שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

פינוי מבית מגורים - אין לפנות אשה מבית מגוריה

מאת: משרד עוה"ד גלעד נרקיס   |   01.03.2014

בית המשפט העליון קבע כי תנית ויתור על זכות לדיור חלוף שנכללה בהסכם משכנתא עם הבנק, לא ענתה על דרישות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל המחייבות הסבר בדבר הזכות ובדבר משמעות הויתור עליה, ומשכך חסרת תוקף.

בעמ 3562/12 פלונית נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [פורסם בנבו] (23.02.14)

בעניין זה דן בית המשפט בבקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בו אושר לבנק להמשיך בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשת לאחר שפיגרה בהחזר תשלומי ההלוואה לבנק. בית-המשפט המחוזי התיר לפעול לפינוי המבקשת מדירתה, בקובעו כי אין לה זכות לדיור חלוף, משויתרה עליה במסגרת חוזה ההלוואה עם הבנק. השאלה בה דן בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור היתה, האם יש לראות במבקשת כמי שויתרה על זכותה לדיור חלוף?

המבקשת ובעלה לשעבר נטלו מהבנק הלוואות למימון רכישת דירתם המשותפת. הסכמי ההלוואה עליהם חתמו כללו לכאורה תנית ויתור על הגנת סידור דיור חלוף, העומדת להם מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"). לאחר שבני הזוג פיגרו בהחזר תשלומי ההלוואה, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל למימוש הדירה. בהמשך ההליך, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המבקשת שטענה כי תנית הויתור על דיור חלוף בטלה, משלא הוסברה לה משמעותה, וממילא לא היתה האחרונה מודעת שהיא מוותרת עליה. הבנק ערער על פסק הדין, וזכה בערעור. בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקובעו כי משמעותה של תנית הויתור אכן הוסברה כנדרש. דעת המיעוט במחוזי תמכה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

בבר"ע זו, המבקשת נסמכה על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה; לטענתה, שגה בית המשפט המחוזי שהתערב בממצאים עובדתיים הנוגעים לטיב ההסבר שנתן לה הבנק בעניין הויתור. לגופו של עניין, חזרה על טענתה שהתקבלה בבית המשפט לענייני משפחה – לפיה תנית הויתור לא הוסברה כנדרש לפי סעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ, ומכאן שאין לה תוקף, ועומדת לה הזכות לדיור חלוף. לטענת הבנק, תנית הויתור תקפה שכן מופיעה במפורש בהסכם ההלוואה. עוד טען הבנק כי חזקה על אדם שחתם על מסמך, כי קרא הבין את תוכנו, וכי יש לראות את המבקשת (כבעלת השכלה בהנה"ח) כמי שידעה והבינה את הויתורים עליהם חתמה. כן טען הבנק כי המבקשת חתמה על מסמכי ההלוואה שלוש פעמים בגלגוליה השונים, ומכאן, שלא יעלה על הדעת שרק שנים לאחר מכן תטען שלא הוסבר לה על מה חתמה.

בית המשפט העליון בחר לדון בבקשה  שכן מקרה זה עוסק בשאלה עקרונית בעלת השלכות רוחב, החורג מעניינם של הצדדים, ועל כן מצדיק דיון בגלגול שלישי. ראשית דן בית המשפט במסגרת הנורמטיבית, ומצא כי סעיף 38(ג) לחוק ההוצל"פ קובע הסדר המאפשר לצדדים להסכם משכנתא להתנות על ההגנה שמעניק החוק לסידור חלוף. התנאים המשכללים את הויתור הם, שהויתור פורש בהסכם, שהבנק הבהיר ללווה זכותו לדיור חלוף הקנויה לו מכוח החוק, וכן, שהסביר משמעות הויתור עליה. הפסיקה פירשה בצמצום את האפשרות להתנות על זכות זו, ונקבע כי פרשנותו של חריג הויתור צריכה להיות דווקנית, והשימוש בו צריך שיעשה "ביד קמוצה, בזהירות ובדקדקנות". הדרישה להבהיר ללווה את זכותו לדיור חלוף ומשמעות הויתור עליה נעוצה בתכליתה של הגנת הסידור החלוף שנועדה להבטיח שהחייב לא יימצא את עצמו ואת בני משפחתו ללא קורת גג. מאידך, עומד הצורך להגן על קניינו של הנושה. הדרישה המוצבת ביחס למוסדות בנקאיים לאור קו פרשני זה – כי עליהם להסביר ללווים על ההגנה מכוח החוק ועל המשמעות של ויתור עליה – חוסה ממילא בצל חובות הגילוי והנאמנות המוטלות עליהם כלפי לקוחותיהם. גישה זו מובאת בפסיקה ונתמכת בכתבי מלומדים.

לאחר שדן במסגרת הנורמטיבית החלה על הבקשה, בית המשפט פנה לבחון האם אכן הבהיר הבנק למבקשת את זכותה לויתור חלוף ומשמעות הויתור עליה, וקבע כלהלן:
הסכם ההלוואה כלל סעיף בזו הלשון:

"כן מצהיר בזה הלווה במפורש שהוראות סעיפים 38 ו-39 של חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, לא יחולו על הנכסים ו/או זכויות החכירה והלווה לא יהיה מוגן על פי הסעיפים הנ"ל. הלווה לא יהיה זכאי לדרוש כי יועמד לרשותו ולרשות בני משפחתו סדור חלוף, לא בדרך של המצאת דירה אחרת ולא בדרך של תשלום פיצויים ולא בכל דרך אחרת"

נוסח זה מכיל לא רק איזכור טכני של סעיפי החוק אך עם זאת, הסעיף אינו עונה על דרישת המחוקק לפיה "הובהרה לחייב זכותו לדיור חלוף ומשמעות הויתור עליה", כלשון סעיף 56(ד) בתיקון 29 לחוק ההוצל"פ. המחוקק לא ביקש לרמוז לחייב על זכותו ועל משמעות הויתור עליה. הוא גם לא ביקש רק "לומר" לו על זכותו. הוא ביקש להבהיר לו את זכותו. קרי, להסביר לו מה היא זכותו. כן ציין בית המשפט כי קיים פער בין "ויתור על יכולת לדרוש" לבין "ויתור על זכות שבדין", וכי אדם מן הישוב, שאינו משפטן ואינו בקי ברזי הדין, לא יכול להבין מנוסח התניה בהסכם כי קיימת לו זכות מכוח החוק לדיור חלוף, וכי הוא מוותר עליה בהסכמתו לה. הבנק חב בחובת גילוי ונאמנות, ועוסק בדרך קבע בניסוח הסכמי הלוואה ושטרי משכנתא הנחתמים מול לקוחותיו – משכך, היה עליו להבהיר למבקשת את זכותה. אין להרחיב דרישה זו באופן כזה שהבנקים לא יוכלו לעמוד בה, אולם הדרישה להסבר נאות "אינה בשמיים", ונועדה להגשים את הוראת ההבהרה ותכליתה.
עוד הוסיף בית המשפט כי על אף שנוסח החוזה אינו עונה על דרישת ההבהרה – עדיין יוכל הבנק להוכיח כי הוסבר למבקשת לגבי זכותה לדיור חלוף באופן המקיים את הדרישה – בנקיטת צעדים אחרים. צויין כי ספק בעניין זה יפעל לחובת הבנק, וכן כי אותו קו פרשני מצמצם יינקט גם בבחינת שאלה זו. במקרה זה – לא עלה בידי הבנק לסתור את עדותה של המבקשת ולהוכיח כי הסביר למבקשת על זכותה לדיור חלוף ואת משמעות הויתור עליה. כן נקבע כי החזקה לפיה אדם אשר חתם על מסמך קרא והבין את תוכנו, נסתרה בשל נסיבות העניין; ממילא – גם לו "קראה והבינה" את ההסכם במלואו, אין בנוסח הסעיף בכדי לקיים את דרישות סעיף 38 לחוק ההוצל"פ.

המסקנה אליה הגיע בית המשפט היא כי הבנק לא הבהיר למבקשת את זכותה לדיור חלוף כנדרש, ומכאן שתנית הויתור חסרת תוקף. משכך, ניתנה רשות ערעור, הבקשה נידונה כבערור, והערעור התקבל. פסק דינו של בית המשפט המחוזי בוטל ותחת זאת נקבע בהתאם לדעת המיעוט בו, ולפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה – כי תניית הויתור בטלה. כן נקבע כי צו המניעה כנגד פינוי המבקשת וילדיה מהדירה יעמוד בתוקפו, עדל החלטה אחרת שתינתן מכוח סעף 38(א) לחוק ההוצל"פ.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן