שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

הבנק לא היה מחויב ליידע את הלקוח בדבר האפשרות לערוך ביטוח חיים.

31.01.2013

רע"א 7096-12 אביטל אלט נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ , בבית משפט העליון, בפני כבוד השופט י' דנציגר, ניתן ביום 23 בדצמבר 2012.

 

המבקשים כלל לא הוכיחו שחברת ביטוח אחרת היתה מוכנה לבטח את המנוחה בביטוח חיים בהיותה בת 69 במועד הרלבנטי. ממילא נראה שהמבקש 2 היה נוטל את ההלוואה ללא תלות בביטוח המנוחה, זאת לנוכח המצוקה הכלכלית אליה נקלע.

 

במקרה דנא נדונה בר"ע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, במסגרתו התקבל ערעורו של הבנק המשיב על פסק דינו של בית המשפט השלום ונקבע כי הבנק אינו חב באחריות כלפי המבקשים שנטלו יחד עם אמה המנוחה של המבקשת 1 הלוואת משכנתא מהבנק בגין מחדלו לערוך למנוחה (שהייתה אותה עת בת 69), ביטוח חיים, וכי לא הוכח כי הבנק הציג למבקשים מצג שווא לפיו המנוחה בוטחה בביטוח חיים.

 

ביום 14.1.1997 נטלו המבקשים 1 ו-2, שהינם בני זוג נשואים, יחד עם המנוחה, אמה של המבקשת 1, הלוואה מהבנק בסך של 370,000 ש"ח. ההלוואה נלקחה על מנת שהמבקש 2 יוכל לפרוע את חובותיו כערב לחובות עסקו של אביו. לשם הבטחתה משכנו השלושה את דירת המגורים של המנוחה בגבעתיים, שכן על דירתם של המבקשים 1 ו-2 כבר רבצה אותה שעה משכנתא. עובר לקבלת ההלוואה חתמו המבקשים על טופס "מצב ביטוחים בעת ביצוע ההלוואה". בטופס זה צויין, בין השאר, כי "כל פרטי הביטוח כדלעיל, ובמיוחד בדבר קיומו או אי קיומו לגבי מי מהם, הודע לכל אחד מיחידי הלווים". כמו כן, במועד חתימת מסמכי ההלוואה חתמו המבקשים 1 ו-2 על "בקשת הצטרפות לביטוח חיים של מקבלי המשכנתא והערבים".

 

בטרם נפטרה המנוחה, בעקבות פיגור בהחזר ההלוואה מצד הלווים, פתח נגדם הבנק בהליכי הוצאה לפועל, אך נמנע מפינוי המנוחה מביתה נוכח היותה ניצולת שואה. כאשר נמשך הפיגור בהחזר ההלוואה גם לאחר פטירת המנוחה, חידש הבנק את הליכי ההוצאה לפועל למימוש הדירה. זמן קצר לאחר מכן, הגישו המבקשים את התובענה מושא הדיון, במסגרתה טענו כי רק לאחר פטירת המנוחה דהיינו: בשנת 2004, נתברר להם לראשונה כי חרף בקשתם, למנוחה לא נערך ביטוח חיים בגין ההלוואה. לטענתם, הבנק התרשל והפר חובותיו כלפיהם משלא דאג לעריכת ביטוח חיים למנוחה וכאשר לא גילה להם עובדה זו. כן טענו המבקשים כי הם לא קראו את טופסי ההלוואה, עליהם חתמו בשיטת "סרט נע". המבקשים הוסיפו כי פקידי הבנק התרשלו במילוי טופס מצב הביטוחים עליו חתמו, זאת בשני מישורים; תחילה, לא סומן על גביו קיומו או אי-קיומו של ביטוח ביחס לכל אחד מהלווים. כמו כן, סומן עליו כי נרכש ביטוח חיים עבור "הבעל", אשר לאור הכותרת של הטופס המתייחסת למנוחה ולבתה (המבקשת 1) בלבד, יש להסיק לדידם כי מדובר בבעלה של המנוחה שכבר אז לא היה בין החיים. לנוכח כל האמור לעיל סברו המבקשים כי יש לפטור אותם מתשלום יתרת ההלוואה ולהורות על החזרת הכספים ששולמו על ידיהם לבנק "תחת מחאה".

 

הבנק מצידו טען כי כל פרטי ההלוואה הוסברו לשלושה במועד החתימה על מסמכי ההלוואה ובתוך כך הוסבר להם, הן בכתב והן בעל פה, כי המנוחה – שהיתה בשעתו בת 69 שנים ובמצב בריאותי בלתי תקין – אינה בת ביטוח. כן טען הבנק כי הוסבר למבקשים שהמנוחה היתה יכולה לערוך ביטוח חיים מחוץ לבנק. הבנק טען כי מכיוון שהמבקשים ידעו כי רק הם צורפו לתוכנית ביטוח החיים, זאת בהתאם למסמכים עליהם חתמו (ובפרט טופס ההצטרפות), הם מנועים מלהעלות טענות כלפי הבנק בעניין תשלומי הביטוח. עוד טען הבנק כי טופס מצב הביטוחים אינו מהווה חלק מההתקשרות בין הלווים לבנק, וכי משכך אין ללמוד ממנו על עריכת ביטוח חיים למנוחה או לבעלה.

 

בית המשפט העליון דחה את הבקשה בקובעו כי הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בפסיקתו של בית המשפט זה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". במקרה דנן יישם בית המשפט המחוזי על עובדות המקרה הלכה קיימת, ומצא כי הבנק לא היה מחויב ליידע את הלקוח בדבר האפשרות לערוך ביטוח חיים. יתר על כן, בית המשפט מצא כי הטענה בדבר מצג שווא רשלני שהציג לכאורה הבנק לפני המבקשים 1 ו-2 והמנוחה היוותה הרחבת חזית אסורה. בית המשפט אף נימק מדוע בנסיבות המקרה ממילא לא יכולים המבקשים להיתלות בהתרשלות הנחזית מטעם הבנק במילוי טופס מצב הביטוחים להוכחת עילת תביעתם. בנסיבות האמורות, הבקשה הנוכחית נטועה היטב בנסיבותיו הפרטניות של המקרה, ולא נמצא כי ייגרם כל עיוות דין בדחייתה.

 

עוד קבע בית המשפט כי בבחינת למעלה מן הצורך דין הבקשה להדחות אף לגופה שכן לא נפלה טעות שבחוק בקביעותיו של בית המשפט המחוזי העשויה להצדיק את התערבותו של בית המשפט זה. בין היתר ציין בית המשפט כי אמנם, בית המשפט המחוזי הזכיר את העובדה כי המסמכים לא נשלחו ללווים כנדרש. אך הוא סבר כי המסקנה שביקש בית המשפט השלום להסיק מעובדה זו היא מרחיקת לכת בנסיבות העניין. הגם שדעת בית המשפט זה אינה נוחה מכך שהמסמכים לא נשלחו לעיונם של הלווים, בית המשפט אינו סבור כי בקביעתו זו שגה בית המשפט המחוזי באופן המצדיק התערבותו של בית המשפט זה ב"גלגול שלישי".

 

בשולי הדברים מצא בית המשפט לחזור ולהדגיש את חובת האמון הרחבה המוטלת על בנקים בהתקשרויות מול לקוחות, בפרט בעסקאות העוסקות במשכון נכס למגורים. בהקשר זה מקובלת על בית המשפט עמדתה של פרופ' רות פלאטו-שנער, הסבורה כי חובת האמון מולידה חובת גילוי במובן הרחב, שעיקרה הינה, בין השאר: "[ה]חובה להסביר לממשכן את משמעותה המלאה של העסקה על כל פרטיה, וחובה להשיג את הבנת הממשכן לכל המידע וההסברים שנמסרו לו". בהקשר זה ראוי להוסיף, שאין להוציא מכלל אפשרות כי נדרש עיון מחודש בקביעה העקרונית בעניין רוזנברג לפיה "המשיבים לא הניחו את דעתנו שמוטלת חובה על בנק שנותן ללקוח הלוואה המובטחת במשכנתא, להודיע ללקוח כ'פרט מהותי' שזכותו לערוך ביטוח חיים למקרה של פטירה". זאת, בין השאר, בשים לב לאמור בהוראות המפקח על הבנקים בדבר ניהול בנקאי תקין "נהלים למתן הלוואות לדיור" (הוראה מס' 451), ובפרט בשים לב לאמור בהוראה 11(ב)(1) לנהלים אלו (זאת ללא קשר לשאלת תחולתם של הנהלים על ענייננו). ואולם הכרעה בעניין, איננה נדרשת בהליך דנן.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן