שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תביעה נגד הבנק בגין אובדן מסמכים

מאת: גלעד נרקיס - משרד עורכי דין   |   09.04.2014

הבנק איבד מסמכי עסקאות בני"ע, וחויב בפיצוי בשל נזק ראייתי אשר מנע מהלקוח להוכיח כי מנהל ההשקעות עיוול כנגדו בעוולת החיבוץ

 (ת"א) 29633/05 תא (ת"א) 29633-05       א. נ נ' א.ייעוץ ניהול והשקעות בע"מ [פורסזם בנבו] (16.03.14)

התובע טוען כי נגרמו לו נזקים על סך של כ500,000 ש"ח כתוצאה מניהול רשלני וכושל של תיק ההשקעות שלו. התיק נוהל בפועל על ידי מנהל השקעות אשר הועסק בתקופה הרלוונטית בשתי חברות שונות לניהול תיקי השקעות, והחבר הבורסאי דרכו בוצעו העסקאות היה אחד הבנקים הגדולים; הם הנתבעים בפרשה זו.

לטענת התובע, מנהל ההשקעות ביצע פעולות רבות של קניה ומכירה ללא הגיון או שיקול כלכלי, כשמטרתו היחידה היתה העשרת הנתבעים שלא כדין (להלן: "עוולת החיבוץ"), וכן פעל בניגוד להסכם ההתקשרות שנחתם ביניהם בכך שהגדיל את אחוז ההשקעות רוויות הסיכון בתיק מעבר למוסכם. כנגד הבנק טען התובע כי החזיק בהסכם ההתקשרות, ואף כי ידע על החריגה מההסכמה והחיבוץ שביצע לכאורה מנהל ההשקעות , נמנע מלהתערב בפעולותיו.

חברת ניהול ההשקעות טענה כי התובע לא הוכיח כי פעולות מנהל ההשקעות מהוות חיבוץ, וכי חרג מהרשאתו – וכן כי לא הוכיח את נזקו. הבנק טען כי לא החזיק בהסכם ולא היה מודע לתוכנו. עוד טען הבנק כי לא היה צד לפעילות החשבון, וטיב השתתפותו בפעילות הוא טכני בעיקרו.

בית המשפט בחן, ראשית, בעניין מנהל ההשקעות וחברות הניהול - האם התקיימה חריגה מההרשאה בעניין היקף האחזקות רוויות הסיכון (תוך בחינת הטענה לפיה ההסכם זוייף), וקבע כי ההסכם לא זויף, ושלא התקיימה חריגה מהרשאה. שנית, בחן בית המשפט האם התקיימו יסודות עוולת החיבוץ -  וקבע כי אף ש"רכיב השליטה" הדרוש לקיום עוולת החיבוץ הוכח (למנהל ההשקעות הוענק יפוי כוח מלא לניהול התיק), שני רכיביה הנוספים של העוולה לא הוכחו(רכיבי ה"פעילות החריגה", וה"יסוד הנפשי"). על כן התביעה כנגד מנהל ההשקעות וחברות הניהול להדחות.

בעניינו של הבנק קבע בית המשפט: הבנק לא נחשף להסכם ההתקשרות שבין הלקוח למנהל ההשקעות, ואף אילו בוצעה חריגה מהרשאה ע"י המנהל (מה שלא הוכח בעניננו) – אין למנותה בין מחדליו של הבנק. עם זאת, דחה בית המשפט את טענות הבנק לפיהן אין מחובתו להתערב במעשיו או במחדליו של מנהל ההשקעות, כאשר אלו אינם עולים בקנה אחד עם אינטרס הלקוח; הבנק טען כי אין ביכולתו לפקח על פעולות מנהל ההשקעות, ואף לו היה ביכולתו לעשות כן, אין זה מחובתו – אולם בית המשפט דחה טענות אלו.

על הבנק חלה חובת פיקוח על העסקאות הנערכות ע"י מנהל השקעות הנגזרת מחובת הזהירות המוגברת החלה על הבנק כלפי לקוחותיו, ואף שאין מדובר בחובה המעוגנת בחוזה. השאלה האם במקרה של חשד לתרמית (כבפרשה זו) חלה חובת זהירות ופיקוח על הבנק, תלויה בשני פרמטרים: עוצמת החשד המתגלה מפעולותיו של מנהל ההשקעות, ומידת ההשקעה הנדרשת מהבנק בכדי לחשוף את התרמית. במקרה של עוולת החיבוץ, מחד, עוצמת החשד היא גבוהה ואינהרנטית לפעולותיו של מנהל ההשקעות, ומאידך, הקושי בפיקוח (בזיהוי עסקאות סרק) גבוה מאוד. במקרה זה, אמנם נקבע כי ביחס למנהל ההשקעות לא הוכחו יסודות עוולת החיבוץ עקב מחדלו של הבנק מלספק נתונים מלאים בעניין העסקאות. אולם במישור היחסים שבין הבנק ללקוח – מחדל זה עלה כדי "נזק ראייתי", אשר מעביר את נטל השכנוע אל כתפי הבנק להראות כי לא היה חשד שמנהל ההשקעות פועל בניגוד לאינטרס הלקוח. משלא הרים הבנק את הנטל האמור – חב הוא בפיצוי הלקוח בגין הנזק הראייתי – בסך העמלות ששולמו לבנק עקב פעולות מנהל ההשקעות. עם זאת, נקבע כי לתובע אשם תורם בשיעור של 50% בשל השיהוי הרב ממועד קרות הנזק ועד להגשת התביעה, על רקע כוונתו של התובע להגיש תביעה זו עוד בסמוך למועד ההשקעה נשואת הנזק, וכן בשל היעדר פיקוח על ידי התובע עצמו.הבנק איבד מסמכי עסקאות בני"ע, וחויב בפיצוי בשל נזק ראייתי אשר מנע מהלקוח להוכיח כי מנהל ההשקעות עיוול כנגדו בעוולת החיבוץ

 (ת"א) 29633/05 תא (ת"א) 29633-05       א. נ נ' א.ייעוץ ניהול והשקעות בע"מ [פורסזם בנבו] (16.03.14)

התובע טוען כי נגרמו לו נזקים על סך של כ500,000 ש"ח כתוצאה מניהול רשלני וכושל של תיק ההשקעות שלו. התיק נוהל בפועל על ידי מנהל השקעות אשר הועסק בתקופה הרלוונטית בשתי חברות שונות לניהול תיקי השקעות, והחבר הבורסאי דרכו בוצעו העסקאות היה אחד הבנקים הגדולים; הם הנתבעים בפרשה זו.

לטענת התובע, מנהל ההשקעות ביצע פעולות רבות של קניה ומכירה ללא הגיון או שיקול כלכלי, כשמטרתו היחידה היתה העשרת הנתבעים שלא כדין (להלן: "עוולת החיבוץ"), וכן פעל בניגוד להסכם ההתקשרות שנחתם ביניהם בכך שהגדיל את אחוז ההשקעות רוויות הסיכון בתיק מעבר למוסכם. כנגד הבנק טען התובע כי החזיק בהסכם ההתקשרות, ואף כי ידע על החריגה מההסכמה והחיבוץ שביצע לכאורה מנהל ההשקעות , נמנע מלהתערב בפעולותיו.

חברת ניהול ההשקעות טענה כי התובע לא הוכיח כי פעולות מנהל ההשקעות מהוות חיבוץ, וכי חרג מהרשאתו – וכן כי לא הוכיח את נזקו. הבנק טען כי לא החזיק בהסכם ולא היה מודע לתוכנו. עוד טען הבנק כי לא היה צד לפעילות החשבון, וטיב השתתפותו בפעילות הוא טכני בעיקרו.

בית המשפט בחן, ראשית, בעניין מנהל ההשקעות וחברות הניהול - האם התקיימה חריגה מההרשאה בעניין היקף האחזקות רוויות הסיכון (תוך בחינת הטענה לפיה ההסכם זוייף), וקבע כי ההסכם לא זויף, ושלא התקיימה חריגה מהרשאה. שנית, בחן בית המשפט האם התקיימו יסודות עוולת החיבוץ -  וקבע כי אף ש"רכיב השליטה" הדרוש לקיום עוולת החיבוץ הוכח (למנהל ההשקעות הוענק יפוי כוח מלא לניהול התיק), שני רכיביה הנוספים של העוולה לא הוכחו(רכיבי ה"פעילות החריגה", וה"יסוד הנפשי"). על כן התביעה כנגד מנהל ההשקעות וחברות הניהול להדחות.

בעניינו של הבנק קבע בית המשפט: הבנק לא נחשף להסכם ההתקשרות שבין הלקוח למנהל ההשקעות, ואף אילו בוצעה חריגה מהרשאה ע"י המנהל (מה שלא הוכח בעניננו) – אין למנותה בין מחדליו של הבנק. עם זאת, דחה בית המשפט את טענות הבנק לפיהן אין מחובתו להתערב במעשיו או במחדליו של מנהל ההשקעות, כאשר אלו אינם עולים בקנה אחד עם אינטרס הלקוח; הבנק טען כי אין ביכולתו לפקח על פעולות מנהל ההשקעות, ואף לו היה ביכולתו לעשות כן, אין זה מחובתו – אולם בית המשפט דחה טענות אלו.

על הבנק חלה חובת פיקוח על העסקאות הנערכות ע"י מנהל השקעות הנגזרת מחובת הזהירות המוגברת החלה על הבנק כלפי לקוחותיו, ואף שאין מדובר בחובה המעוגנת בחוזה. השאלה האם במקרה של חשד לתרמית (כבפרשה זו) חלה חובת זהירות ופיקוח על הבנק, תלויה בשני פרמטרים: עוצמת החשד המתגלה מפעולותיו של מנהל ההשקעות, ומידת ההשקעה הנדרשת מהבנק בכדי לחשוף את התרמית. במקרה של עוולת החיבוץ, מחד, עוצמת החשד היא גבוהה ואינהרנטית לפעולותיו של מנהל ההשקעות, ומאידך, הקושי בפיקוח (בזיהוי עסקאות סרק) גבוה מאוד. במקרה זה, אמנם נקבע כי ביחס למנהל ההשקעות לא הוכחו יסודות עוולת החיבוץ עקב מחדלו של הבנק מלספק נתונים מלאים בעניין העסקאות. אולם במישור היחסים שבין הבנק ללקוח – מחדל זה עלה כדי "נזק ראייתי", אשר מעביר את נטל השכנוע אל כתפי הבנק להראות כי לא היה חשד שמנהל ההשקעות פועל בניגוד לאינטרס הלקוח. משלא הרים הבנק את הנטל האמור – חב הוא בפיצוי הלקוח בגין הנזק הראייתי – בסך העמלות ששולמו לבנק עקב פעולות מנהל ההשקעות. עם זאת, נקבע כי לתובע אשם תורם בשיעור של 50% בשל השיהוי הרב ממועד קרות הנזק ועד להגשת התביעה, על רקע כוונתו של התובע להגיש תביעה זו עוד בסמוך למועד ההשקעה נשואת הנזק, וכן בשל היעדר פיקוח על ידי התובע עצמו. 


 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן