שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

מה הוא "סירוב סביר" של הבנק לפתוח חשבון או להמשיך להעניק שירותים בנקאיים

מאת: משרד עורכי דין גלעד נרקיס   |   28.05.2015

מה הוא "סירוב סביר" של הבנק לפתוח חשבון או להמשיך להעניק שירותים בנקאיים

לקוח הבנק שלח מסרון "מאיים" לטלפון האישי של פקיד הבנק, ובשל כך הודיע הבנק כי הוא מסרב להמשיך להעניק לו שירותי בנקאות. זאת למרות שמדובר על חשבון בן 17 שנה, וזוהי הפעם הראשונה בה קרה דבר שכזה בחשבון.

הפ (נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744 (פורסם בנבו 13.4.2015)

עובדות

בפרשה דנן בנק החליט לסגור חשבון של חברה אשר הייתה לקוחו של הבנק במשך 17 שנה. הסיבה עליה נתלה הבנק לסגירת החשבון היא מסרון "מאיים" ששלח אחד ממנהלי החברה לפקיד הבנק.

המבקשת היא חברה בערבון מוגבל, שבעלי המניות שלה הם איימן סמארה ואביו, כאשר כל אחד מהם מחזיק ב- 50% ממניות החברה. החברה עוסקת במסחר ופירות, ומעסיקה כ- 40 עובדים ומחזור הפעילות העסקית שלה מסתכם בכ- 16,000,000 ₪ לחודש.

מיום היווסדה בשנת 1998 ועד היום, ניהלה החברה חשבון בנק אצל המשיב בסניף מג'דל שמס. בשנת 2013, בוטלה מסגרת האשראי של המבקשת ומאז ועד היום מתנהל החשבון ללא מסגרת אשראי. לטענת המבקשת בשנת 2013 התחלף מנהל סניף הבנק, ומאז החלו להערים קשיים על המבקשת בניהול חשבונה.

במהלך חודש ינואר 2015, החזיר הבנק למבקשת מספר שיקים. למבקשת היו טענות קשות כלפי המשיב בכל הנוגע להחזרת השיקים, אך לאחר פגישה שנערכה ביום 12.1.15,  בין מנהלי החברה לפקיד בנק בשם יעקב, סוכם כי הבנק יכבד את השיקים שסורבו ויזכה את חשבון המבקשת בסכום השיק בסך 5,500 ₪.

לטענת המבקשת, באותו הערב התברר לה כי פקיד הבנק החזיר לה שני שיקים ואף לא זיכה את חשבונה בסך 5,500 ₪, וזאת בניגוד לסיכום עימו.

בצר לנו, השתלט על איימן יצרו וכעסו והוא שלח ליעקב פקיד הבנק מסרון למכשירו האישי, בו נכתבו הדברים שלהלן:

"יעקב אתה איש רע. זה גורם לאנשים לשנוא אותך. אני לא אשכח את ההתנהגות שלך בחיים".

בעקבות משלוח המסרון הנ"ל, שלח הבנק מכתב ביום 5.2.15, שבו נאמר:

"המסרון גרם לתחושת הטרדה ואיום אצל עובדי הסניף. בנוסף, מתקיימת מצדך התנהלות ממושכת מול הסניף היוצרת תחושה של חשש ואי נוחות. משלוח המסרון בנוסח כזה, בכל הכבוד, אינו מקובל, ויש בו נימה מטרידה שאינה ראויה וכך גם התנהלותך בכללותה".

נוכח המכתב הודיע הבנק למבקשת כי הוא אינו מעוניין להמשיך ולספק לה שירותים בנקאיים וכי חשבון הבנק שלה יסגר עד ליום 15.3.15.

בעקבות מכתב זה הגישה החברה את התביעה דנן, ובד בבד הוגשה בקשה לצו מניעה לסגירת החשבון.

 

טענות הצדדים

הבנק טען, כי המסרון ששלח איימן, שהינו הבעלים של מחצית מניות החברה המבקשת והמנהל שלה, הוא מסרון מאיים, ולפיכך החלטתו לסגור את החשבון ולהימנע ממתן שירותים בנקאיים למבקשת היא החלטה סבירה. לטענתו, האלימות הפיזית והמילולית גואה בימינו ולפיכך אין להקל ראש באיומים מילוליים. נטען, כי העובדה שהמסרון נשלח לטלפון האישי של הפקיד בשעות הערב כאשר הסניף סגור, נועדה להפחיד את אותו פקיד, לאיים עליו, ולאלץ אותו לקבל את בקשותיו ודרישותיו של מנהל המבקשת. המשיב טען עוד, כי בית המשפט בוחן את סבירות ההחלטה ואינו מחליף את שיקול דעת הבנק בשיקול דעתו, ולפיכך גם אם בית המשפט היה נוהג אחרת, אין מקום להתערב בהחלטת הבנק, מקום שההחלטה היא במתחם הסבירות. הבנק הוסיף וטען, כי הוא אינו עומד על "קוצו של יוד", וכי אם למבקשת נחוץ פרק זמן מסויים על מנת להעתיק את חשבונה לבנק אחר, הוא לא יתנגד להשהות את סגירת החשבון בפרק הזמן הדרוש לשם כך.

ב"כ המבקשת אישר, כי אילו ניתן לראות במסרון שנשלח משום איום לנקוט באלימות פיזית, הדבר היה מצדיק סגירת החשבון. ברם, לטענתו, המסרון אינו מסרון מאיים, אין בו רמז לאיום כלשהו, ומדובר לכל היותר, בהבעת מורת רוח לא מוצלחת. עוד נטען, כי יום למחרת משלוח המסרון, פנה איימן לפקיד יעקב, והתנצל בפניו על משלוח המסרון. לשיטת המבקשת, החלטת המשיב לסגור את החשבון בנסיבה שתוארה לעיל אינה סבירה, ולפיכך יש להורות על ביטולה.

דיון והכרעה

המימד הנורמטיבי החל במקרה דנן הינו חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, ובייחוד סעיף 2 בחוק, אשר קובע כדקלמן:

א.            "לא יסרב תאגיד בנקאי סירוב בלתי סביר לתת שירותים מהסוגים הבאים:

                1              ......

2.            פתיחת חשבון עובר ושב במטבע ישראלי וניהולו כל עוד מתקיימת אחת מאלה:

א.            החשבון ביתרת זכות לטובת הלקוח.

ב.            הלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין התאגיד הבנקאי באשר לניהול החשבון".

 

ובעיננו השאלה האם החלטת הבנק לסגירת החשבון של המבקשת, נוכח משלוח המסרון, היא החלטה סבירה העומדת בדרישת "הסירוב הסביר", הקבועה בסעיף 2 לעיל.

סירוב סביר

חוק הבנקאות אינו קובע הגדרה של המונח "סירוב סביר" ואימתי ייחשב הסירוב של הבנק להעניק אחד מהשירותים המנויים בסעיף 2. מעבר לכך, אין גם הלכה פסוקה שדנה במשמעות המונח סירוב סביר, מה הם גדריו של הסירוב הסביר, האם מדובר בסירוב סביר מן הבחינה הסובייקטיבית או שמא מדובר בסירוב סביר מבחינה אובייקטיבית, או שמא מדובר במבחן המשלב לאמנטים סובייקטיבים ואובייקטיבים גם יחד. יחד עם זאת ניתנו על ידי בתי המשפט המחוזיים מספר פסקי דין שהתייחסו למשמעות המונח "סירוב סביר" ולאופן שבו יש לפרש אותו תוך הסתייעות בהוראות הסעיף עצמו, הספרות המקצועית וכן מתוך שאיבת כללים הנהוגים מהמשפט המנהלי לעניין סבירות הפעולה או ההחלטה המנהלית.

עם זאת מתוך הפסיקה בעניין ניתן להצביע על שתי קבוצות מקרים הנופלים לגדר המונח "סירוב סביר" שבסעיף 2 לחוק. קבוצה אחת, והיא העיקרית, כוללת מקרים שבהם קיים חשש סביר, כי הפעילות הבנקאית המתבצעת בחשבון אינה תקינה, בין מחמת שהיא מעוררת חשש ממשי לביצוע פעילות בלתי חוקית, כגון חשש להלבנת הון, או כאשר הפעילות המתבצעת בחשבון היא ספקולטיבית, רשלנית ועלולה לפגוע בציבור הרחב או בבנק עצמו. הקבוצה השנייה כוללת מקרים הנוגעים להתנהלותו האישית של בעל החשבון ויחסו לפקידי הבנק. כך למשל, התנהגות לא הוגנת מצד הלקוח, שימוש באלימות פיזית או מילולית מצידו כלפי פקידי הבנק, או אפילו איום בנקיטת אלימות פיזית או מילולית כלפי הבנק או פיקדיו, ייחשבו כסיבה סבירה המצדיקה סגירת החשבון.

הנטל להוכיח סירוב סביר לסגירת החשבון בשתי הקבוצות מוטל על כתפי הבנק המסרב להעניק השירות. לכן אין די בחשש ערטילאי ואין די בטענה סתמית, אלא נדרשים הוכחות מוצקות, פעולות ומעשים קונקרטים המצביעים על קיומו של חשש ממשי בשימוש לא חוקי בחשבון.

המחוקק ביקש להגביל את שיקול הדעת של הבנקים בעניין עצם מתן השירות, באופן שסירוב הבנק חייב להיות סירוב סביר. בהקשר זה יש להפנות לדברי ההסבר להצעת החוק לפיהם "מאחר שהתאגידים הבנקאיים נהנים מהיתרון שהשירותים שהם נותנים נתייחדו להם ואסור לאחר לתיתם, יש לחייב אותם לתת שירותים אלה לציבור" (הצעת חוק הבנקאות (שירות ללקוח), הצעות חוק תשמ"א, עמ' 106). על כן, החלטה בלתי מבוססת שאין בבסיסה טעם אמיתי המצדיק סגירת החשבון אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ואינה מקיימת אחר דרישת "הסירוב הסביר" הקבוע בחוק.

יתרה מכך יש להבדיל בין סירוב לפתוח חשבון לבין סירוב להמשיך ולהעניק את השירות הבנקאי לאחר שכבר נפתח החשבון. כאשר מדובר בסגירת חשבון, אשר מתנהל במשך תקופה ממושכת (בענייננו החשבון מתנהל מזה כ-17 שנים), על הבנק להצביע על נימוקים כבדי משקל, המצדיקים סגירת החשבון. טעמים המצדיקים סירוב לפתוח חשבון, עשויים להיות בלתי מספיקים כדי לסגור אותו ולסרב להמשיך את ניהלו. במשך השנים בהם מתנהל החשבון נוצרים יחסי אמון ונאמנות בין הלקוח לבין הבנק ופקידיו, אשר נחשפים לפעילותו העסקית של הלקוח, למחזור העסקי שלו, ללקוחותיו, לתזרים הכנסותיו והוצאותיו ולאינפורמציה רבה אחרת, שיכולה להיות רגישה לשם המשך ניהולו של העסק. יתרה מכך, במהלך פעילותו של החשבון, מנפיק הבנק ללקוח פנקסי שיקים, שבאמצעותם הוא משלם לעובדים, לספקים, ללקוחות ולמוסדות שונים. סגירת החשבון והעתקת הפעילות לבנק אחר עלולה לפגוע בפעילותו הסדירה של הלקוח, בעסק אותו הוא מנהל ואף במוניטין שלו ובשמו הטוב בפני כל אלה.

על כן, ההחלטה של הבנק לסגור את החשבון צריכה להישקל בכובד ראש, תוך מתן משקל למלוא נסיבות העניין, לרבות האינטרס של הלקוח שעלול להיפגע בצורה קשה. בין היתר, על הבנק לקחת בין שיקוליו את פרק הזמן שבו מתנהל החשבון, את אופן ניהול החשבון מאז שנפתח ועד היום, חומרת המעשה שבגינו החליט הבנק לסגור את החשבון, האם מדובר באירוע חד פעמי, או שמא מדובר בהצטברות של אירועים, היקף הפעילות בחשבון, ועוד. החלטה שאינה מביאה בחשבון שיקולים אלה, אינה עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2 לחוק. אכן, בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעת הבנק, והוא אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו, אך מקום שעל פניו ברור כי הבנק לא שקל את השיקולים שהיה עליו לשקול, והגיע להחלטה שגויה ובלתי סבירה, שומה על בית המשפט להתערב כדי למנוע עיוות דין.

במקרה דנן, אכן הסגנון של איימן במסרון ששלח לפקיד הבנק הוא סגנון בוטה, שאינו מקובל. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את העובדה שמדובר באירוע בודד שהתרחש במשך 17 שנות פעילותו של החשבון. יתרה מכך, מיד לאחר ששלח את המסרון, הבין איימן את טעותו, פנה לאותו פקיד שאליו נשלח המסרון והתנצל בפניו. המסרון אינו מאיים, ואין בו רמז לאיום, על אף סגנונו הבוטה והבלתי מקובל. כאשר מדובר בחברה שמנהלת את חשבונה ללא תקלות במשך 17 שנים, כאשר מדובר בפעילות עסקית בהיקף של עשרות מיליוני שקלים בחודש, ההיתלות של הבנק במסרון שבו ביקש הלקוח להביע את מורת רוחו, כאמתלה לסגירת החשבון אינה סבירה באופן בולט.

לכן, מקבל בית המשפט את התביעה וקובע כי החלטת הבנק לסגור את חשבון הבנק של המבקשת המתנהל אצלו עקב משלוח המסרון, אינה סבירה ולפיכך מורה על ביטולה.

 

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן