיד בכיר בחברה, ולא יידע את הבנק כי כך עשה.

מעבר לכך קובע בית המשפט  כי המידע היה כל העת בהישג ידו של הנתבע, ואם רצה להתעניין היה עליו לפנות אל שמש עצמו, או לעיין בהודעות הבנק אשר התקבלו במשרד החברה, משרד המצוי 10 מטרים מביתו, ובו עובדת אשתו. מניעת המידע מהנתבע התאפשרה בשל עצימת העיניים מצדו.

בנסיבות אלה, קשה לבית המשפט  לקבל את טענת הנתבע לפיה הבנק לא הודיע לו, באופן אישי, על מצב החשבון בחברה, בפרט כאשר הבנק כלל לא ידע שחדל להיות בעל מניות בחברה.

יתרה מכך, ממכלול הראיות עולה כי החוב נשוא התביעה נוצר באחת, בשל חילולם של מספר רב של שיקים טובה שהפקיד שמש בחשבון החברה, כך שאין המדובר במצב מתמשך של חשבון החורג ממסגרת האשראי. פרק הזמן שחלף ממועד היווצרות החוב במקרה הנדון, עד להעברת התביעה לטיפול משפטי היה קצר מאוד, ובתקופה זו, הוכח כי הבנק זימן את הנתבע לפגישה, אליה לא הגיע. למעשה, ממועד יצירת החוב המשמעותי בחשבון ועד להעברת התיק לטיפול משפטי לא חלפו 90 יום וודאי לא שנתיים, כך שהוראת נוהל תקין מספר 453 ממילא אינה רלוונטית.

גלגול השיקים בחשבון החברה

אחת מטענות ההגנה של הנתבע, הינה כי חובה של החברה נוצר עקב גלגולי שיקים בחשבון, אשר נעשו על ידי שמש, ללא ידיעתו. לטענת הנתבע, התרשלותו של הבנק היא שאפשרה את גלגולי השיקים. שמש הודה בגלגול השיקים גם במהלך חקירתו בבית המשפט, כך שאין חולק על כך.       כל העדים שהעידו מטעם התובע ציינו כי הבנק לא ידע על גלגול השיקים, ועדותם לא נסתרה ונמצאה מהימנה על ידי בית המשפט.

בנסיבות אלה, אין בהתנהלות הבנק משום הפרת חובת זהירות כלפי הנתבע, ואין בה אף משום הפרת חובת האמון שחב כלפיו הבנק.

קיומה של חובת האמון, אין משמעה שחרור הלקוח מכל אחריות למעשיו, ולפיכך בנסיבות כאלה, בהן הניח הנתבע את גורלו בידי שמש, גיסו, באופן עיוור ומוחלט כפי שעשה, אין הוא יכול להסתמך על חובת האמון שחב הבנק כלפיו, כמזור לנזקים שאירעו לו בעקבות עצימת העיניים הרשלנית שלו.

הוכח כי התנהלות הבנק בחשבון נעשתה בהתאם להוראות פתיחת החשבון ולהנחיות כפי שניתנו על ידי החברה, כאשר הנחיות אלה נחתמו על ידי הנתבע כיושב ראש מועצת המנהלים של החברה, ובהתאם לזכויות החתימה בחשבון.

סיכומו של דבר, מקבל בית המשפט את התביעה, במלואה, ומורה כדלקמן:

הנתבע 3 ישלם לתובע סך של 518,770 ₪ בצירוף תוספת ריבית בנקאית חריגה, החל מיום 10.12.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל. ובנוסף נדרש הנתבע לשלם לתובע הוצאת משפט ושכ"ט עוה"ד גבוהות.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן