שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

בית המשפט דחה את תביעת הבנק, כנגד הערבה מאחר והבנק לא עמד בחובות הגילוי שהוטלו עליו מכוח חוק הערבות.

04.03.2012
ת"א 40429-05 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' כרמלה בלחסן, בבית משפט השלום בתל אביב, בפני כבוד השופטת ורדינה סימון, ניתן ביום 20 בפברואר 2012. 
 

הבנק התובע הגיש כנגד הנתבעים, ערבים להבטחת הלוואה, תביעה כספית בסדר דין מקוצר. הנתבעת 1 חתמה ביום 2.12.98, או בסמוך לכך, על כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואות שנטלו הלווים. הלווים לא עמדו בתנאי ההלוואות והבנק פתח נגדם בהליכים למימוש זכויותיהם בנכס, שמושכן לטובת הבנק להבטחת פירעון ההלוואה. ראש ההוצל"פ אישר את מכירת הנכס. בתמורה, שנתקבלה ממכירת הנכס, לא היה כדי לסלק את מלוא חובם של הלווים לתובע. כנגד הלווים ניתן צו כינוס על ידי בית המשפט של פש"ר. לפיכך, שהתגבשה זכותו של הבנק להגיש תביעה נגד הערבים.

 

הנתבעת 1 טענה, כי היא חתמה על הערבות לבקשת חתנה בביתה, מבלי שפגשה פקיד בנק, מבלי שקיבלה כל הסבר ומבלי שהוזהרה לגבי משמעות חתימתה והסיכון שהיא לוקחת על עצמה כערבה. לטענתה, החייב אמר לה, שאין לה כל סיכון וכי חתימתה פורמאלית בלבד, שכן קיים נכס ממושכן שמהווה בטוחה מלאה להלוואה.

 

בית המשפט דחה את התביעת הבנק ופסק כי במסגרת אימות החתימות על חוזה ההלוואה, לא הוטבעה חותמת הנציגות כנדרש. חובת הטבעת החותמת הנ"ל נלמדת מהכותרת המתנוססת בחלק אימות החתימות, בו נכתב: "אימות החתימות אך ורק בדלפקי בנק לאומי למשכנתאות, בצירוף חותמת הנציגות". בנוסף, מחוזה ההלוואה לא ניתן לדעת מי היה מורשה החתימה, אשר בדק את המסמך המקורי ואישר בחתימתו את תקינותו, שכן שמו לא מצוין על פני חוזה ההלוואה, אלא רק חתימתו. הבנק נמנע מלזמן לעדות את מי שחתם כמורשה החתימה. הימנעות הבנק, מלהביא לעדות את מי שהייתה מורשית החתימה וחתמה על הסכם ההלוואה ככזו, בכדי שתעיד, כי בדקה את חוזה ההלוואה, פועלת לרעת הבנק. בניגוד לטענת הבנק ולעדותה של נציגת הבנק – לריסה, לא קיים בבנק נוהל כתוב, לפיו יש לאמת חתימת לווים וערבים על עותק אחד בלבד, מתוך שלושה, של חוזה ההלוואה עליו הם חותמים.

 

עוד קבע בית המשפט כי מהראיות עולה, כי פרטים בחוזה ההלוואה, שנחזה כי נכתבו בתאריך מסוים, לא באמת נכתבו בו. בנוסף, אף עולה חשש, כי חלק מהפרטים בחוזה ההלוואה הוספו בבהילות. בנסיבות העניין יש להעדיף את גרסתה של נתבעת 1 על פני גרסת הבנק. הוכח, כי הנתבעת 1 חתמה כערבה על חוזה ההלוואה בביתה, בלא שניתנו לה כל ההסברים הנדרשים בהתאם לחוק לגבי חתימתה, ומבלי שהוסבר לה כי קיים סיכון שתהא חייבת לשלם לבנק כערבה גם לאחר מימוש הנכס הממושכן.

 

בית המשפט ציין כי סעיף 22 לחוק הערבות מטיל על הבנק חובות גילוי כלפי ערב יחיד. בהתאם להגדרה בסעיף 1 לחוק הערבות, נתבעת 1 הינה בבחינת "ערב יחיד" שהינו גם "ערב מוגן". בהתאם להוראות סע' 23 (א) (5) לחוק הערבות, אם לא גילה נושה ל"ערב יחיד" את הפרטים המפורטים בסעיף 22 (ב) (1), (3) או (4) לחוק הערבות- פטור "ערב יחיד" מערבותו. כיוון שבמקרה דנן לא הוכח שנתבעת 1 חתמה בבנק, ברור שלא הייתה לבנק אפשרות לעמוד בחובות הגילוי שהוטלו עליו כלפי נתבעת 1 בסעיף 22 לחוק הערבות. הואיל והבנק לא הוכיח שנתבעת 1 ידעה את הפרטים שקבועים בסעיף 23 (ב) (1) (3) או (4) לחוק הערבות, קבע בית המשפט כי הערבות בטלה.

 

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן