שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תביעה כנגד בנק - משיכת שיקים מזויפים מחשבון בנק

מאת: משרד עוה"ד גלעד נרקיס   |   01.01.1900

תביעה כנגד בנק - משיכת שיקים מזויפים מחשבון בנק

 

ת"א (מרכז) 10629-02-10 זנוה (1984) בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' [פורסם בנבו] (29/11/12).

 

חברת זנוה, אשר הינה חברה פרטית המאוגדת בישראל (להלן "התובעת") הגישה לבית המשפט המחוזי מרכז  (כב' השופט אברהם יעקב)  תביעה כספית לתשלום סך של 3,411,743 ₪ כנגד בנק הפועלים (להלן "נתבע 1"), ונגד בנק מזרחי טפחות (להלן "נתבע 2"),  בגין נזקים שנגרמו לתובעת עקב מעילה בכספיה על ידי מנהלת החשבונות שלה, הגב' שושנה אפרתי.

בהתאם לכתב התביעה, לאחר בדיקה שערכה התובעת ב- 2008  התגלה כי הגב'  אפרתי מעלה בכספי החברה ומשכה באופן שיטתי ולאורך זמן שיקים של התובעת לפקודתה או לפקודת צדדים שלישיים הקשורים עמה. בנוסף, העלתה הבדיקה כי פעילות המעילה החלה מ- 2004 והיקף הסכום עומד על סך של 2.7 מיליון ₪. בין הצדדים מוסכם כי התקיימה מעילה בכספי התובעת על ידי הגב' אפרתי, לפיכך עיקר המחלוקת נסובה סביב שאלת האחריות לנזק.

לטענת התובעת, משפרעו הבנקים את השיקים הנושאים חתימה מזויפות ואף אלה שאינם נשאו חתימה כלל, הפרו את חובת הזהירות המוטלת אליהם וכן את חובת האמון, הנאמנות ושליחותם החוזית. בגין התרשלות זו נגרמו לתובעת נזקים כספיים אותם היא תובעת. לטענת הנתבעים, בהתאם לעילה המתוארת בכתב התביעה, המעילה נמשכה לאורך תקופה של חמש שנים. לו הייתה התובעת פועלת באמצעים סבירים של בדיקה ובקרה,  המעילה הייתה מתגלה בשלב מוקדם יותר. לפיכך,כשלה התובעת בפיקוח וניהול עסקיה. בהתייחס לזיוף השיקים נטען כי, החתימות שהוצגו לפירעון זהות לדוגמת החתימה שמסר מורשה החתימה מטעם התובעת. כן, על פניו ועל ידי בדיקה סבירה ומקצועית נחזו השיקים כתקינים. כמו כן, התובעת לא פעלה בהתאם למסמכים עליהם חתמה  בעת פתיחת החשבון, לפיהם היה עליה לבדוק את תדפיסי החשבון השוטפים.

בשלב הבייניים נבחנה השאלה האם בנקאי סביר יכול היה על ידי השוואה פשוטה של החתימות המזויפות שעל גבי השיקים למול דוגמאות החתימה שנמסרו לבנקים, לעמוד על כך שהחתימה איננה של מורשה החתימה. נקבע כי  החתימות אינן דומות ועל כן, בנקאי סביר אשר היה עורך השוואה היה יכול להבחין בנקל כי השיקים מזוייפים. יתרה מכך, בנקאי סביר צריך היה להבחין  בשיקים שאינם נושאים חתימה כלשהי.

המסגרת הנורמטיבית של הדיון עוסקת במהות השיק, קרי שיק הינו מתן אישור של אדם לתאגיד בנקאי להעביר סכום כסף לצד שלישי. בהתאם לפקודת השטרות (נוסח חדש) סעיף 22(א) , החתימה הינה תנאי הכרחי להטלת חבות שטרית, שכן בהיעדר חתימה לא קמה חבות. בהמשך לכך, קובע סעיף 23(א) כי לחתימה מזויפת על גבי שטר אין נפקות. משמעות הדבר ביחסי בנק-לקוח שחתימת הלקוח היא שיוצרת את השיק, מכאן שנקודת המוצא שבנק אינו רשאי לחייב את חשבון הלקוח בגין שיקים שהלקוח אינו משך.

עם זאת, לבנק יש אפשרות לחייב את לקוחו, גם אם התקיים זיוף במשיכה,  במידה ויקומו עילות חוזיות או נזיקיות:

עילה חוזית, משמעה כי בין הבנק ללקוח מתקיימים יחסיים חוזיים. לבנק יש חובה חוזית כלפי הלקוח לכבד את הוראותיו ולפעול על פיהן, כאמור במסגרת המגבלות הקיימות. מכאן, שבנק שמאפשר משיכה מזויפת של הלקוח, אינו פועל על פי הוראותיו. למול התחייבות הבנק, עומדת התחייבות הלקוח לנקוט באמצעים סבירים, על מנת להקטין את הסיכון של הבנק, למשל,  על ידי בדיקה ובקרה של חשבונות הבנק.

העילה נזיקית, מבוססת על עוולת הרשלנות, אשר לפיה בהתייחס ליחסי בנק- לקוח, הן על הבנק והן על הלקוח מוטלת חובת הזהירות. באשר לחובה המוטלת על הבנק, עליו  לנקוט בכל אותם אמצעי זהירות שבנק סביר היה נוקט על מנת למנוע נזק מלקוחותיו.  באשר לחובה המוטלת על הלקוח, עליו כלקוח סביר לצפות כי אי נקיטת אמצעי זהירות מצידו יכול שתגרום לנזק לבנק, במקרה זה יהיה ניתן לחייב את הלקוח בעילת רשלנות.

 

השאלה על מי מבין הצדדים יש להטיל את הסיכון, הינה שאלה העוסקת במדיניות שיפוטית ראויה שאותה יש לבחון לאור  שני עקרונות מנחים- האחד, עקרון פיזור הנזק, והשני, עיקרון האשמה.

בהתאם לעיקרון פיזור הנזק- ביחסי בנק לקוח ובסיכונים הנובעים מזיוף שטרות, הבנק  הינו מונע הנזק היעיל ביותר, שכן יש באפשרותו על ידי אמצעים סבירים לחשוף את הזיוף, למשל על ידי השוואה של החתימה.  כן, הטלת הסיכון על הבנק תחייב אותו לפעול ביתר הקפדה בכל הנוגע לבדיקת השיקים. כמו כן, הבנק הוא גם מפזר הנזק הטוב ביותר, שכן ביכולתו להפנים את העלויות הנובעות מהסיכון ולגלגל אותן בהתאם על כלל הלקוחות.

באמצעות מבחן האשמה- הסיכון מוטל על הצד אשר חרג מרמת הזהירות הסבירה. מכאן, שהנזק יכול להיות מוטל רק על צד אחד, אם ימצא שהשני נהג בסבירות.

 

בית המשפט הנכבד פסק כי הבנק קבע נהלים פנימיים, לפיהם נבדקת החתימה שעל גבי השיק רק מעל סכום מסוים.  קרי נתבע 1, מבצע השוואה של השיקים מול דוגמת החתימה השמורה של הלקוח בבנק רק בשיק שסכומו מעל 6000 ₪, ואילו נתבע 2 מבצע השוואה בשיק שסכומו מעל 3000 ₪. מדיניות זו של הבנק לא הייתה ידועה לתובעת והיא אינה מהווה חלק מההסכם שבין הבנק לתובעת.  לפיכך, בקביעת נוהל הפוטר את הבנק מבדיקה ביחס לשיקים מסכום מסוים, הפר הבנק הן את חובתו החוזית והן את חובת האמון בה הוא חב כלפי התובעת. על מנת שנטילת הסיכון על ידי התאגיד הבנקאית תהיה לגיטימית, נדרש הבנק בהתממשות לקבל על עצמו את מלוא האחריות לנזק. עם זאת, ייחס הבנק לתובעת אשם תורם, עקב מחדליה, שכן ההייתה מחויבת בחשבונותיה הייתה צריכה ולהבחין באי הסדרים כספיים בחשבונותיה. גם אם סכומי השיקים הקשו את גילוי המעילה, הצטברותם הייתה כה משמעותית, ולכן הייתה צריכה להתגלות בשלב מוקדם יותר.

לעניין הסעד,  נפסק כי לאור הנסיבות  ומידת הרשלנות החמורה שבהתנהלות הבנקים תוך התחשבות בשיקולי פיזור הנזק והאשמה,יש להעמיד את האשם התורם של התובעת על 35%.  לפיכך, על נתבע 1 לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזוייפים שפרע - ובסה"כ 1,413,600 ₪.

על נתבע 2, לשלם לתובעת 65% מסך השיקים המזוייפים שפרע – ובסה"כ 663,700 ₪.

 

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן