שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

הבנק לא עמד בחובה הגילוי, ולמרות שהחייבת ידעה על מה חתמה, פטר אותה בית המשפט

מאת: משרד עורך דין גלעד נרקיס   |   12.03.2015

הבנק לא עמד בחובה הגילוי, ולמרות שהחייבת ידעה על מה חתמה, פטר אותה בית המשפט

בית המשפט פטר את המבקשת משטר המשכון עליה חתמה בשיתוף עם בעלה, כיוון שהבנק לא עמד בחובת הגילוי המוגברת שחלה עליו, ליידע את המבקשת באשר לטיבה ומשמעותה של חתימתה על שטר המשכון.

הפ (ים) 16086-03-14 רות בו אבי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו 1.3.2015)

בפרשה דנן עמדה לפתחו של בית המשפט בקשה לפטור אישה אשר חתמה על שטר משכון דירת מגוריה, בטענה כי הבנק הפר את חובת הגילוי החלה עליו.

המבקשת ובעלה חתמו על שטר משכון דירת המגורים שלהם, כבטוחה לכיסוי חובם של בעלה ושל החברה שבבעלותו, עד לגובה 1,600,000 ₪.

בתאריך 19.1.2009 חתמה המבקשת יחד עם בעלה על שטר המשכון, ובתאריך 20.1.2009 העמיד הבנק לטובת החברה הלוואה בסך של 1,100,000 ₪. כשבוע לאחר העמדת ההלוואה פתח בעלה של המבקשת חשבון נוסף, אשר בו ביום חתם הבעל על בקשה לקבלת הלוואה בסך 1,100,000 ₪, בסעיף "מטרת הלוואה" נרשם כי ההלואה ניתנה לשם "רכישת דירה". ביום 2.2.09, לבקשת הבעל, הועבר סכום ההלוואה מחשבונו לחשבונה של החברה, דבר אשר הביא לסילוק ההלוואה שנטלה החברה. הבעל לא עמד בהחזרי ההלוואה, ולכן העמיד הבנק את ההלוואה לפירעון מידי. הבעל מצוי בהליכי פש"ר, ומונה לו כונס נכסים.

החוב עצמו הלך ותפח, עד שהגיע לסכום של 3,248,877 ₪ נכון ליום 13.3.14.

במסגרת הליכי הכינוס בהוצל"פ, הודיע הבנק למבקשת ולבעלה (החייב), כי בכוונתו לממש את המשכון ולפנותם מדירת המגורים שלהם. בעקבות הודעות הפינוי הגישה המבקשת את בקשתו דנן, והבנק נתן הסכמתו לעיכוב הליכים עד לבירור הבקשה.

טענות המבקשת התמקדו בעיקר בהפרת חובת הגילוי של הבנק כלפיה. המבקשת טוענת כי נפלה קורבן בתמימותה לפעולת תרמית של בעלה אשר החתים אותה על שטר המשכון, כאשר דירת המגורים שלהם, משמשת כבטוחה זמנית עד לרכישת הדירה הנוספת. לטענתה נציגי הבנק לא גילו כי יכול שההלוואה תשמש לכל מטרה שהיא, כולל סיכונה של המבקשת לסילוקה מדירת המגורים. עוד טוענת המבקשת כי הבנק התרשל כלפיה, בשעה שמשכן את הנכס כבטוחה להלוואה שנטלה החברה בסכום זהה, ולמעשה פעל להקטנת החוב של החברה לבנק, רק שהפעם היה לבנק בטוחה משמעותית, דבר שלא היה בידיו בעת הענקת ההלוואה הראשונה. לטענת המבקשת, היא סברה כי היא חותמת על שטר משכון לקניית דירה חדשה, אשר עתיד להתחלף עם קניית הדירה, כך שהמשכון יחול על הדירה החדשה ולא על דירת המגורים שלה. לטענת המבקשת לא נאמר לה אחרת על ידי הבנק, ואף לא הובהר לה כי ההלוואה מועברת לחשבון של החברה. ככל שהייתה יודעת על מטרת ההלוואה האמיתית (ולא קניית הדירה) לא הייתה חותמה על שטר המשכון כלל.

לטענתה, אין מדובר במקרה רגיל ובעסקה פשוטה, שבה לגילוי ע"י הבנק אין משמעות מעשית, שכן מדובר בפתיחת חשבון חדש, ובנטילת הלוואה אשר באה להחליף הלוואה קיימת, ולמעשה ההלוואה ניטלה לטובת חברה ולא לטובת מי שנטל את ההלוואה. זוהי עסקה מורכבת, אשר דורשת מהבנק חובת גילוי מוגברת כלפיה.

כן נטען, כי הבנק היה בעל אינטרס ישיר בעסקה זו, שכן הוא החליף הלוואה נטולת בטוחות באותה הלוואה בדיוק, עם שעבוד של נכס ספציפי וצד שלישי, הניתנים לפירעון. בכך עולה אי הגילוי של הבנק לכדי חוסר תום לב של ממש.

טענות הבנק התמקדו תחילה בעובדה כי המבקשת לא טענה טענות אלו עד לאחר מועד ההוכחות, ולכן הן טענות "הרחבת חזית". בנוסף טוען הבנק כי המבקשת אינה נקיית כפיים, הואיל והיא הייתה בעלת מניות בחברה, כמו כן, המבקשת חתומה על מסמכי הבנק המקצים לחברה אשראי על חשבונה ללא הגבלת סכום ומתירים לחברה לבצע פעילות בנקאית, בעוד שבחקירתה שללה קיומם של מסמכים מעין אלו.

לגופם של דברים טוען הבנק, כי לא ייתכן ואישה משכילה ורהוטה כמבקשת, חתמה על מסמכים ללא קריאתם והבנתם, ובשטר המשכון כתוב מפורשות כי הכסף שבגין שיעבוד הנכס יגיע לידי בעלה או לחברה, כפי שארע בפועל, ולא לרכישת דירה. כמו כן, תמה הבנק על התנהלות המבקשת, אשר לא התעניינה ולא דרשה מבעלה בנוגע לרכישת הדירה החדשה, לדעת הבנק  מדובר בגרסה לא הגיונית. יתרה מכך, טוען הבנק, כי ציון מטרת ההלוואה אין בו כדי לחייב את הבנק, שכן המטרה נרשמת מפי נוטל ההלוואה לאחר שכבר נתקבלה החלטה להעניק לו את האשראי על ידי הגורמים המוסמכים לכך.

דיון

בתיק זה העידו שניים, המבקשת, ונציג הבנק שמשמש כמנהל מוקד אשראי אזור ירושלים והדרום.

השאלה העיקרית שעולה היא, האם הפר הבנק את חובותיו כלפי המבקשת טרם חתימתה על שטר המשכון?

בית המשפט מעמיד על כף המאזניים את ההלכה כי אדם שחתם על מסמכים, מוחזק שידע על מה חתם, וחתימתו מהווה אישור ועדות לכך שהבין את תוכנו ונתן הסכמתו לאמור בו. חזקה זו מתעצמת בשעה שמדובר במסמכים מהותיים כגון שטרי שיעבוד ומשכנתא.

מנגד מציב בית המשפט את חובת האמון והגילוי המוטלות על הבנק. על פי סעיף 12 לחוק המשכון, דינו של בעל הנכס שמושכן כערובה לחיובו של אחר כדין מי שערב לאותו חיוב. משכך, החובות החלות על הבנק כלפי החייב חלות במלואן גם כלפי הערב. בכלל זה חלה גם חובת הגילוי הקבועה בסעיף 22 לחוק הערבות, לפיו על הבנק לגלות לערב אי אלו פרטים עובר לחתימה על חוזה הערבות.

הפסיקה הביעה דעה הנחרצת באשר לחובות הבנק, אשר נטועים במספר אדנים: פערי הכוחות והידע בין הבנק כמוסד מקצועי לבין מקבלי השירות, וכן האמון שרוחש הציבור לבנק, אשר אוחז בו כגוף "מעיין ציבורי". במקרה של ערב או ממשכן, ניתן למצוא הצדקות נוספות בדמות, מניעת מצב בו אדם ייטול על עצמו התחייבויות לטובת אחר, כשלמעשה הוא אינו מבין את טיבה ומהותה. לפיכך הדרך המתאימה להגן על אדם אשר כורת חוזה ערבות עם הבנק הינה להטיל על הבנק את החובה לפעול, לגלות, ולהתערב במידת הצורך, בכדי להבטיח את גמירות הדעת של הערב ביחס לחוזה הערבות. עוד נקבע בפסיקה, כי אין טעם להבחין בין ערב לממשכן, וכי הוראות חוק הבנקאות המחילות חובות אמון וגילוי רחבות על הבנק כלפי הערב, חלות באותה מידה על יחסי הבנק לממשכן ( ע"א 8611/06 בנק הפועלים בע"מ נ' מרטין, פורסם בנבו 2.3.2011).

בית המשפט קובע בהכרעתו, כי לא מצא ממש בטענות הבנק להרחבת חזית, ומביא ציטוטים של כתבי הטענות שהגישה המבקשת, בהם טענה להפרת חובת הגילוי של הבנק כלפיה. בנוסף מקובלת על בית המשפט עדותה של המבקשת כי פקידת הבנק לא גילתה באשר למצבה הכספי של החברה, וגילתה על כך המבקשת, רק בתשובות לשאלון שהחליפו הצדדים טרם דיון ההוכחות.  בנוסף, בית המשפט מבקר את העובדה כי הבנק לא ביקש להעיד אף אחד מסניף הבנק הספציפי אשר החתים את המבקשת על שטר המשכון, וגם עדותו של נציג הבנק שאחראי על האשראי בירושלים והדרום, הייתה מבולבלת, מרובת סתירות ואינה מקובלת על בית המשפט כלל.

בית המשפט התעכב וציין, כי נציג הבנק שהעיד בדיון, התקשה להסביר את אי ההתאמה בין הכתוב בשטר המשכון- הבטחת כספים, לבין הכתוב במסמך ההלוואה- רכישת דירה. כמו כן, סתר עצמו נציג הבנק בשאלת המשמעות של סעיף המטרה במסמך ההלוואה, כאשר פעם אמר שאין לו משמעות ופעם השיב שהוא משמעותי ומהווה חלק ממטרותיה העיסקיות של החברה.

לבסוף בית המשפט מקבל את בקשת המבקשת ופוטר אותה משטר המשכון, וזאת נוכח הנסיבות: העובדה ששטר המשכון נחתם על ידי שני בני הזוג טרם פתיחת החשבון על ידי הבעל לבדו וקבלת ההלוואה, סמיכות הזמנים בין מתן ההלוואה הראשונה לחברה לבין קבלת ההלואה השנייה והעברתה לחשבון החברה לכיסוי ההלוואה הראשונה, הזהות בין גובה ההלוואה הראשונה לגובה ההלוואה השנייה שנטל הבעל. בנסיבות אלה גוברת חובת הגילוי של הבנק לאישה, ואל לו לסמוך כי היא מקבלת את המידע מבעלה.

לבסוף בית המשפט קובע כי הבנק לא הציג לו ראייה כי הוסבר למבקשת באשר לשטר המשכון עליה חתמה, ולכן קובע בית המשפט כי יש למחוק את המבקשת משטר המשכון, למחוק את השעבוד על זכויות המבקשת בנכס, לחדול ולבטל את כל הליכי המימוש הרשום על זכויות המבקשת בנכס ולבטל את כלל הליכי ההוצל"פ כנגד המבקשת.

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן