שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תמיכתו של סעיף 10 לחוק להעדפת פרשנות דרישת הכתב כדרישה טכנית

מאת: מתוך הספר הלוואות חוץ בנקאיות מאת עו"ד גלעד נרקיס ועו"ד ורד שיידמן תקן   |   29.12.2012

סעיף נוסף אשר עשוי לחזק את הגישה הפרשנית לפיה דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק, הינה דרישה טכנית, ואשר אי-עמידה בה, אינה מפקיעה את תחולתו של החוק על הסכם ההלוואה בין הצדדים, הינו סעיף 10 לחוק, אשר מעניק לראש ההוצאה לפועל, סמכויות שונות אשר עניינן העיקרי – סירובו של ראש ההוצאה לפועל, להעניק סעדים שונים, כמפורט בסעיף, למלווה, במקרים שבהם לא עמד המלווה בדרישות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, וביניהן, דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2.

באשר לסעיף 10 האמור, פסק בית-המשפט, בפסק-הדין אשר ניתן בעניין פואנקינוס – טל מוריס [1] :

"סעיף 10(ב) לחוק עוסק בסיטואציה שבה מבקש מלווה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגד לווה בדרך של ביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה ההלוואה שאז רשאי ראש ההוצאה לפועל לסרב וגם ביוזמתו שלו, לנקוט בהליכים המבוקשים "אם יש לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים
2, 5, 6 או 7...". כפי שכבר צויין לעיל סעיף 2 לחוק כולל רק קביעה אחת בלבד דהיינו את חובת הכתב. סעיף 10(ב) לחוק משמיע לנו כאמור את ההוראה כי ראש ההוצל"פ רשאי לסרב לנקוט הליכים כנגד החייב אם חוזה ההלוואה אינו מתאים להוראת סעיף 2 לחוק, שמע מיניה שהוא רשאי להפעיל את סמכותו ולפרוס את הגנת החוק גם במקרה שמדובר בחוזה הלוואה שלא נערך בכתב ואף בשל כך בלבד, שאם לא תאמר כן אין כל משמעות להכללתו של סעיף 2 בין הסעיפים הנ"ל הנכללים בסעיף 10 לחוק."

העדפת הפרשנות לפיה דרישת הכתב היא מהותית, על כל המשתמע מכך, מקשה עד מאוד על יישום הוראת סעיף 10 הנ"ל, שכן שני הסעיפים הללו יוצרים סתירה פנימית מסוימת. אם הסכם ההלוואה אשר נכרת הינו הסכם בעל-פה, אשר לא יצר הסכם הלוואה חוץ-בנקאי אשר חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות חל עליו, כיצד ניתן ליישם, בד-בבד, גם את הוראת סעיף 10 האמורה?

[4.2.6]תמיכתו של סעיף 17 לחוק להעדפת פרשנות דרישת הכתב כדרישה טכנית

תמיכה נוספת להעדפת הפרשנות לפיה הדרישה הקבועה בסעיף 2 לחוק הינה דרישה טכנית ולא דרישה מהותית – היורדת לשורש תוקפו וקיומו של הסכם ההלוואה, נלמדת מן האמור בסעיף 17 לחוק, הקובע:

"הוראות חוק זה יחולו על-אף כל ויתור או הסכם נוגד, אלא-אם-כן הותנה עליהן לטובת הלווה."

סעיף זה, אולי יותר מכל יתר הסעיפים, מלמד על היות הדרישה הקבועה בסעיף 2, דרישה טכנית בלבד, שהרי מלשון סעיף 17 הנ"ל עולה, כי גם ויתורו של החייב על כך שחוזה ההלוואה ייערך בכתב, אינו מסיר מעליו את הגנתו וחסותו של החוק.

אם נעדיף את הפרשנות לפיה דרישת הכתב הינה מהותית, הרי שלפנינו סתירה עמוקה בין הקבוע בסעיף 2 לחוק, לבין הקבוע בסעיף 17 לחוק ושני הסעיפים אינם יכולים לדור בצוותא. כלומר – אם דרישת הכתב היא מהותית, הרי שאם לא נעשה הסכם הלוואה חוץ-בנקאי בכתב, ולא ניתן להחיל את חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות עקב כך, כיצד, אם כן, ניתן ליישם את סעיף 17 לחוק?

נפקותו המשפטית של האמור לעיל היא, כי גם הסכם הלוואה חוץ-בנקאי הנערך בעל-פה, אינו מאבד מתוקפו המשפטי ככזה, רק משום שלא נערך בכתב.

זהו צידו השני של המטבע – כלומר, על-פי סעיף 17, עצם הוויתור (ואפילו שאינו כדין) על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2, אין בו כדי לפגוע או לגרוע מתוקפו של הסכם ההלוואה – כהסכם הלוואה חוץ-בנקאי, ומתחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות על הסכם הלוואה כזה.

אם, כאמור לעיל, יש לפרש את דרישת הכתב בסעיף 2 כדרישה מהותית, כפי שהוצע בהצעת החוק, אזי בהיעדרו של הסכם הלוואה בכתב, פעולת ההתקשרות בהסכם הלוואה חוץ-בנקאית כלל אינה מתגבשת, וחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות כלל לא חל על ההתקשרות, על כל המשתמע מכך.



[1]       ע"א (נצ') 2020/02 פואנקינוס-טל מוריס נ' אברהים עז אלדין ואח' (טרם פורסם).

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן