שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

הפיצויים שניתן לתבוע לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים

מאת: מתוך הספר הלוואה חוץ בנקאית מאת עוה"ד גלעד נרקיס וורד שיידמן תקן   |   21.01.2013

הפיצויים שניתן לתבוע לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים

סעיף 12(ב) לחוק החוזים קובע:

"צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא-ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 (הזכות לפיצויים, פיצויים בעד נזק שאינו של ממון והקטנת הנזק בהתאמה) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, יחולו בשינויים המחוייבים."

סעיף 12(ב) לחוק החוזים מאפשר ללווה, הנפגע מהפרת חובת הגילוי על-ידי המלווה, לתבוע שני סוגים של פיצויים. פיצויים בעד נזק אשר נגרם עקב הפרת חובת הגילוי, ופיצויים בעד נזק שאינו נזק ממוני.

סעיף 12(ב) הנ"ל מקים חובה כלפי הלווה, להקטין את נזקו. בהתאם לכך, הלווה אשר נפגע וניזוק עקב הפרת חובת הגילוי מצד המלווה, אינו רשאי לשבת בטל ולראות כיצד נזקיו הכלכליים גדלים. עליו לנקוט בצעדים סבירים על-מנת לצמצם נזקיו.

[6.7] פיצויים בעד נזק ממוני לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות)

[6.7.1]         כללי

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 ("חוק החוזים (תרופות)") דן בזכות לפיצויים, בקובעו:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה."

הנזק אותו ניתן לתבוע לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), הינו נזק ממוני שאירע ללווה, עקב הפרת חובת הגילוי הקבועה בסעיף 4 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, ובתנאי שנזק זה הוא:

(א)  נזק שהמפר ראה אותו; או

(ב)  נזק שהיה על המפר לראותו מראש בעת כריתת הסכם ההלוואה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

סוג הנזק הנדון בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), הינו נזק ממוני. זהו הנזק העיקרי אשר ניתן לתבוע, עקב הפרת חוזה, מכוח דיני החוזים. על-מנת לתבוע מכוחו של סעיף 10, יש לכמת את הנזק הממוני אשר נגרם ללווה, עקב הפרתו על-ידי המלווה.

הפיצוי הניתן על-פי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), יכול להינתן עבור הוצאות או הפסדים שנגרמו עקב ההפרה, ויכול להינתן עבור מניעת רווח. בהתאם לכך, במסגרת סעיף 10 יובאו בחשבון פיצויי הסתמכות כמו גם פיצויי ציפייה, אולם אין הלווה זכאי לפיצויים כפולים. אם מבקש הלווה פיצויים עבור הפסד הרווחים אשר נגרם לו, לא יוכל הוא לזכות, בעת ובעונה אחת, בפיצויים עבור ההוצאות שהיה עליו להוציא כדי לקיים את חלקו שלו בחוזה; שכן אין הוא זכאי הן למחיר והן לממכר [i] .

עצם הפנייתו של סעיף 4 לחוק הלוואות חוץ-בנקאיות, לסעד הקבוע בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), עשויה להצביע על שתי הנחות חשובות:

הראשונה בהפניית הלווה לסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), הכיר המחוקק באפשרות, כי הפרת חובת הגילוי על-ידי המלווה תגרום נזק ללווה.

השנייה משנגרם ללווה נזק, יש לראותו כנזק שהיה על המפר לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה.

הנחות אלה, המתבססות על ההפניה המפורשת של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, לסעד הקבוע בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות), עשויות לצמצם באופן ניכר, את הנטל המוטל על הלווה, להוכיח את יסודות העילה, קרי, את התנאים הקבועים בסעיף 10 הנ"ל, ואולי אף להעתיק את נטל ההוכחה לקיומו של נזק מהלווה למלווה.

[6.7.2]         התנאים לפיצוי בגין נזק ממוני לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות)

התנאי הבסיסי לפיצוי לפי סעיף 10 הנ"ל זה הוא הוכחת הנזק, במובן עצם קיומו של נזק כלשהו.

הגישה הרווחת היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק (ראה, דברי כב' השופטת מ' פורת בפסק-הדין אשר ניתן בעניין קאסם [ii] ).

בפסיקה נחלקו אמנם הדעות בשאלה אם ניתן לפסוק פיצויים לפי סעיף 10 לחוק התרופות, כשהנפגע אינו מביא בפני בית-המשפט נתונים עובדתיים שישמשו בסיס לחישוב גובה הפיצויים.

כב' השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, בפסק-הדין אשר ניתן בעניין אניסימוב [iii] גרס, כי הזכאות לפיצויים לפי סעיף 10, אינה מותנית אלא בהוכחת עצם קיום הנזק, וכאשר שיעור הנזק לא הוכח, יפסוק בית-המשפט לנפגע פיצויים על דרך של אומדן והשערה (ראה, שם בעמ' 804).

אך לעומת זאת, הרוב בעניין אניסימוב, התנה את הזכאות לפיצוי לפי סעיף 10 (בנוסף להוכחת הנזק) גם בהוכחת שיעור הנזק, כשהוכחה כזו היא מעשית. בפסק-דינו, אליו הצטרף כב' השופט י' כהן, קבע כב' השופט ברק:

"...אין זה מדוייק כלל ועיקר לומר, כי די לו לנפגע התובע להוכיח את נזקו, ואילו שיעור הפיצויים הוא עניין לאומדנו של בית-המשפט. נראה לי כי הגישה הנכונה היא, כי נפגע, התובע פיצויים לפי סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) חייב להוכיח, במידת ודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים, שיהיה בו כדי לפצותו על נזקו..." (שם, בעמ' 806).

ובהמשך הבהיר:

"על-פי גישתנו, מוטל על הנפגע, המבקש לקבל פיצויים במסגרת סעיף 10 לחוק התרופות, הנטל ליצור תשתית עובדתית, שתאפשר לבית-המשפט להעריך את מידת הנזק מזה ואת שיעור הפיצויים מזה. כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על-פי אומדנא דדינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על-פי אומדנא דדינא. שאלה אחרת היא, מהי מידת הוודאות והדיוק, המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי. האם עליו להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן לקבוע את מידת הנזק ואת שיעור הפיצוי במידת ודאות ודיוק מוחלטים, או שמא ניתן להקל עליו בעניין זה? ידועים מקרים, שבהם אין כל אפשרות להעריך את הפיצוי והנזק במידת ודאות מרובה. האם יש בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע? הגישה המקובלת היא כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים... על-כן, באותם מקרים, בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית-המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר." (שם, בעמ' 808-809).

[6.8] פיצויים בעד נזק שאינו של ממון לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות )

סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), דן בזכות לפיצויים בעד נזק שאינו של ממון, קובע:

"גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין."

סעיף 12(ב) לחוק החוזים, בהפנייתו את הנפגע לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), מאפשר ללווה לתבוע פיצוי, גם בעד נזק שאינו ממוני.

נזק שאינו ממוני הינו נזק הכולל, בעיקרו, עגמת נפש, סבל, אי-נוחות ופגיעה ברגשות. פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, ניתן כאשר אכן נגרם נזק. הוא אינו ניתן על-מנת להעניש את המפר.

נזק שאינו ממוני, יכול להינתן, בין אם הלווה תובע פיצויי הסתמכות, ובין אם הוא תובע אכיפת הסכם ההלוואה, בגין אי-נוחות או עגמת נפש אשר אירעה לו, עקב ההפרה.

שאלה אחרת היא מה הוא מעמדו של "מוניטין". מוניטין הינו "יצור" מיוחד באשר מחד לא ניתן לומר עליו כי איננו ממוני, על אחת כמה וכמה בשוק המסחר הנוהג היום, שבו עשוי המוניטין להיות הנכס היקר ביותר של הלווה, אך מאידך, נכס קנייני זה נדרש לאומדנא, ודווקא תביעה לפיצויים בגין נזק למוניטין מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), עשויה להתאים יותר מתביעה לפיצוייים בגין נזק למוניטין על בסיס סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות).

בעניין סוגיית המוניטין, יפים דברי בית-המשפט העליון הנכבד, בפסק-הדין שניתן בעניין אורות ייצוג אומנים בע"מ [iv] , שם נפסק:

"יהא אשר יהא מובנו של המושג "מוניטין", אשר עליו נאמר לא אחת בפסיקתנו, כי הוא "קשה להגדרה מדוייקת וממצה", הרי ברור שכאשר מדובר בפגיעה במוניטין הכוונה היא לנזק ממוני, הגם שקשה הוא לכימות."

וראה בעניין סוגיית המוניטין גם את פסקי-הדין אשר ניתנו בעניין ליבוביץ [v] וזהר [vi] .

בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות), גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה ובשיעור שייראה לו בנסיבות העניין [vii] .

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין חנה גולדמן [viii] , נדונו בהרחבה התנאים למתן פיצוי בגין נזק שאינו ממוני, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות).

בית-המשפט העליון, מפי כב' השופט א' ברק פסק, כי משהופר חוזה, זכאי הנפגע לפיצויים בעד הנזק, שנגרם לו עקב ההפרה (סעיף 10 לחוק התרופות). נזק זה יכול שיהא נזק ממוני, ויכול שיהא נזק לא ממוני, כגון כאב וסבל, אי-נוחות או פגיעה ברגשות.

בית-המשפט העליון בעניין חנה גולדמן ציין, כי הגישה המחמירה, שנהגה בעבר במשפט האנגלי לעניין האחריות החוזית בגין נזק לא ממוני, ואשר המשפט האנגלי משתחרר ממנה בשנים האחרונות, לא מצאה לה מקום בחוק התרופות.

אכן, קשה להצדיק הבחנה בין תחום הנזיקין, בו מוכר הפיצוי בגין נזק לא ממוני, לבין תחום החוזים, בו הוטלו הגבלות שונות על ההכרה באחריות המפר. סעיף 10 לחוק התרופות אינו מבחין בין נזק ממוני לבין נזק שאינו ממוני, וקובע, כי בשני המקרים זכאי הנפגע לפיצויים.

עם זאת, כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות: הראשונה, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות-מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו.

בחינה זו מבקשת לערוך שומה וכימות, ובמסגרתה יש לבחון את סכומי הכסף, שיש בהם כדי לפצות את הנפגע על הנזק הלא ממוני, שנגרם לו. בחינה שנייה זו סבוכה היא לעניין הנזק הלא ממוני, שכן, הן בתביעות נזיקין והן בתביעות חוזיות, אופיו הלא ממוני של הנזק מקשה על מתן הערכה ממונית בדבר סכומי הכסף, שיהיה בהם כדי לפצות את הנפגע. לעניין זה נקבעה הוראה מיוחדת בסעיף 13 לחוק התרופות, לפיה "רשאי בית-המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

בכך, פסק בית-המשפט העליון, הוקלה במידת מה מלאכת השומה והכימות. עם זאת, אין להפריז במידת ההקלה, שכן שיקול-הדעת, שניתן לבית-המשפט, צריך להיות מופעל במסגרת השיקולים, הקבועים בחוק התרופות. על-כן, אין בית-המשפט רשאי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני, שאינו מקיים את מבחני הסיבתיות והצפיות, הקבועים בסעיף 10 לחוק התרופות. אכן, אין זה סביר כלל, כי פיצויים בגין כאב וסבל בתחום הנזיקין חייבים לעמוד במסגרת מבחנים אלה, ואילו פיצוי במסגרת דיני החוזים יהיה פטור מהם.

זאת ועוד, פסק בית-המשפט העליון בעניין חנה גולדמן, בפסיקת הפיצויים על בית-המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר. בהפעלת שיקול-הדעת השיפוטי במסגרת סעיף 13 לחוק התרופות, על בית-המשפט לשאוף לפיצוי הנפגע, ולא להענשת המפר.

סעיף 13 לחוק התרופות לא נועד להוות מנוף לפסיקת פיצויים עונשיים בדיני החוזים. מכאן, שזדונו של המפר עשוי להיות רלבנטי, רק במידה שהוא משפיע על חומרת הפגיעה של הנפגע ( Aggravated Damages ).



[i]        ע"א 348/81 גלמן נ' טובול, פ"ד לח(3) 757, 762.

 

[ii]       ע"א 638/84 קאסם נ' עו"ד יואל, פ"ד מא(3) 678, 688.

[iii]       ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע, פ"ד לה(2) 800.

[iv]       ע"א 444/94 אורות ייצוג אמנים נ' גלי עטרי, פ"ד נא(5) 241.

[v]       רע"א 371/89 ליבוביץ נ' אליהו בע"מ ואח', פ"ד מד(2) 309.

[vi]       ע"א 442/85 זהר ושות' נ' מעבדות טרבונל (ישראל) בע"מ, פ"ד מד(3) 661.

[vii]      ת"א (חי') 14665/99 עזבון המנוחה לוי מלכה נ' שיכון עובדים בע"מ ו- 2 אח', תק-של 2006(1) 7425.

[viii]     ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי ו-2 אח', פ"ד לה(4) 31, 41-42. 

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן