שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

בית המשפט קיבל חלקית את תביעתו של משקיע כנגד הבנק, בגין ייעוץ רשלני המנוגד לחוק ייעוץ השקעות.

מאת: משרד עוה"ד גלעד נרקיס   |   13.02.2014

בית המשפט קיבל חלקית את תביעתו של משקיע כנגד הבנק, בגין ייעוץ רשלני המנוגד לחוק ייעוץ השקעות.

תא (מרכז) 36133-12-09 ראובן מלמד כהן נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (29.01.14)

בעניין זה, דן בית המשפט בתביעתו של משקיע ותיק ומנוסה, כנגד הבנק בו ניהל את תיק השקעותיו, בשל השקעה כושלת במניות שנעשתה לכאורה על סמך ייעוץ אינטנסיבי ואקטיבי שניתן לו שלא כדין על ידי יועץ ההשקעות של הבנק.

לטענת התובע, מיד לאחר שמכר את מרבית החזקותיו בשוק המניות במטרה "לצאת מהשוק" החל הבנק להפעיל עליו לחצים במטרה לגרום לו לחזור ולהשקיע באמצעות יועץ ההשקעות של הבנק. לשיטתו, דחק בו הבנק לרכוש מניות ספציפיות, בטענה שמדובר בהזדמנות השקעה חד פעמית, ותוך הצגה של מסמך אנליזה פנימי של יחידת היעוץ של הבנק לפיו מדובר בהשקעה בטוחה. לאחר מאמצי שכנוע רבים מצד הבנק, השתכנע התובע ורכש כמות גדולה של מניות. מעט לאחר מכן, החל ערך המניה לצנוח, וכאשר פנה התובע לבנק בבירור העניין, הוסבר לו שמדובר ב"עיוות זמני" שיתוקן ע"י כוחות השוק בהקדם, ואף הומלץ לו לרכוש מניות נוספות כדי להבטיח את רווחיו. לשם כך, הציע הבנק ביוזמתו העמדת אשראי בהיקף משמעותי. בכך הציב עצמו הבנק בניגוד עניינים מובנה, כאשר מחד היה לו אינטרס מובנה להפיק רווחים מהאשראי שניתן, ומאידך, בכובעו כיועץ, הוביל הבנק את התובע להשקעה במניות תוך נטילת אשראי בהיקפים עצומים. מקור מימון נוסף מלבד האשראי, נבע לתובע ממכירת החזקותיו ביחידות השתתפות שהיו בבעלותו – ולשיטתו הבנק הוא זה שייעץ לו למוכרן. לנוכח הירידות המשמעותיות בשער המניה שנרכשה, נדרש התובע ע"י הבנק לממש את כל המניות שרכש, וזאת על מנת לעמוד בתנאי ההלוואה. לטענת התובע, נגרמו לו נזקים בשל היעוץ שהביא להשקעה הכושלת, ובשל מכירת יחידות ההשתתפות, בשווי של כ122 מיליון ש"ח, תוך הפרת שורה של חיקוקים וחובות שבדין.

הבנק הנתבע טען כי מדובר במשקיע ותיק ומנוסה, שאינו זקוק כלל לייעוץ וממילא – לא הוענק לו ייעוץ ולא התבצעה כל פעולה על-ידו, על סמך ייעוץ של הבנק. לטענת הבנק, אף שבתקופות מסויימות אכן התקיימו שיחות רבות בין התובע למי מעובדי הבנק, שיחות אלו התמצו במתן הוראות לפעולות וכיוב' – ולא נגעו לייעוץ, קל וחומר שאינם כללו נסיונות לשכנוע. כן כופר הבנק בטענות התובע בדבר ההמלצות שלכאורה ניתנו לו עת החל לרדת ערך המניה. כן טען הבנק כי התובע מיוזמתו פנה לבנק בבקשת אשראי לצורך רכישת מניות נוספות, ושהנטייה לרכוש מניות נוספות שעה שמחירן יורד, תואם את דפוסי הפעולה של התובע. בנוסף, טען הבנק כי לא קיים ניגוד העניינים הנטען, כי אינו אחראי להחלטת התובע למכור את יחידות ההשתתפות שהיו ברשותו, וכי דרש מהתובע לממש את כל מניותיו לצורך עמידה בתנאי ההלוואה. כטענת הגנה מרכזית, טען הבנק שלא חרג מהוראות חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"א – 1995 (להלן: "חוק היעוץ") וכי הוראות הכלולות בהסכם ייעוץ שנחתם זה מכבר בין הצדדים אינן חלות, שכן הבנק כלל לא ייעץ לתובע בעניין רכישת המניות.

בית המשפט הדגיש שלב המחלוקת בתביעה זו הוא טענת התובע, לפיה קיבל ייעוץ כושל ומנוגד לדין. כשל זה התבטא בארבעה מישורים עיקריים, שנבחנו בנפרד: (1) ייעוץ רשלני ביחס להשקעה. (2) העמדת אשראי בשיעור גבוה לשם מימוש ההשקעה. (3) השפעת הבנק על מימוש יחידות ההשתתפות ב"אבנר" שהוחזקו ע"י התובע בכדי שיוכל לרכוש מניות נוספות. (4)  מימוש תיק המניות כולו בהוראת הבנק.

בעניין הטענה לייעוץ רשלני: ראשית, בחן בית המשפט האם הבנק אכן דחק בתובע לרכוש את המניה שבנדון, ומצא כי אין בסיס לטענה. נקבע כי לתובע לא ניתן ייעוץ השקעות "אקטיבי ומאסיבי" כפי שטען. יתר על כן – בית המשפט נוכח לגלות כי למעשה רכש התובע את המניה עוד טרם הומלץ לו לעשות כן ע"י יועץ ההשקעות. עם זאת - אין חולק כי לתובע הוצגה אנליזה פנימית של הבנק בקשר למניה שרכש – אנליזה זו היא בגדר פעולת "ייעוץ השקעות" לפי חוק הייעוץ, ואף אם טרם הבאת האנליזה לידיעת התובע, לא היה זה האחרון בגדר "לקוח מיועץ". נציגי הבנק הודו הלכה למעשה שהצגת האנליזה נעשתה תוך חריגה מנהלי הבנק, וכי היא מהווה ייעוץ כאמור. משכך, חלות על הבנק שורה של חובות מכוח חוק הייעוץ. לטענת התובע – הופרו חלק מחובות אלו, ועל כן חב הבנק בנזיקין בעוולת הפרת חובה חקוקה. בית המשפט בחן ומצא שאכן התקיימו כל יסודות העוולה: על הבנק מוטלות חובות מכוח חוק הייעוץ, בהן לא עמד (לשיטתו – כלל לא ניתן ייעוץ לתובע); חוק הייעוץ נועד להגן על משקיעים כדוגמת התובע, ובכלל זה על התובע עצמו.; משנקבע שהלקוח הפך ללקוח מיועץ – והבנק נמנע מהלתייחס אליו באופן זה – הפר הבנק את כל החובות החלות עליו לפי חוק הייעוץ ובכללן: חובת האמון (ס'11), החובה להתאים השירות לצרכי הלקוח (ס'12), החובה לציין הצרכים וההנחיות של הלקוח בהסכם בכתב (ס'13), החובה לגילוי נאות (ס'14), החובה להציג סיכונים מיוחדים (ס'18), חובת הזהירות (ס'20), חובת רישום פעולות (ס'25). כמו כן, התקיימו שני רכיבי היסוד הנוסף של העוולה: נקבע כי התקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההפרה לנזקו של התובע – וזאת לפי מבחני ה"סיבה בלעדיה אין" - אלמלא הוצגה לתובע האנליזה, לא היה ממשיך ומשקיע במניה, או לכל הפחות, בהיקפים גדולים כפי שעשה; כן נקבע שהתקיים קשר סיבתי משפטי בין ההפרה לנזק, לפי מבחן הסיכון: עקב ההפרה, נחשף התובע לסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע.

בנוסף, בחן בית המשפט ומצא כי הבנק חב באחריות בעוולת הרשלנות : על הבנק מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי לקוחותיו, וכן חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע. חובת הזהירות הקונקרטית קמה לבנק משהציג לתובע את האנליזה הפנימית, תוך יצירת האמונה אצלו כי מדובר במידע מהימן ומקצועי. מעת הוצגה האנליזה ללקוח – הוא הפך ללקוח מיועץ, ועל הבנק היה לצפות את התרחשות הנזק.משניתן ייעוץ לתובע על ידי הבנק בעצם הצגת האנליזה, הרי שהופרה חובת הזהירות מצד הבנק בייעוץ שניתן, הן לאור העובדה שלא קוימו החובות מכוח חוק הייעוץ והן לנוכח העובדה שלתובע לא הוצגה כל התמונה במלואה ולא נמסר לו על ידי יועץ ההשקעות כי בצד ההמלצה על השקעה במניה, קיימת אזהרה כי המנייה מצויה בסיכון גבוה. יסוד הקשר הסיבתי הוכח כאמור, במסגרת בחינת עוולת הפרת חובה חקוקה.

בעניין הטענה כנגד העמדת האשראי על-ידי הבנק לצורך רכישת מניות נוספות: התובע טען כי הבנק התרשל בכך שיועץ ההשקעות המליץ לו לרכוש מניות נוספות לאחר ירידת מחירן, ובמקביל הציע לו העמדת אשראי במנגנון Margin Call (המחייב שמירת יחס מסויים בין היקף הבטחונות לבין האשראי שניתן – ובחריגה ממנו – רשאי הבנק לדרוש מימוש הבטחונות), מה שהעמידו בסיכון גבוה. מנגד, טען הבנק כי התובע הוא זה שיזם את הפניה בבקשת המימון, וכן שהדבר תואם את דפוס הפעולה של התובע המוכר מהשקעותיו הקודמות. בעניין זה נדחתה גרסתו העובדתית של התובע, וטענתו בדבר כשלים של הבנק בהעמדת האשראי לשם מימון ההשקעה הנוספת. בהקשר זה, נדחתה טענת התובע כי הבנק עמד בניגוד עניינים בשל שאיפתו לכאורה להמשיך ולהרוויח מעמלות וריביות הקשורות לפעילות ההשקעות של התובע, ועל אף שמדובר היה בסכומים בלתי מבוטלים. בכלל זה, הופרכה טענת התובע לפיה יועצי ההשקעות פועלים במסגרת מכסות מינימום של רווחים מעמלות.

בעניין הטענה כנגד ההמלצה לכאורה למימוש יחידות ההשתתפות ב"אבנר" לטובת הגדלת הרכישות במניה שבנדון: התובע טען כי יועץ המכירות הפעיל עליו לחצים כבדים בכדי לשכנעו לממש את אחזקותיו – עד שלבסוף התרצה. בית המשפט דחה טענה זו, משלא הוכחה. נקבע כי התובע הוא "שחקן" רציני בשוק ההון ובעל ידע רב, שידע לכלכל מעשיו בעת מכירה ורכישה של מניות.

בעניין הטענה כי הבנק אילץ את התובע למכור את מניותיו: התובע טען כי ירידת ערך המניה בעשרות אחוזים הביאה לחריגה מתנאי ה Margin Call , ומשכך, דרש הבנק מהתובע ש"יסדיר את העניינים – והאחרון נאלץ למממש את כל החזקותיו במניה. גם בעניין זה, גרסת התובע נדחתה, ונקבע כי התובע החליט באופן עצמאי לממש את כל תיק המניות, ולבנק אין אחריות בשל כך.

טענות נוספות של התובע לחבות הבנק מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, ובשל הפרת חובת הנאמנות החלה עליו מכוח חוק השליחות, נדחו לנוכח קביעות בית המשפט לפיהן הבנק לא היה מצוי בניגוד עניינים, וכי לא ניתן לתובע ייעוץ אקטיבי ומאסיבי מצד יועץ ההשקעות, למעט הצגת האנליזה.

בבואו לחשב את היקף הנזק , התבסס בית המשפט על הערכת הנזק שהגיש מומחה מטעם התובע, שעמדה על כ30 מיליון ש"ח (על אף שהתובע טען לנזק של כ122 מיליון ש"ח). בית המשפט קבע כי אחריות הבנק נוגעת אך ורק לכשל הנובע מהצגת האנליזה לתובע תוך אי קיום החובות המוטלות עליו כלפי לקוח מיועץ, וכשל זה מהווה רק סיבה אחת מתוך מכלול של סיבות שהמריצו את התובע להמשיך ולהשקיע במניה. כמו כן לא קיימת דרך המאפשרת לחשב את משקלו של כשל זה במסגרת כלל הנזקים שנגרמו לתובע, קיים קושי לקבוע במידה מדוייקת את מידת אשמו התורם של התובע, ואת משקלה של אי-קיום חובת הקטנת הנזק על ידו. מכאן, בית המשפט העריך את בסיס נזקו של התובע בדרך של אומדן. מבסיס זה, קבע בית המשפט שיש להפחית סכום ניכר – 85%,  בשל ייחוס אשם תורם משמעותי לתובע, ואי קיום חובת הקטנת הנזק על ידו. האשם התורם נקבע  לאור מיהותו ונסיונו הרב במסחר בשוק ההון, לאור העובדה כי לא העמיק בקריאת האנליזה ועל כן החמיץ את ההערה לגבי הסיכון הגלום ברכישת המניה, ולאור החלטתו העצמאית למכור את כל החזקותיו במניה. כן קבע בית המשפט כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי קיים את חובתהקטנת הנזק בכך שנמנע מלמכור את תיק המניות על אף שזיהה כי הוא צובר הפסדים, ובכך שלא בחן אפשרויות אחרות חלף מכירת יחידות ההשתתפות של "אבנר".

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן