שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תוצאות יישום דרישת הכתב כדרישה מהותית בפסיקה

מאת: מתוך הספר הלוואות חוץ בנקאיות מאת עו"ד גלעד נרקיס ועו"ד ורד שיידמן תקן   |   29.12.2012

ההסתייגות של בתי-המשפט מלקטלג או לכנות את דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 – כדרישה טכנית צורנית, נובעת, כנראה, מן הקונספציה המוטעית, כאילו יש בכך כדי להפחית מכוחה של הדרישה הקבועה בסעיף 2 לחוק.

אנו סבורים, כי באופן עקרוני – כוחה של דרישת כתב מהותית, טובה יותר מבחינה משפטית, כאשר המחוקק מבקש לשמור, בין היתר, גם על צדדים שלישיים שאינם צד לחוזה, או כאשר נקודת ההנחה הסטטוטורית היא, כי הצדדים להתקשרות הם בעלי מעמד שווה (או לכל הפחות – ניתן להניח קיומו של איזון אינטרסים ביניהם). אלו הן חלק מן ההנחות הבסיסיות, מאחורי דרישת הכתב המהותית הקבועה בחוק המקרקעין, לגבי צדדים המבקשים להתקשר בהסכם מכר מקרקעין.

הנחות אלה אינן מתקיימות (או אינן רלבנטיות) בהתקשרויות בהסכמי הלוואה חוץ-בנקאיות. הסכמים אלה אין להם חשיבות אמיתית כלפי צדדים שלישיים, וחשוב מזה – אין שוויון בין הצדדים המתקשרים וזוהי אחת מנקודות המוצא העיקריות של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות.

להלן יוצגו מספר פסקי-דין, אשר דנו בדרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק:

בפסק-הדין אשר ניתן בעניין אילנה אוגלי [1] , נדונה בקשה להורות על ביטול משכנתה שנרשמה על דירת המבקשת. החברה שהעסיקה את המבקשת ואת מנהלה (להלן: המעסיק) ביקשה ללוות כספים מהמשיבה 1 (להלן: החברה המלווה או המשיבה).בלשם קבלת הלוואה נדרש המעסיק על-ידי החברה המלווה לספק בטוחה נוספת מעבר לערבות. הבטוחה הנוספת שהוצעה הייתה דירת המבקשת.

בפסק-דין זה, פסק בית-המשפט המחוזי, מפי כב' השופט ב' אוקון, כי חוק ההלוואות נועד לקבוע משטר ביחס לחובות המלווים "במה שקרוי 'השוק האפור'". בית-המשפט המחוזי ציין, כי ההסדר הסטטוטורי לא הסתפק בחובת הגילוי הנאות של תנאי הלוואה הקבועה בדיני החוזים בדרך-כלל, וביקש, כמו במקרה של הבנקים, לפרט חובה זו ולהעצים אותה. בהקשר זה פסק בית-המשפט המחוזי, כי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, היווה צעד להגנתו של החלש, וכי הוא מבטא הסתייגות מהתפיסה לפיה, די בכוחות השוק כדי להסדיר פעילות כלכלית הנוגעת בעיקרו של דבר לאנשים שהמערכת הבנקאית אינה מוכנה לתת להם אשראי בשל היעדר בטחונות מספיקים.

בבוחנו את הוראת סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, מצא בית-המשפט, כי ההוראה קובעת כי חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב. בית-המשפט המחוזי גרס, באופן מוטעה לדעתנו, כי על-פני הדברים מדובר בדרישת כתב מהותית, אך מצא קושי ליישם את התוצאה המשפטית לפירוש זה של סעיף 2, עד לסופה המתבקש.

בעניין זה גרס כב' השופט ב' אוקון:

"הוראת סעיף 2 של החוק, קובעת כי חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב. על פני הדברים מדובר בדרישת כתב מהותית, המהווה חלק מתהליך ההצעה והקיבול... אם זאת, נוכח העובדה שהסדרים נוקשים מסוג זה יוצרים קושי (פרידמן, "סעיף 8 לחוק המקרקעין: על הצורך בשינוי גישה", הפרקליט ל"ג (1980 ), 4), מסקנה זו אינה הכרחית."

בפסק-דין אחר, אשר ניתן בעניין דניאל סוסנוביק [2] בית-המשפט הכשיר סיטואציה, ממנה ביקש המחוקק להימנע, והעניק למלווה פתח מילוט מהחלת החוק על ההסכם בין הצדדים, וזאת על בסיס העובדה כי הסכם ההלוואה לא נעשה במסמך בכתב.

מבחינה זו, יש לציין, צדק בית-המשפט הנכבד בתוצאה אליה הגיע, דהיינו – אם דרישת הכתב הינה מהותית, והסכם ההלוואה החוץ-בנקאי אשר נכרת, נעשה כן ללא מסמך בכתב, אזי ההתקשרות בין הצדדים הינה התקשרות חוזית לכל דבר ועניין, אך היא אינה בבחינת חוזה הלוואה חוץ-בנקאי אשר חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות חל עליו.

באותו עניין, פסק בית-המשפט את הדברים הבאים:

"טענתו העיקרית של המערער היא כי חוק ההלוואות חל במקרה דנן. לפי סעיף 2 לחוק זה, "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב", דהיינו על-מנת להיכנס לגדרו של חוק זה, צריכים להתקיים שלושה תנאים: א. מלווה ב. לווה ג. מסמך בכתב.

כאשר מלווה ולווה הינם לפי ההגדרה הקבועה בסעיף 1 לחוק הנ"ל.

בענייננו, המערער לא הציג שום מסמך בכתב אשר מעיד על קיומו של חוזה הלוואה בין השניים. כל אשר הציג הוא בהודעת הערעור הינו אישור על הפקדה בסך 16,000 ש"ח לזכותה של מוצרי בעלי כנף בע"מ. אישור זה אינו יכול להיות "מסמך בכתב" כאמור בסעיף 2 לחוק ההלוואות, כי הוא אינו מעיד על קיומו של הסכם הלוואה בין השניים, וכל אשר מעיד האישור הוא, רק על הפקדת הסכום המצויין בו, ותו לא.

ולכן אפילו אם נקבל את האישור כראיה... לא תצמח למערער כל תועלת. כי בהיעדר מסמך כזה ולאור קביעת ראש ההוצאה לפועל כי לא הובאו ראיות למילוי הוראות החוק בדבר היות השיק החזר הלוואה שניתנה במסגרת עסקיו של המשיב במתן הלוואות בשוק האפור. ולכן, כתוצאה מכך נשמט הבסיס מתחת לטענתו המרכזית של המערער.

משקבעתי שהמקרה דנן אינו נופל לגדרו של חוק ההלוואות, לא ראיתי צורך לדון בטענותיו של המערער בעניין תחולת הוראות סעיף 15 לחוק ההלוואות על השיק נשוא הערעור."

כאמור לעיל, ומבלי להיכנס לגופן של עובדות המקרה הספציפי בפרשת דניאל סוסנוביק, בהתייחסו לדרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, כאל דרישה מהותית, אפשר בית-המשפט המחוזי למלווים להתחמק מדרישותיו הקוגנטיות של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, וכפי שכבר ציינו לעיל, למעשה, לא ניתן לבוא בטרוניה לפסיקתו זו של בית-המשפט הנכבד, בפסק-דין זה, באשר זוהי הנפקות והתוצאה של יישום דרישת הכתב הסטטוטורית, כדרישה מהותית וקונסטיטוטיבית.

דוגמה זו, מבטאת היטב, מדוע עדיפה הפרשנות לפיה דרישת הכתב בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, הינה דרישה צורנית וטכנית, וכי עדיף להימנע מלהעמיס על דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק, את הנפקות המשפטית של דרישת כתב מהותית.

אם דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2 לחוק הינה מהותית, קם חשש אמיתי, כי לא ימצא מלווה אחד בשוק ההלוואות הישראלי, אשר יאות להתקשר בהסכם הלוואה בכתב, ובכך, יעקפו המלווים, באופן חוקי, את תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות על העסקאות המבוצעות על-ידם.

מלבד הדיון לעיל, בשאלת קיטלוג דרישת הכתב הקבועה בסעיף 2, אשר נתמך, בעיקר, במבחן התוצאה, גם בחינתם של סעיפים נוספים בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, עשויה להביא להעדפת מסקנתנו המנומקת לעיל.

[4.2.4]תמיכתו של סעיף 3 לחוק להעדפת פרשנות דרישת הכתב כדרישה טכנית

מתן פירוש לדרישת הכתב כאל דרישה טכנית ולא כאל דרישה מהותית, מאפשרת לבתי-המשפט, להחיל, בקלות יותר, את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, גם בהיעדרו של הסכם הלוואה חוץ-בנקאי כתוב, ולהעניק מכוחו של החוק האמור, את ההגנות ללווה הקבועות שם. פרשנות לפיה דרישת הכתב הינה מהותית, מחייבת מנגנון מורכב יותר, לפתרון התוצאה המשפטית, כי אין הסכם הלוואה חוץ-בנקאי אשר החוק חל עליו.

אחת הדרכים העומדות לבית-המשפט, לפרש את היעדרו של מסמך בכתב כנגד המלווה, הינה באמצעות השימוש בסעיף 3(א) לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, הקובע:

"מלווה, העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה, יתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וכן ימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה;"

רוצה לומר – החוק בסעיף 3, העתיק את חובת הכתב הקבועה בסעיף 2, לכתפי המלווה, בקובעו כי החובה לערוך את הסכם ההלוואה בכתב, היא של המלווה.

מכאן, שהפרת חובות כפולות אלה (קרי עריכת הסכם הלוואה בכתב ומסירת עותק לעיון כקבוע בסעיפים 2 ו- 3 לחוק), מהווה, הלכה למעשה, הפרת חובות קוגנטיות על-פי דין, על-ידי המלווה.

בעניין זה, יפים דברי בית-המשפט בפסק-הדין אשר ניתן בעניין פואנקינוס – טל מוריס [3] , שם נאמר:

"מתוך הנאמר בסעיף 3 לחוק, שכבר הוזכר, ברי שנקודת המוצא ממנה יוצא המחוקק הינה, כי המלווה הוא זה שאמור להכין את חוזה ההלוואה, שהרי נקבע שם כי הוא זה שצריך לתת העתק הימנו ללווה ואף להעמיד לרשותו "הזדמנות סבירה" לעיין בו וללמוד את תנאיו והוא גם זה שאמור למסור ללווה, לאחר החתימה, העתק ממנו.

בנסיבות הכוללות של העניין ותכליתו של החוק ברי שהמלווה, עליו מוטלות מכלול החובות וההגבלות הכלולות בחוק, לא יוכל להשתחרר מכבליו וממגבלותיו על-ידי הימנעותו ממילוי החובה הראשונית המוטלת עליו, היינו על-ידי התחמקות מעריכתו בכתב של חוזה ההלוואה, בבחינת יצא החוטא נשכר."

כאמור לעיל, דרישת הכתב בסעיף 2 לחוק, הינה דרישה אשר נועדה להגן על הלווה. זוהי אינה דרישה שוויונית (בדומה לדרישת הכתב המהותית הקבועה בדיני המקרקעין), והיעדרו של הסכם הלוואה בכתב, עשוי להביא, בדרך-כלל, לתוצאות שאינן מטיבות עם המלווה, במישור הראייתי.

כך, בפסק-הדין אשר ניתן בעניין עופרי עמי [4] , פירש בית-משפט השלום את חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, בין היתר, בהתייחסו לתכלית החקיקתית של החוק, תוך בחינת סעיפים 2 ו- 3, על-מנת להגיע לתוצאה כי דרישת הכתב בסעיף 2 הינה דרישה צורנית.

באותו עניין, ציין בית-משפט השלום, כי החוק בא להגן על לווים שנזקקו ליטול הלוואות מחוץ למערכת הבנקאית. סעיף 3 לחוק, קובע כי על המלווה לתת ללווה העתק של חוזה ההלוואה, ואף להעמיד לרשותו הזדמנות סבירה לעיין בו. לפיכך, נקודת המוצא של המחוקק היא, כי החובה לערוך חוזה בכתב מוטלת על המלווה.

לאור זאת, פסק בית-המשפט בעניין עופרי עמי, כי ברור שהמלווה, עליו מוטלות מכלול החובות וההגבלות הכלולות בחוק, לא יוכל להשתחרר מכבליו על-ידי הימנעותו ממילוי החובה הראשונית המוטלת עליו, היינו על-ידי התחמקות מעריכת חוזה ההלוואה בכתב, בבחינת יצא חוטא נשכר.



[1]       ה"פ (י-ם) 684/97 אוגלי נ' אביב שני חברה לשירותים כלכליים בע"מ, פ"מ התשס"ב(ב) 449, 474.

[2]       ע"א (חי') 1124/00 דניאל סוסנוביק נ' שלום גוס, תק-מח 2001(1) 1581, 1583.

[3]       ע"א (נצ') 2020/02 פואנקינוס-טל מוריס נ' אברהים עז אלדין ואח' (טרם פורסם).

[4]       ת"א (ת"א) 219792/02 עופרי עמי נ' תיגר אביבה ואח', תק-של 2004 (1) 6999.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן