שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

אדם חתם על מסמכי הלוואה בתור לווה נוסף, אך בפועל הוא סבר כי הוא ערב והתביעה נגדו נדחתה.

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   11.06.2015

אדם חתם על מסמכי הלוואה בתור לווה נוסף, אך בפועל הוא סבר כי הוא ערב והתביעה נגדו נדחתה.

אדם צורף למסמכי הלוואה כלווה נוסף, כאשר סרב כי הוא ערב בלבד. הבנק תבע אותו על יתרת ההלוואה לאחר מימוש הדירה, ובית המשפט דחה את התביעה בשל סיווגו כערב ולא כלווה, ונוכח העובדה כי לא  הוצג "מיצוי הליכים" כנגד הלווים המקוריים.

תא (קריות) 26669-06-10 בנק מזרחי טפחות נ' פבל ספיבק (פורסם בנבו 25.5.15)

ביום 15.6.2000 נטלו בני הזוג ספיבק מבנק מזרחי טפחות, הלוואה ע"ס של 334,000 ₪ לרכישת דירת מגורים בטירת הכרמל. בוריס ליבקינד, חברו של ספיבק, צורף להלוואה וחתם על הסכם ההלוואה כ"לווה נוסף". לימים, לא עמדו בני הזוג ספיבק בהחזר ההלוואה והמשכון שהוטל על הדירה לטובת הבנק ולהבטחת החזר התשלומים מומש במסגרת הליכי כינוס שננקטו בלשכת ההוצל"פ. תביעה זו, שהוגשה נגדם ונגד הלווה הנוסף, עניינה יתרת חוב ההלוואה לאחר מכירת הדירה והעברת תמורתה לבנק.

תמצית העובדות הנדרשות

בני הזוג ספיבק (הנתבעים 1 ו- 2) פנו לתובע, בנק מזרחי טפחות לקבלת הלוואה לרכישת דירת מגורים. הבנק ביצע את בדיקותיו והודיע לבני הזוג כי הם אינם עומדים בתנאים לקבלת הלוואה, ואם ברצונם בכל זאת לקחת הלוואה עליהם להביע עימם לווה נוסף, קרוב משפחה, וזאת לצורך אישור ההלוואה.

בני הזוג הציעו את הנתבע 3 (בוריס) כלווה נוסף והציגו לשם כך תצהיר מאומת על ידי עו"ד כי בוריס הינו אחיינו של הבעל. בהמך, חתמו בני הזוג ובוריס ביום 15.6.00 על הסכם הלוואה מכוחו הועמדה ללוים ביום 21.6.00 הלוואה בסך של 334,000 ₪.

בוריס חתום כמו הזוג ספיבק על ההסכם ועל כל מסמכי ההלוואה במקום המיועד ללווים וכן על הוראת קבע מחשבונו הפרטי לטובת החזר משכנתא בגובה 30% מההחזר החודשי, ובנוסף על המסמכים הרלוונטים להנפקת פוליסת ביטוח חיים לטובת הבנק.

יוער לעניין זה, כי במסמכי הלוואה חתומים שני ערבים שאינם צד להליך זה.

בני הזוג ספיבק לא עמדו בהחזר ההלוואה ומכאן ננקטו ע"י הבנק הליכים למימוש המשכון, ובמסגרת זו נמכרה, בשנת 2009 בהליכי כינוס, הדירה אשר נרכשה מכספי ההלוואה ומושכנה להבטחת החזר התשלומים, תמורת סך של 225,000 ₪.

לאחר העברת התמורה לבנק, נותרה יתרת חוב בהלוואה, בגינה הוגשה תביעה זו בסך של 353,014 ₪,  כאשר סכום התביעה הועמד, לצורכי אגרה, ע"ס של 200,000 ₪.

בוריס טוען, להגנתו, כי אין לראות בו כלווה בהלוואה שקבלו בני הזוג ספיבק. לשיטתו, הוא לא נטל כל הלוואה בקשר לדירה של הזוג ספיבק, לא קיבל כל חלק בכספים שניתנו או בדירה שנרכשה ומעולם לא התחייב לפרוע סכום כלשהו מתוך ההלוואה שניתנה להם.

לטענתו, ערב החתימה על הסכם ההלוואה, פנה אליו ספיבק ושאלו אם הוא מוכן להיות ערב למשכנתא שלו וזה השיב בחיוב, וכך היה. בוריס טען כי ביום החתימה, מתווך בשם יוסי, אשר עזר למשפחת ספיבק בכל הקשור לרכישת הדירה, הביא אותו ואת ספיבק לבנק, שם ישבו אצל פקידה בשם ליליה אשר סימנה להם היכן לחתום והוא חתם.

בדיעבד, כך טען בוריס, התברר לו כי ליליה החתימה אותו על מסמכי ההלוואה, כאילו הוא לווה נוסף לה, למרות שמעולם לא היה לווה נוסף להלוואה, לא היה שותף בדירה ואין לו כל זכויות בה ומעולם לא נדרש לשלם 30% או חלק אחר מתשלומי המשכנתא החודשיים.

בוריס עוד טען כי מעולם לא היה אצל כל עו"ד לצורך חתימה על תצהיר הקרבה שהוצג לבנק,  ולא חתם על שום מסמך ו/או הצהרה. בכל מקרה, כך הצהיר, אין בינו לבין ספיבק או אשתו כל קרבה משפחתית ומכאן שלא היתה לו כל סיבה לחתום בתור לווה נוסף ולקחת על עצמו אחריות שאולי יכולים לקחת על עצמם רק קרובים מדרגה ראשונה, והוא הרי מכר של בני הזוג מאוקריינה ואינו בן משפחה שלהם כלל.

בוריס העלה טענות שונות כנגד התנהלותו של הבנק, ובין היתר כי הבנק הפר את חובת תום הלב ולא גילה לו מהות המסמכים עליהם הוא חתם, הציג לפניו מצג שווא, לא מסר לו עותק מהסכם ההלוואה ולא הודיע לו על הפיגור בתשלומי ההלוואה.

בנוסף טען כי הבנק היה מנוע מלצרפו כלווה נוסף ופעל בחוסר תום לב מובהק עת החתימו על הסכם הלוואה בתור 'לווה נוסף" ולא כערב.

סלע המחלוקת נוגע למעמדו של בוריס ביחס להלוואה, האם לווה נוסף, כפי טענתו של הבנק, או שמא ערב כטענתו שלו.

לשיטת בית המשפט, אין קשר הכרחי בין זהות הלווה לזהות הנהנה מהכספים מכוח הסכם ההלוואה ו/או בעל הזכויות בנכס אשר, לשם רכישתו ניטלה אותה הלוואה ומושכן לצורך הבטחת פרעונה. כך למשל יכול הורה, או כל קרוב משפחה אחר, ליטול הלוואה ולהתחייב בפרעונה, כאשר כספי ההלוואה מיועדים לבן לצורך רכישת דירת מגורים עליה יוטל משכון לטובת הבנק.

לווה אינו בהכרח מי שקיבל את הכסף לצרכיו שלו, אם כי מי שהתחייב להשיבו; לווה אשר אינו נהנה באופן אישי מכספי ההלוואה ואין לו זיקה לנכס הממושכן אינו בהכרח ערב, שכן אם ביקש לקבל כספים מהבנק ונטל על עצמו התחייבות להחזירם, גם אם אלה יועדו לאחר, אין לומר כי התחייב לקיים חיוב של אדם אחר (כלשון סע' 1 לחוק הערבות); החיוב עצמו הוא שלו ומי שנהנה מהכסף הוא אחר.

מכאן סבור בית המשפט,  כי אין מקום לקביעה כללית וקטיגורית לפיה, כל הסכם בין בנק ללווה שאינו מקבל חלק בכספי ההלוואה או בדירה הנרכשת באותם כספים, הינו פיקציה שבאה לעקוף את חוק הערבות, שכן בהחלט ייתכנו מקרים בהם אותו לווה, התכוון, הבין והתחייב להשיב הלוואה למרות שכספיה יועדו מראש לאחר. מקרים אלה בעיקר נפוצים ביחסים שבין לקוחות צעירים שמרוויחים מעט והורים שיש להם הכנסה פנויה וחפצים לעזור לילדים ברכישת דירה.  במקרים אלה, ולא רק, אין כל הצדקה לראות בהורים כערבים, ויש לראותם כלווים לכל דבר ועניין, בכפוף לכך שמעמדם והאחריות שהם נוטלים על עצמם הוסברו להם והובנו על ידם היטב והם נכנסים באופן פעיל למעגל התשלומים החודשי.

עיגון המעמד של הלווה 'האחר' שהצטרף מאוחר יותר להסכם הלוואה, ומיסודו תחת המשבצת של 'לווה נוסף', הן בהיבט הפרוצידורה של אישור ההלוואה והן בהיבט הטופסולוגיה ומסמכי הבנק השונים, והרושם כי יציר זה של הבנק קשור לגל העלייה שפקד את המדינה ולתיקוני חוק הערבות, הם אלה שמחייבים אותנו לבחון את מעמדו של ה'לווה נוסף' בדקדקנות יתר ואולי אף בחשדנות, בכל מקרה ומקרה, כאשר השאלה בסופו של יום, כך לשיטתי, הינה שאלה עובדתית הנבחנת עפ"י נסיבותיו של אותו מקרה.

לאחר שבית המשפט ישב על המדוכה ושמע את העדים בהליך, מגיע הוא למסקנה כי בוריס לא הבין את משמעות החתימה עליו, לא התכוון ולא התחייב בפועל לפרוע או לקחת חלק בפרעונה של ההלוואה. הבנק לא הסביר לבוריס את המשמעות המעשית והמשפטית של ההתחייבות שהוא נטל על עצמו ע"י חתימתו על ההסכם, ובמקרה הטוב העלים עין מהבנתו האמיתית של בוריס להסכם.

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים כי בוריס לא קיבל כספים כלשהם מכספי ההלוואה שניתנה ע"י הבנק ולא מישכן את דירתו שלו, בקשר לאותה הלוואה. אין גם מחלוקת כי לא היתה לו כל זכות חוזית ו/או קניינית בדירה שנרכשה ע"י בני הזוג ספיבק, והשאלה היא, אם ההסכם עליו חתום כלווה משקף את התחייבותו כלפי הבנק, התחייבות שלקח על עצמו מתוך הבנה והסכמה, אם לאו.

מה שעמד בראש מעיינו של ספיבק, ע ולה חדש אשר במועד החתימה על ההסכם שהה מספר חודשים בארץ וטרם השתלב בעבודה קבועה, היה לזכות בהלוואה לרכישת דירה ולצורך זה השיג והציג, בעזרתו של המתווך יוסי ז"ל, את כל המסמכים הנדרשים. בוריס חפץ היה לעזור לחברו לקבל את ההלוואה וחתם היכן שנתבקש לחתום על המסמכים השונים והבנק, אשר יש להניח כי זו לא היתה הפעם הראשונה בה נזקק לחתימה של "לווה נוסף", לא דק פורתא בניירת שהוצגה לו, ביכולת הפירעון של ספיבק ובהבנת בוריס למהות החתימה ומשמעותה ולא התעניין בסימני השאלה שהתעוררו בדרך.

וכך, לסלילת הדרך לקבלת ההלוואה הוצגו  תצהירי קרבה שקריים, לפיהם בוריס הינו אחיין של ספיבק, ובוריס חתם היכן שנתבקש בבנק לחתום, כולל על הוראת קבע לחיוב חשבונו, מדי חודש, ב – 30 % מההחזר החודשי של ההלוואה. במקביל, חתמו שניים אחרים שגייס ספיבק בעזרתו של יוסי ז"ל, כערבים להלוואה, כאשר 'מחיר' כל חתימה היה סך של 800 ₪ !!

מכל מקום, הבנק עצמו לא התייחס לבוריס כאל לווה שווה מעמד לזוג ספיבק, לא הסביר לו כי לבנק זכות לדרוש את התשלומים החודשיים ממנו, לא עקב אחר התשלומים שביצע או אחר פוליסת הביטוח שהנפיק ולא פנה אליו לחידוש הוראת הקבע. דברים אלה מבוססים על עדויות נציגי הבנק עצמם והם בהחלט יכולים, בצד התרשמות מגרסתו האמינה של בוריס, ללמד על כך שהבנק לא הסביר לבוריס את משמעות חתימתו על ההסכם ולא תיקן את הבנתו כי הוא חותם עליו בתור ערב רגיל.

 

אחרי ככלות הכל, בוריס עצמו אשר כבר קיבל משכנתא והיה עליו לעמוד בתשלומים החודשיים שלה, לא היה כל אינטרס או מניע להשתתף בתשלומים חודשיים, ודאי לא ארוכי טווח, של הלוואה שנטל ספיבק, חבר קרוב ככל שיהיה. 

במכלול הנסיבות ועל סמך הראיות בתיק, שוכנע בית המשפט כי הוא הסכים לחתום לו כערב וסבר כי כך עשה, הוא לא קיבל הסברים מהפקידה -אשר מלכתחילה סברה כי ניתן לאשר את ההלוואה אף ללא הלווה הנוסף ואשר לתפיסתה הוא לא אמור לדעת על הפרה של התשלומים החודשיים של ספיבק (מה שמלמד כיצד היא מתייחסת לחתימתו של בוריס) - ולא הוצגה לפניו ע"י הבנק כל המסכת הרלוונטית.

מכאן, קובע בית המשפט כי יש לראות את בוריס כמי שחתם על הסכם ההלוואה כערב.

עם זאת, המסקנה כי בוריס חתם על הסכם ההלוואה כערב, בין אם היא נשענת על הקביעה העובדתית כי כך הבין וכך התכוון לעשות במעמד החתימה ובין אם היא נשענת על השקפה משפטית לפיה הסכם בנק-לווה נוסף, הינו פיקציה הבאה לעקוף את חוק הערבות, אינה מביאה לפסילת ההתקשרות מדיעקרא ואינה מביאה לבטלותו של ההסכם ואיונו, אם כי מייבאת את מערך הדינים החלים על ערב ומחילה אותם על היחסים בין הבנק לבוריס.

כעת יש לבחון, איפוא, הינה אם הבנק קיים אחר החובות המוטלות עליו כלפי ערב, בהתאם לחוק הערבות.

סע' 22 לחוק קובע שורה של פרטים אותם חייב הבנק לגלול לערב טרם חתימת הערבות, ובין היתר הסכום הנקוב בחוזה שבין הבנק ללווה, שיעור הריבית השנתית, תקופת החיוב, סכומי הפירעון, בסיס ההצמדה, היות הערב ערב יחיד או ערב מוגן ומספר הערבים. חובת הגילוי כוללת בחובה את החובה לגלות לו גם כל גורם סיכון מהותי הכרוך במתן הערבות או המשכון.

עפ"י תקנה 1 לתקנות הערבות, הגילוי לערב יחיד לפי סע' 22 לחוק ייעשה במסמך נפרד מחוזה הערבות, תוך מתן הזדמנות סבירה לערב לעיין בו לפני חתימת חוזה הערבות, כאשר נקבעו הוראות מפורטות בדבר צורת הגילוי, גודל האותיות, רווחים בין השורות וכיוצא באלה.

על פני הדברים, במקרה דנא לא קיבל בוריס מסמכים כלשהם הקשורים בחתימתו כערב, שכן הבנק ביקש לראותו כלווה; עם זאת וכפי שנקבע בע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מיכל מרטין, [פורסם בנבו] חובת הגילוי של הבנק היא חובה תכליתית. חובה זו נועדה לגלות מידע מקום שידיעתו של מידע זה אינו מצוי בידיעת הצד שחבים לו גילוי. כאשר המידע גלוי, וכאשר שני הצדדים יודעים זאת, אין טעם בהחלת חובת גילוי "פרוצדוראלית" המנותקת מידיעת הצדדים בפועל. לכן, נקבע בסעיף 23(ב) לחוק הערבות כי הסנקציה בגין אי גילוי לא תחול מקום שהנושה הוכיח כי הערב היחיד ידע פרט זה. סעיף זה מעביר, איפוא, את נטל השכנוע ואת נטל הבאת הראיות לנושה להוכיח את ידיעתו של הערב על הפרט שלא גולה. 

ייתכן ויצליח הבנק, בסופו של יום – ובית המשפט אינו קובע זאת ואינו דן בכך – להתגבר על טענתו של בוריס להפרת חובת הגילוי בסע' 22 לחוק, לאור העובדה כי הסכם ההלוואה עליו חתום בוריס כלל לא מעט פרטים הרלוונטיים גם לחתימתו של ערב להלוואה. לבנק עומדת האפשרות להוכיח כי הוא ידע את הפרטים לגביהם חלה חובת גילוי ואם יוכיח זאת, לא יופטר בוריס מערבותו, על אף שהפרטים לא גולו לו על ידי הבנק.

בוריס טען, בנוסף, כי הבנק לא מילא אחר סע' 26 לחוק וכי לא נתקבל אצלו כל מכתב בעניין חובותיהם של הזוג ספיבק, עד ליום 12.8.09.

לשונו של סעיף 26 לחוק ברורה, ולפיה אי מתן הודעה לערב אינה פוטרת אותו מערבותו, אלא כדי הנזק שנגרם לו. נטל הראיה, להוכחת הנזק הנטען, הקשר הסיבתי בינו לבין מחדלו של הבנק ושיעור הנזק מוטל על הערב.

חובת ההודעה לערבים על הפרת החיוב הנערב אינה בגדר חובה פורמלית וטקסית, אם כי חובה שיש לצידה מטרה: לאפשר לערב להיכנס בנעלי החייב ולפרוע במקומו את החיוב (סעיף 26(ד) לחוק הערבות), או לאפשר לו לפעול ביחסיו עם החייב העיקרי על מנת להביא לתיקון ההפרה או הפסקתה.

 בתי המשפט פסקו, לא אחת, כי אין להסתפק בהשערות גרידא מצד הערב, ביחס לפעולות שיכול היה לנקוט בהן על מנת להקטין את חובו. על הערב להוכיח, בראיות ברורות ומפורטות אילו פעולות היה בכוחו לנקוט, והאם היו נושאות פרי.

בענייננו, לא נטען, וממילא לא הוכח, כי לו היתה נמסרת לבוריס הודעה במועד, היה בכוחו לגרום לספיבק להסדיר את חובו, ובכך לפטור אותו מערבותו ומכאן נראה כי טענה זו אין בה כדי לפטור את בוריס מערבותו, אם כי יכול ויש בה כדי לפטור אותו מריבית הפיגורים שהצטברה.

מכל מקום, בית המשפט, לא מצא להכריע בטענות הנתבע השונות ביחס להפרות הבנק לחובותיו בחוק הערבות, מפני שסבור הוא כי דינה של התביעה דחייה מהנימוק שהבנק לא עמד בתנאי הסף המקנה לו זכות להגשת תביעה נגד הערב ואין בידו אישור מיצוי הליכים כנגד החייבים/לווים.

בפסיקה נקבע כי עילת התביעה נגד הערב לא קמה אלא לאחר שנתן ראש ההוצאה לפועל (רשם ההוצל"פ, כתוארו היום) את אישורו בהתאם לסע' 27, שכן כל עוד לא ניתן אישור מיצוי הליכים ע"י ראש ההוצל"פ, הנושה מחזיק לכל היותר ב "זכות תביעה מושגית", להבדיל מכוח תביעה קונקרטי המותנה בקיומו של אישור כזה (רע"א 8688/07 יהושע נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 20.12.10). הפניה אל הערב הינה "מסדר שני", כלשונו של כב' השופט  ריבלין באותו פס"ד.

בענייננו, ולא יכול להיות חולק על כך, הבנק לא פנה בבקשה לאישור מיצוי הליכים, זאת כנראה מפני שראה בבוריס כלווה וקבלת פס"ד נגדו, היווה תנאי הכרחי להגשת בקשה לאישור מיצוי הליכים, ואולם, משקבעתי כי הוא חתם על ההסכם כערב, אין מנוס מפנייה כמצוות סע' 27 לחוק הערבות לקבלת אישור מיצוי הליכים כנגד הלווים העיקריים. פנייה זו הינה תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לזכיית הבנק בתביעתו.

 

מכאן, בהעדר אישור מיצוי הליכים, ומבלי להכריע בטענות הנתבע השונות בדבר הפרת חובות הגילוי של הבנק כלפיו, בתור ערב, התביעה נדחית.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן