שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

הבנק לא פעל בהתאם לצו העיקול, וחוייב בתשלום במקום החייב!

מאת: משרד עו"ד גלעד נרקיס   |   01.01.2015

הבנק לא פעל בהתאם לצו העיקול, וחוייב בתשלום במקום החייב!

בחשבונו המעוקל של חייב בוצעו מספר פעולות לחובה, ומנגד, הופקד שיק משוך של חברת ביטוח בסכום גדול, המכסה את מרבית הפעולות הנ"ל – כל זאת בתקופת העיקול. מסיבה שהבנק כשל מלהסביר, השיק חזר פעמיים. חשבונו של החייב זוכה וחוייב פעמיים, ורק בהפקדה השלישית, החשבון זוכה סופית. בית המשפט קיבל את טענת המערער לפיה על הבנק היה להעביר את סכום העיקול להוצל"פ, היות ובתקופת העיקול החשבון היה ביתרת זכות, בשל הפקדת השיק. בית המשפט הדגיש שהיות ומדובר בשיק של חברת ביטוח לגביו קיים בטחון וודאי לכיסוי ופירעון, יש לראות בזכות העתידית הנובעת ממנו כחלק מנכסי החייב המוחזקים בידי הבנק.

רעצ (נצ') 14979-10-13  סמעאן עאנק נ' בנק לאומי בע"מ [פורסם בנבו] (9.6.14)

 

בפרשה זו דן בית המשפט בערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל, לפיה הבנק (צד ג') חוייב לשלם למערער (הזוכה) סכום חלקי מיתרת החוב, במקום לחייבו בתשלום מלוא יתרת החוב הפסוק.

תחילת הפרשה בפתיחת הליכי עיקול ע"י הזוכה על כל נכסי החייב ובכלל זה, על חשבון הבנק שלו שנוהל בבנק-המשיב. בתקופת העיקול בוצעו פעולות שונות לחובת החשבון, ביניהן העברה בנקאית שבוצעה מחשבון החייב לחשבון אשתו, משיכת מזומנים, והעברת סכומים לסילוק פיגורים בהלוואות. מאידך, ובמקביל, לחשבון הופקד שיק שנמשך ע"י חברת ביטוח, על סכום גדול שאפשר הפעולות האמורות וכיסוי מרבית החובות בחשבון. אליה וקוץ בה, השיק הופקד והוחזר, ואז הופקד והוחזר שוב – ורק בפעם השלישית שהופקד – כובד והחשבון זוכה באופן סופי. על ציר הזמן, החיובים השונים מחד, והזיכויים והחיובים בגין הפקדת והחזרת השיק התרחשו לסירוגין במשך ימים ספורים. בשל מצב דברים זה התגלעה מחלוקת בין הזוכה לבין הבנק: האם בתקופת העיקול היה חשבון החייב ביתרת זכות, כך שעל הבנק היה להעביר הכספים לתיק ההוצל"פ במקום להתיר לחייב לבצע את הפעולות שביצע, או מנגד – בשל הזיכוי והחיוב החוזרים ונשנים (על רקע הפקדת וחזרת השיק) – החשבון לא היה באף נקודת זמן בתקופה האמורה ביתרת זכות, ועל הבנק לא חלה החובה להעביר כספים לתיק ההוצל"פ. רשמת ההוצל"פ קבעה בהחלטתה כי החשבון לא היה ביתרת זכות המאפשרת העברת מלוא סכום העיקול לתיק ההוצל"פ – ועל כן הורתה לבנק להעביר סכום חלקי בלבד. על החלטה זו הוגש הערעור שבנדון.

בערעור זה טען המערער-הזוכה שהבנק פעל שלא כדין כשאפשר לחייב לבצע פעולות משיכה והעברה בחשבונו שהיה ביתרת זכות, בהסתמך על כספי השיק של חברת הביטוח – שחזקה עליו כי הוא "בר פירעון". הבנק מנגד טען כי לא היו בידו כספים של החייב הניתנים לעיקול במועדים הרלוונטיים, ויתרת הזכות שנוצרה שימשה לפירעון התחייבויות החייב כלפי הבנק; כי השיק הופקד וחזר פעמיים ולכן לא היתה יתרת זכות בחשבון החייב, ורק עם הפקדתו ולאחר שלושה ימי עסקים מיום הפקדתו יש לראות בזיכוי כסופי ולא ארעי; במועד הנ"ל לא נותרה יתרת זכות בחשבון. על כן, קיים הצדק סביר להתנהלות הבנק ואין לחייב את הבנק בכל סכום שהוא.

בית המשפט קבע: על המערער הטוען לתחולת סעיף 48 לחוק ההוצל"פ (העוסק באפשרות לחייב צד ג', במקרה זה הבנק, בכספים המעוקלים - במידה ולא העבירם להוצאה לפועל) מוטל להוכיח כי בידי הבנק היו נכסים הניתנים לעיקול של החייב.

מקרה זה עוסק בעיקול זכות עתידית של חייב לקבל כספים לחשבון הבנק שלו. ניתן אמנם להטיל עיקול על זכות עתידית – אולם הדין הוא שבעיקול זכות כזו – נדרש שהתגבשות הזכות תהא בעת הטלת העיקול, ומימושה בעתיד וודאי; בין אם נקבע לתאריך נקוב ובין אם מותנה בקרות אירוע שהתרחשותו אינו מוטלת בספק. העובדה שהסכום אמור להשתלם בעתיד אינה מפחיתה מוודאות החיוב, בפרט עת מדובר בשיק משוך של חברת ביטוח לגביו קיים ביטחון וודאי לכיסוי ופירעון, ועל-כן יש לראות בעובדה זו חלק מנכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו. זוהי למעשה זכות עתידית שהתממשותה נעלית מכל ספק, והיא ניתנת לעיקול. בית המשפט קבע כי במקרה הנדון, בין אם תתקבל עמדת הבנק לפיה הזיכוי מהפקדת השיק הינו זיכוי ארעי בלבד ובין אם לאו, התוצאה הסופית היא שעוד בתקופת העיקול חשבונו של החייב עמד ביתרת זכות – ויתרת זכות זו ניתנת לעיקול.

משקבע בית המשפט כי המערער הוכיח כי חשבון החייב היה ביתרת זכות בתקופת העיקול, פנה לבחון האם עומדת לבנק טענת "הצדק הסביר" הקבועה בסעיף 48 לחוק ההוצל"פ. הסעיף קובע כי על הצד השלישי מוטל נטל השכנוע להוכחת קיומו של "הצדק סביר" אשר מנע ממנו להעביר את הנכס המעוקל אל המוציא לפועל; החוק אינו מגדיר "הצדק סביר", אך נראה כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של צד שלישי, מעשיו ומחדליו, ונראה כי המבחן לקיומו של ההצדק הינו מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן היישוב, כפי שהיה פועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי. בית המשפט קבע כי בנסיבות מקרה זה, התנהלות הבנק מקימה את המסקנה כי לא עומדת לו טענת "הצדק סביר"; הבנק לא הציג הסבר מניח את הדעת באשר לחזרת השיק, והעובדה כי על השיק לא צויינה סיבת ההחזרה תוארה כ"מתמיהה". כמו כן, מדובר בשיק של חברת ביטוח וחזקה כי פירעונו ודאי, וכי הזיכוי הארעי בגין הפקדתו יהפוך סופי בחלוף שלושה ימי עסקים. חרף זאת, עולה, כי השיק חזר פעמיים - זאת מבלי סיבה הנראית לעין, תוך ביטול הזיכוי שנוצר, לכאורה כתוצאה מהפקדתו; הבנק התיר לחייב להוציא כספים מחשבונו בו ביום שהופקד השיק לראשונה. התנהלות זו מלמדת אף היא כי הבנק האמין בביטחון מלא כי השיק יפרע, וכי אין המדובר בזיכוי המוטל בספק.

על כן, משלא פעל הבנק בהתאם לצו העיקול, ומשלא עומד לבנק כל הצדק סביר למעשיו, קבע בית המשפט כי יש לחייבו בחוב הפסוק, בניכוי סכום שהיה זכאי לקזז כדין.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן