שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

בנק חויב להשיב הפרשי ריבית, נוכח העובדה שחידש פיקדון ללא רשות

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   03.06.2015

הבנק הפקיד כסף שנפרע מתוכנית חסכון בתוכנית אחרת, עם ריבית נמוכה מהריבית הקודמת, ללא הסכמת הלקוח, ולכן חויב בהשבת  הפרשי הריבית שהיה יכול הלקוח לקבל.

בנק לא נהג כשורה כאשר חידש הפיקדון לתקופה נוספת, מבלי שקיבל הוראה מהתובע לעשות כן. בית המשפט קבע שלמרות שהבנק שלח מכתב ללקוח, אין לדעת אם הוא קיבל אותו, ובכל מקרה היה עליו לנסות להשיגו בדרכים אחרות, ולכן פוסק כי הבנק נדרש להשיב הפרשי הריבית

 

תק (עכו) 45019-08-13 נזיה ח'יר נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (פורסם בנבו 21.4.2015)

עובדות

לקוח של הבנק הערבי ישראלי (להלן:הבנק"), הפקיד בתאריך 16.12.2010 סך של 860,000 ₪ בתכנית מסוג פר"ח  לתקופה של שנתיים בריבית שנתית של 3.45%.

בתאריך 16.12.12 נפרע הפקדון, ובו ביום הפקיד הבנק את סכום הפיקדון + הריבית שצבר (סה"כ 911,312.20) בתכנית מסוג פר"ח שלקים לתקופה של שנתיים נוספות, מ-16.12.12 ועד ל- 16.12.14, בריבית שנתית של 1.9%, וזאת עשתה מיוזמתה הבלעדית וללא בקשה או הוראה מהלקוח.

כאשר נודע לתובע כי הבנק ביצע זאת, פנה וביקש לבטל את ההפקדה. בעקבות פנייתו שברה הנבתעת ביום 15.1.13 את התוכנית החדשה והעבירה את הכסף לחשבון העו"ש של הלקוח.

הלקוח ניהל מו"מ עם הנתבעת לצורך קבלת ריבית שנתית גבוהה יותר מ1.9%, אך המו"מ לא עלה יפה והלקוח דרש לקבל את כספו, וכך נעשה בתאריך 4.3.13 על ידי שיק בנקאי.

טענות הצדדים

התובע טוען כי הבנק הפקיד את כספו לאל בקשה, הוראה או חתימה שלו על מסמך כלשהו, וזאת בניגוד להוראות סעיף 3(א)(3) לכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים) תשנ"ב-1992.

עוד טוען התובע כי מיד כאשר נודע לו על ההפקדה הנוספת פנה לבנק במכתב בו העמיד אותו על טעותו והעמיד הבנק על חומרת הדברים ועל רצונו "לקחת את הכסף", אולם סורב ע"י הבנק בטענה כי הכסף הופקד כולו בתכנית חדשה.

עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי טרם שחרור הפיקדון הוא היה במו"מ עם הנתבעת ועם בנקים אחרים, לרבות בנק מרכנתיל והבנקים האחרים הסכימו לתת לו ריבית שנתית גבוהה מזו שהייתה מוכנה לתת לו הנתבעת, אם יעביר את הכסף אליהם, אולם בשל העובדה שהכסף לא היה חופשי בחשבון העו"ש, אלא סגור בתכנית החדשה, "חזר בו בנק מרכנתיל מההסכמה ליתן ריבית קבועה בשיעור הגבוה מזו שביצעו והעמיד את ההסכמה על 3.5% בלבד", ובכך נגרם לו הפסד משמעותי .

בנוסף פנה אל הנתבעת בדרישה לשחרור מיידי של הכסף ולקבלת פיצוי הולם, זאת הן בשל הנזק שנגרם לו כתוצאה מסירוב הנתבעת לשחרר את הכסף, מה שגרם לכך שבנק מרכנתיל שינה את עמדתו בעניין גובה הריבית והן בשל הפעולה הלא חוקית של הנתבעת, ולמרות שהובטח לו על ידי הנהלת הנתבעת "כי עניין הפיצוי יידון בהחלט אף בנפרד לנושא שחרור הכסף", הוא לא קיבל תשובה עניינית במשך למעלה מחודשיים ולכן פנה ב- 4/3/13 במכתב, אולם גם מכתב זה נותר ללא תגובה.

 עוד נטען ע"י התובע, בכתב התביעה, כי רק ב- 4/3/13, לאחר שהנתבעת החזיקה בכספו שלא כדין במשך חודשיים ו- 17 יום, קיבל אישור למשיכת הכסף ובאותו יום קיבל צ'ק בנקאי ע"ס 911,870 ₪, שזה סכום הקרן בלבד, כאשר אפילו את הריבית בשיעור של 1.9%  לשנה לא נתנו לו.

 לכן הגיש התובע את תביעתו, בה הוא עותר לחייב את הנתבעת לשלם לו את הסך של 25,436 ₪. סכום זה כולל 10,000 ₪ פיצוי  בגין "מחדלי הבנק ופעולתו המנוגדת לחוקי הבנקאות", 5,000 ₪ פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו, לטענתו, ו  10,436 ₪ ריבית שנתית בשיעור של 5.5%, עבור התקופה 16/12/12 עד 4/3/13.

הנתבעת טוענת מאז שהתובע הפקיד את הפיקדון, ב- 16/12/10 ועד למועד פירעונו, ב- 16/12/12, לא ביצע התובע כל פעולה שהיא בחשבון ולכן סווג החשבון כ"חשבון ללא תנועה". מאחר שהתובע לא נתן לנתבעת כל הוראה בנוגע לכספי הפיקדון, למרות שהנתבעת שלחה לו ב- 30/11/12 הודעה על כך שהפיקדון ייפרע ביום 16/12/12 ויועבר לחשבון עו"ש והתובע התבקש "לפנות לסניף לקבלת ייעוץ ו/או מידע על מסלולי ההשקעה השונים", פעלה הנתבעת עפ"י הוראות פקודת הבנקאות 1941 (להלן: "פקודת הבנקאות") וצו הבנקאות (פקדונות ללא תנועה), התש"ס-2000, והשקיעה את הפיקדון + הריבית שהצטברה בתוכנית החדשה, שהינה בעצם תכנית זהה לתכנית בה היה מופקד הפיקדון עד 16/12/12, בהבדל אחד והוא שהריבית השנתית הייתה בשיעור של 1.9% (ולא 3.45%), שזה "שיעור הריבית אשר היה נהוג ומקובל בשוק בכלל ובבנק בפרט, בפיקדונות מסוג זה, נכון למועד חידוש הפיקדון.

כמו כן טוענת הנבתע כי "הודעה בדבר פירעון הפיקדון ביום 16/12/2012 ובדבר חידוש הפיקדון נשלחה לתובע ביום 30/12/12 וצוין בה כי 'הפקדה זו בוצעה במסגרת הוראות החוק לגבי פיקדונות ללא תנועה' " וביום 5/2/13 אף נשלח לתובע דף חשבון של הפיקדון לשנת 2012, שאף ממנו יכול היה התובע ללמוד על פירעון הפיקדון וחידושו.

עוד טוענת הנתבעת, כי לאחר חידוש הפיקדון פנה אליה התובע בבקשה כי החידוש יהיה בריבית בה היה מופקד עד 16/12/12, היינו 3.45% לשנה, שהייתה ריבית בשיעור העולה בהרבה על שיעורי הריבית שהיו מקובלים באותה עת בשוק לפיקדון מסוג זה וכי לא היה כל היגיון כלכלי, מבחינת הנתבעת, לשלם לתובע ריבית בשיעור כזה, שכן ריבית הפריים עמדה באותה עת על 3.5% לשנה בלבד.

ובנוסף, לטענתה בעקבות פניית התובע היא הסכימה, מיד עם קבלת פנייתו הראשונה, לכך שהתובע ישבור את התכנית החדשה ויעביר את הכסף לחשבון העו"ש שלו מבלי לחייבו בקנס שבירה, תוך שהבהירה לו כי יהיה רשאי למשוך את הכסף מחשבון העו"ש שלו בכל עת, ואכן, על פי בקשת התובע, בוצעה שבירת התכנית החדשה ב- 15/1/13 והכסף הופקד בחשבון העו"ש שלו וקנס השבירה, בסך 4,201.06 ₪, הוחזר לחשבונו של התובע כבר למחרת.

עוד נטען על ידי הנתבעת, כי במהלך התקופה 15/1/13 (מועד שבירת התכנית החדשה והפקדת הכסף בחשבון העו"ש של התובע) עד 4/3/13 (המועד בו משך התובע את כל הכסף מחשבון העו"ש), היה הכסף מופקד בחשבון העו"ש של התובע "וזאת על פי בחירתו" וכי במהלך תקופה זו הוצעו לתובע הצעות שונות להפקדת הכסף בפיקדונות שונים, אולם התובע נקט בסחבת ודרש לקבל זיכוי רטרואקטיבי עבור התקופה 16/12/12 עד 4/3/13, דרישה שלא הייתה מקובלת על הנתבעת. וכן הנזקים הנטענים ע"י התובע "מוגזמים ביותר, בלתי סבירים ומופרכים מעיקרם", לכן ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

דיון והכרעה

בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא נהגה כדין כאשר חידשה את הפיקדון ב- 16/12/12 לתקופה נוספת של שנתיים, מבלי שקיבלה הוראה מהתובע לעשות כן. זאת בהתאם להוראות   סעיף 13ב(ג )  לפקודת הבנקאות(  רשאי תאגיד בנקאי להשקיע כסף הנמצא ב"פיקדון ללא תנועה" רק אם "לא הצליח...ליצור קשר עם בעל הפיקדון תוך חודשיים" ממועד פירעונו של הפיקדון. אין חולקין שבמקרה דנן לא המתינה הנתבעת אפילו יום אחד, אלא חידשה את הפיקדון ביום בו נפרע.

אמנם הנתבעת שלחה לתובע ביום 30/11/12 הודעה בדואר רגיל על כך שהפיקדון ייפרע ב- 16/12/12 ויועבר לחשבון עו"ש,  אולם בכך לא די. משראתה הנתבעת כי התובע אינו יוצר עימה קשר כדי ליתן הוראות מה לעשות עם הפיקדון, היה על הנתבעת לנסות ליצור קשר טלפוני עם התובע. ראה בעניין זה את הוראות סעיף 13ב'(א) לפקודת הבנקאות. בכל מקרה, לאור הוראות סעיף 13ב'(ג) לפקודת הבנקאות, לא היתה הנתבעת רשאית להפקיד את הכסף בתכנית החדשה לפני חלוף חודשיים ממועד פרעון הפקדון.

למעשה, למרות ההכחשות, הודה נציג הנתבעת כי הנתבעת לא פעלה כשורה, עת חידשה את הפיקדון באותו יום בו נפרע, מבלי לנסות ליצור קשר עם התובע (למעט משלוח מכתב בדואר רגיל, שאין לדעת אם התובע קיבל אותו או לא) והוא אף הביע נכונות לפצות את התובע בתשלום ריבית עבור התקופה 16/12/12 עד 15/1/13, המועד בו שברה הנתבעת את התכנית החדשה בעקבות בקשת התובע .

לאחר שפסק כך בית המשפט, עובר הוא לדון בגובה הפיצוי הראוי במקרה דנן, וקובע שהתובע אינו זכאי לפיצוי מעבר לקבלת ריבית עבור התקופה שמיום פירעון הפיקדון והשקעת הכסף בתכנית החדשה ועד ליום 15/1/13 , המועד בו שברה הנתבעת את התכנית החדשה והעבירה את הכסף לחשבון העו"ש .

זאת למרות טענות התובע כי למרות שהכסף היה בחשבון העו"ש שלו כבר ב- 15/1/13, הוא משך אותו רק ב- 4/3/13 משום שהכסף היה בשליטת הנתבעת ולא שחררו לו את הכסף, ו/או כי לא היה יכול למשוך את הכסף משום שלא היו לו פנקסי שיקים, אולם בית המשפט לא מצא כל ממש בטענות אלה. כפי שהתובע ביקש וקיבל ב-4/3/13 שיק בנקאי על כל הסכום שהיה לו בחשבון העו"ש, יכול היה לבקש שיק בנקאי ב- 15/1/13 או בסמוך לכך ואין ספק שאם היה מבקש, היה מקבל. למעשה, כפי שעולה מהמשך עדותו של התובע, הסיבה היחידה לכך שהתובע לא משך את הכסף לפני ה- 4/3/13 הינה שבמשך כל התקופה זו ניהל התובע מו"מ עם הנהלת הנתבעת בניסיון לקבל ריבית שנתית גבוהה יותר מ- 1.9% ורק משנוכח לדעת כי לא יקבל יותר, החליט למשוך את הכסף ולהעבירו לבנק מרכנתיל, שם הפקיד את הכסף בתכנית שנשאה ריבית שנתית בשיעור של 2.25% (לפי טענתו). לכן אין לתובע להלין אלא על עצמו על כך שבתקופה 16/1/13 – 4/3/13 "שכב" הכסף בחשבון עו"ש, מבלי שנשא בריבית כלשהי.

נשאלת השאלה באיזה שיעור ריבית יש לחייב את הנתבעת. מאחר שטענת התובע כי בבנק מרכנתיל, אליו העביר את הכסף, ניתנה לו ריבית שנתית בשיעור של 2.25% לא נסתרה , קובע בית המשפט כי זו הריבית שלפיה יש לחשב את הפיצוי המגיע לו.

סיכומו של דבר, מחייב בית המשפט את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,800 ₪, שזו הריבית המגיעה עבור התקופה 16/12/12 – 15/1/13 (סה"כ 32 יום) לפי שיעור ריבית של 2.25% לשנה.

בנוסף, מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 2,000 ₪.

 

 

 

 

 

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן