שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

לא כל הלוואה שמקורה במערכת יחסים מסחרית, תהווה בהכרח "הלוואה כדרך עיסוק".

מאת: משרד עו"ד גלעד נרקיס   |   22.12.2014

לא כל הלוואה שמקורה במערכת יחסים מסחרית, תהווה בהכרח "הלוואה כדרך עיסוק".

 

נטען כי הואיל ומדובר במערכת יחסים עסקית, אזי חלים על ההלוואה הוראות "חוק הלוואות חוץ בנקאיות" לרבות חובת הכתב, וגובה הריבית.

 

תא (י-ם) 35577-12-11 נתן סרי נ' עזרא חיים רוזנטאל (פורסם בנבו 26.11.2014)

 

בראשית הדיון, עומד בית המשפט על טענותיהם המקדמיות של הצדדים, בייחוד לשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה בתביעה דנן. הנתבע טוען כי בהתאם להוראות החוק על התובע להוכיח כי סכומי התביעה אינם משקפים ריבית חורגת מן המותר בחוק, או שמא יש ללכת על פי שיטתו של התובע, כי על הנתבע הנטל להוכיח שלמרות חתימתו על השיקים שהוצגו, הוא אינו חייב לפורעם בשל היותם מגלמים ריבית בשיעור אסור על פי החוק. בית המשפט פותר שאלה זה על ידי הקביעה כי הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי כי ניתנו ההלוואות וחלקן לא הוחזר.

לאחר מכן, פונה בית המשפט ובוחן את שטרי העסקה החתומים, לטענת הנתבע סכומי השטר הינם למעשה ריבית שנלקחה ממנו בהלוואות קודמות ואינם הלוואה בפועל, אלא רק שארי הלוואה. בית המשפט פותר זאת בעזרת העובדה כי הנתבע הוא הוא הגורם שביקש לערוך את שטרים אלו. נוסף על כן, הרב שחתם על שטרים אלו (בשל הצורך לאישור ריבית על פי ההלכה), העיד שלא מדובר בריבית נשך ועדותו מקובלת על כלל הצדדים. לכן בית המשפט פוסק כי מדובר בהלוואות "חיות" ולא בריביות שלא נגבו בעבר.

מכל מקום, בית המשפט פסק כי הוכח כי הלווה העמיד הלוואות בסך של 200 אלף ₪.

לאחר הקביעות העובדיות, פונה בית המשפט ובוחן האם חל בעניין "חוק הלוואות חוץ בנקאיות". החוק קובע הוראות קוגנטיות, כך בין היתר חובת עריכת ההלוואה בכתב (סעיף 2), חובת גילוי (סעיף 3), קובע שיעור מרבי וריבית פיגורים (סעיף 5,6) וכדומה.

בית המשפט עומד על השאלה "האם ההלוואות במקרה זה ניתנו "דרך עיסוק". זאת על פי הוראות סעיף 15א' לחוק: "מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק", לא תחולנה החובה לערוך חוזה הלוואה באמצעות מסמך בכתב והחובה לגלות בהסכם פרטים שונים הקשורים להלוואה. ככל שיקבע בית המשפט כי סייג זה לא חל, אזי ישנו מקום לעמוד על הוראות החוק, והאם הופרו במקרה דנן, וככל שיקבע כי חל הסייג אזי יתייר הצורך לדון בהסכמי ההלוואה.

 

"מתן הלוואה שלא דרך עיסוק"

קיימים בעייתיות רבתי לקבוע קווים ברורים והגדרה קונקרטית של המונח "דרך עיסוק", בית המשפט עמד על כך במספר מקרים. מכל מקום בניסיון לתת קווים מנחים להגדרת המונח בחוק, יש לפנות למשמעות הלשונית, כמו גם אל התכליות והאינרטסים השונים שעומדים בבסיס החוק כולו, וכן בתכלית חובת הכתב.

בית המשפט עומד על ההגדרה "עיסוק" על ידי היקש מחוקים אחרים (לדוגמא "חוק הגנת הצרכן"), אך קובע כי בכל חוק קיים רציונאל אחר למונח "עיסוק", ולכן אין אפשרות לתת פתרון על ידי בחינת החקיקה הדומה. מכאן עובר בית המשפט לעמוד על המשמעות הלשונית של המונח, וקובע כי "המשמעות הלשונית "דרך עיסוק" כוללת פעלויות שיש להן מאפיין הקשור "למקצועיות" בתחום רלוונטי, קביעות מסויימות ומאפיינים מסחריים מסוימיים (לדוג' פוטניצאל הישתכרות). עוד בוחן בית המשפט את המשמעות שהעניק בית המשפט למונח:                          " המונח עיסוק מופיע בהקשרים רבים בחקיקה ובפסיקה. המובן הפשוט של ביטוי זה הינו , מקצוע, עבודה, מסחר של הפרט. עיסוק הוא...פעילות מתמשכת של אדם, אשר עשויה להעניק לו בסיס לחיים" ( רע"א 2701/97 מדינת ישראל נ' צ'רטוק, פ"ד נו(2) 876,883 (2002).

 

מכאן עובר בית המשפט לעמוד על המשמעות התכליתית של חוק ההלוואות והאינטרסים השונים שעומדים בבסיסו, וקובע בהסתמכו על בית המשפט העליון והצעת החוק, כי אחת ממטרות החוק היא, למנוע מן המלווה לנצל לרעה את הבדלי הכוחות והפער ביכולת המיקוח", וכן עלינו לעמוד על כך, שמהצד השני של המתרס ישנו מצב בו החוק נועד לתת מענה לצורך מסוים -  אנשים שאינם יכולים לקבל הלוואה מהמערכת הבנקאית, והכרה זו מניחה כי תנאי ההלוואה צריכים לגלם את הסיכון בה.  

בנוגע לדרישת הכתב, קובע בית המשפט כי נועדה להעיד על גמירות הדעת של הצדדים, וכן הינה בסיס טוב לבחון האם התקיימו תנאי החוק, אם לאו. עוד קובע בית המשפט, כי התכלית שבהענקת הפטור למלווה שלא דרך עיסוק, היא כי לא ראויה ולא סביר לחייב אדם שלא עיסוקו בכך לעמוד בתנאי החוק הנוקשים והקוגנטים שלו. נוסף על כן, כטעם נוסף להענקת הפטור, קובע בית המשפט כי הרציונאל הוא כי אדם שמעניק הלוואה שלא דרך עיסוק לא עושה זאת באופן תדיר, ולא מתפרנס מזה, לכן יש להקל עליו בתנאיים להענקת ההלוואה (לדוגמא מלווה פרטי לא יכול לנסח הסכם משפטי וכדומה).

 

לאחר מכן, בית המשפט עובר לבחון האם ההלוואה הספציציפית הזו ניתנה כדרך עיסוק. ככל קובע ביהמ"ש כי אין אפשרות לקבוע קווים מנחים ברורים לעניין, וכל מקרה יבחן לגופו, אך קובע מס' קריטריונים שיציפו האם מדובר בהלוואה כדרך עיסוק:

א.      היקף עיסוקו של המלווה בתחום ההלוואות

ב.      מספר הלווים שלהם הוא מלווה

ג.        תדירות ההלוואות

ד.      תניאהן המסחריים

ה.      אינטרס המלווה

ו.        האם קיימים שיקולים מסחריים בהענקת ההלוואה

לא כל הלוואה שמקורה במערכת יחסים עסקית היא הלווה "על דרך עיסוק", וכן גם אם למלווה יש רווח מסוים מההלוואה אין משמעה מהכרח כי הוא מלווה "דרך עיסוק".

 

במקרה דנן, פוסק ביהמ"ש כי ההלואות לא ניתנו על דרך עיסוק, זאת על אף שהוברר כי התובע העניק לנתבע מספר הלוואות לאורך תקופה.

זאת למד ביהמ"ש כי לא היה אינרטס רווח בהענקת ההלואוות הללו, ולמעשה כל שהרוויח המלווה היה 5% בחודש.

מכאן קובע ביהמ"ש כי הואיל והלוואות לא ניתנה "על דרך עיסוק" אין חובה לערוך לגיבהן מסמך בכתב. ופוסק כי על הנתבע להשיב לתובע את הסכומים שנתבעו בכתב התביעה.


 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן