שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

סוגית היקף חובות הזהירות וחובות הגילוי של בנק כלפי לקוח הפועל באמצעות שלוח במסגרת של יחסי שליחות.

12.01.2012

ע"א 8098/09 אורה כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה, בבית המשפט העליון בירושלים, בפני כב' הש' א' ריבלין, ע' ארבל, נ' הנדל, ניתן ביום 03.01.2012.

אחת החובות העיקריות המוטלות על הבנק ביחסיו עם לקוחותיו, היא חובת הזהירות. שכן, ברבות מן הסיטואציות הבנק הוא בעל הכלים המקצועיים ומונע הנזק הזול מהלקוח, ובהיותו כזה, מוצדק להטיל עליו אחריות לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע נזקים פוטנציאליים ללקוח.

להוריהם המנוחים של המערערות, נתנו זכויות חכירה מממ"י בבית מסוים. זכויות החכירה נרשמו על שם המנוח. ביום 9.6.96 חתם המנוח על ייפוי-כוח כללי, שהסמיך את בנו, (להלן: ראובן), לבצע כל פעולה משפטית בנכסיו. ייפוי הכוח נחתם בפני נוטריון. באמצעות ייפוי הכוח, חתם ראובן ביום 25.7.96 על חוזה חכירה מול ממ"י, שאישר את זכויות החכירה של המנוח בבית (להלן: חוזה החכירה). לימים, ביקש ראובן לשעבד את זכויות המנוח בבית כערובה לחיובי חברה בבעלותו. בהתאם לכך, חתם ראובן ביום 15.11.96 על "שטר משכון והמחאת זכות חוזרת על דרך שעבוד בדרגה" לטובת הבנק (להלן: שטר המשכון), וזאת באמצעות ייפוי הכוח שנתן לו המנוח. בשטר המשכון הועמד הבית כערובה להבטחת חובות החברה וראובן לבנק, עד לסך של 700,000 ₪. בחלוף השנים התדרדר המצב הכלכלי של ראובן ושל החברה, והבנק החל לנקוט בהליכים משפטיים לגביית חובותיהם. בכלל זה, החל הבנק לנקוט בהליכים משפטיים למימוש שטר המשכון. עוד יצוין כי בשנת 2004 נפטר המנוח. יורשיו הם ארבעת ילדיו. המערערות והמנוחה (להלן יחד: המבקשות בהליך העיקרי) בקשו מביהמ"ש המחוזי, להצהיר כי שטר המשכון בטל, מן הטעם שנחתם תוך חריגה מההרשאה שניתנה בייפוי הכוח. לחילופין, שיוצהר כי למנוחה זכויות במחצית הבית מכוח חזקת השיתוף, ועל כן להורות כי המשכון חל רק על מחצית מהזכויות. ביהמ"ש המחוזי דחה את הבקשה להצהיר ששטר המשכון בטל, אך קיבל את בקשתן החלופית, וקבע כי זכויות המנוחה במחצית הבית גוברות על זכויות הבנק מכוח המשכון. לפיכך, הוצהר כי שטר המשכון אינו תקף ביחס לזכויותיה של המנוחה במחצית הבית. עובר למתן פסק הדין החליט ביהמ"ש שלא ליתן צו לגילוי ועיון במסמכים שונים מתוך תיק הבנק, בשל מועד הגשת הבקשה. מכאן ערעור זה, שעניינו תוקפו המשפטי של שטר המשכון ביחס למחצית הזכויות בבית שהיו שייכות למנוח, וכן החלטת ביהמ"ש קמא שלא להתיר את גילוי המסמכים.

ביהמ"ש העליון דחה את הערעור, וקבע כי אחת החובות העיקריות המוטלות על הבנק ביחסיו עם לקוחותיו, היא חובת הזהירות. שכן, ברבות מן הסיטואציות הבנק הוא בעל הכלים המקצועיים ומונע הנזק הזול מהלקוח, ובהיותו כזה, מוצדק להטיל עליו אחריות לנקוט באמצעי זהירות כדי למנוע נזקים פוטנציאליים ללקוח. רמת הזהירות המוטלת על הבנק משתנה ממקרה למקרה, והיא תלויה, בין היתר, ברמת החשד ובהיקף האמצעים שהבנק נדרש להשקיע. הבנק צריך להיות עירני וזהיר ולהטיל ספק כאשר נעשות פעולות המעוררות חשד. ככל שהבירור קל ומהיר והחשד כבד – יש לצפות שהבנק יפעל לבירור העובדות לאשורן.

 בית המשפט ציין כי בחינת מאפייני פעולת החתימה על שטר המשכון לאור דיני השליחות, מנקודת מבטו של הבנק, מעלה כי בעניין דנא מדובר בפעולה חשודה, המצדיקה נקיטת זהירות יתרה מצד הבנק, שהצריכה נקיטה באמצעים סבירים נוספים, מלבד בחינת ייפוי הכוח לגופו, אשר לימדוהו על כי ניתנה לראובן הזכות ליטול את המשכון לטובתו על בית המגורים של המנוח והמנוחה. מסקנה זו מתבקשת גם בבחינת אמות המידה שנקבעו בפרשת כחולי וכן לאור העובדה שמדובר במשכון בית מגוריו של השולח, כאשר חיובו של הבנק בנקיטת אמצעים נוספים אינו מחייבו להשקיע משאבים רבים למניעת הסיכון, ולצד זאת יש בכוחו למנוע את הנזק שעלול היה להיגרם עקב פעולה תוך חריגה מהרשאה.

 

עוד הוסיף בית המשפט כי, בחינת האמצעים בהם נקט הבנק במקרה דנן מעלה כי מלבד קיום הנוהל הפנימי, במסגרתו לא התבררה סוגיית מתן ההרשאה לביצוע פעולת החתימה על שטר המשכון מול המנוח, לא נקט הבנק כל פעולה נוספת לווידוא היקף ההרשאה. הבנק שלח מכתב רשום למנוח רק לאחר החתימה על שטר המשכון המיידע אותו על השעבוד והיקפו. משכך, סבור ביהמ"ש כי האמצעים בהם נקט הבנק להבטחת היקף ההרשאה אינם מספיקים, ואין בהם כדי לוודא שניתנה לראובן הזכות לבצע את פעולת החתימה על שטר המשכון, כנדרש בפעולה חשודה כגון הפעולה בה עסקינן. אשר על כן, יש לקבוע כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפי המנוח כלקוחו, ובכך התרשל כלפיו. אולם, נמצא כי אין בכוחה של התרשלות הבנק להשפיע על תוקפה של פעולת החתימה על שטר המשכון. שכן, נמצא לפי כל אחת משלוש הקונסטרוקציות האפשריות לבחינת תוצאת הפרת חובת הזהירות של בנק כלפי לקוח הפועל באמצעות שלוח – דיני השליחות, דיני הנזיקין ודיני החוזים, כי אין נפקות של ממש להתרשלות הבנק כלפי המנוח, משביהמ"ש הגיע למסקנה כי ראובן פעל בהרשאה.

לפי הקונסטרוקציה המשפטית של דיני השליחות, תוצאת הפרת חובת הזהירות על ידי הבנק מקום שהשלוח פעל תוך חריגה מהרשאה הינה בטלות מוחלטת של הפעולה. לעומת זאת, ככל שקיימת הרשאה בפועל הפעולה מחייבת ומזכה את השולח, על אף הפרת חובת הזהירות. בנסיבות המקרה, ביהמ"ש שוכנע שפעולת החתימה על שטר המשכון הייתה במסגרת ההרשאה שניתנה, בין אם כפי שעולה בבחינת מישור ההרשאה הפנימית, ובוודאי כפי שעולה משתיקתו המתמשכת של המנוח. לפיכך, לפי המסגרת הנורמטיבית של דיני השליחות, משנקבע כי ראובן פעל בהרשאה, אין מקום להורות על בטלותה המוחלטת של הפעולה, הגם שהבנק הפר את חובת הזהירות כלפי המנוח. גם בבחינת התרשלות הבנק בהתאם לדינים דיני הנזיקין ודיני החוזים, משנמצא כי הפעולה הייתה על פי ההרשאה שניתנה, אין המנוח, או המערערות בנעליו, זכאים לקבל פיצוי מאת הבנק. שכן לא מתקיים קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות/הפרת החוזה ובין הנזק, ככל שנגרם.

בית המשפט הוסיף וציין כי חובה נוספת הרלוונטית לעניין דנא היא חובת אמון וגילוי של הבנק כלפי ממשכן נכס להבטחת חיובו של אחר, לפי סעיף 12 לחוק המשכון. אין מחלוקת כי הבנק נדרש לגלות למבצע את פעולת החתימה על שטר המשכון מספר פרטים מהותיים עובר לביצוע הפעולה, ובכללם סכום הקרן, שיעור הריבית ובסיס ההצמדה, תקופת החיוב ועוד, כאמור בסעיף 22 לחוק הערבות. עם זאת, אין יסוד לטענת המערערות כי חובה זו של הבנק חלה כלפי המנוח עצמו, שכן הוא "המחה" את זכותו לקבלת מידע אודות פרטי הפעולות נשוא השליחות לידי ראובן, שלוחו. המערערות לא טענו כי הבנק לא קיים את חובת הגילוי כלפי ראובן השלוח, ולפיכך יש להניח כי במישור זה פעל הבנק כדין. ככל שהמערערות טוענות כי המנוח לא ידע את כל הפרטים המנויים בסעיף 22 לחוק הערבות, הרי שאין להן להלין בעניין זה אלא על אחיהן, ראובן, על כך שייתכן שהוא לא העביר מלוא המידע הקשור למעשה השליחות, ובכלל זה, את המידע שהוא קיבל מהבנק אודות פרטי פעולת המשכון. נמצא, אפוא, כי ראובן חב חובות נאמנות כלפי המנוח מכוח יחסי השליחות ביניהם. הבנק חב חובות גילוי ואמון כלפי ראובן בכובעו כשלוח של המנוח מכוח דיני הערבות והבנקאות. ביהמ"ש לא שוכנע כי יש מקור שבדין ליצירת חובות גילוי ואמון ישירות מאת הבנק כלפי המנוח במקרה זה.

לאור כל האמור לעיל, ביית המשפט פסק כי לא נמצאה עילה לקבוע כי פעולת החתימה על שטר המשכון בטלה מעיקרה. בית המשפט הוסיף וציין כי יש להניח כי ראובן פעל במסגרת ההרשאה שנתן לו המנוח, ומשכך, אף אם התרשל הבנק בבחינת היקף ההרשאה, הרי שהפעולה עצמה תקפה. כמו כן, נמצא כי אי-גילוי פרטי הפעולה למנוח על ידי הבנק אינו גורר את ביטול הפעולה, שהרי הצדדים בענייננו פעלו במסגרת של יחסי שליחות.

 


פרטים אודות 
עו"ד גלעד נרקיס  





ספרים נוספים בתחום הבנקאות
 
כרך א'-החובות החלות על הבנקים
כרך ב' - דיני שטרות
כרך ג'  - סדרי דין
כרך ד' - אשראי בנקאי
כרך ה'  - מימוש משכנתא
כרך ו'-מנהלי תיקים ויועצי השקעות


            הספר
הלוואות חוץ בנקאיות
   עו"הד גלעד נרקיס
    וורד שיידמן תקן

   
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן