חובת הבנק כלפי ערב שאינו מבין את השפה העברית

כך גם טען המבקש שהבנק מנע ממנו להצטרף כצד להליכים שנפתחו כנגד החייבים ואף טען שהבנק לא צרף כל אסמכתא לעניין הליכי מימוש המקרקעין. כן טען שמאחר ולא גילה לו הבנק הנתונים הנדרשים בהתאם להוראות סעיף 22 לחוק הערבות הרי שהוא פטור מערבותו בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק. כן טען שהמשיב לא עמד בחובותיו להודיע לו על אי קיום חיובי החייב בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק הערבות ולכן הוא פטור מערבותו. המבקש טען שמעולם לא קיבל כל פנייה מהבנק לפיה ננקטו הליכים כנגד החייבים ואף הוסיף וטען שהסכם הערבות נחתם בטעות, שהינה תוצאה של הטעייה שהטעה אותו הבנק, שכן לא הוסבר לו על ידי נציגי הבנק על מה חתם ולא תורגמו לו מסמכי ההלוואה. בנוסף, טען שלא קיבל את מסמכי כתב הערבות לידיו טרם שחתם על ההסכם ואף הוסיף שמסמכי ההסכם לא תורגמו לשפה המובנת לו. אשר על כן, טען המבקש שנגרם לו נזק עד גובה סכום ערבותו.

מנגד, טען הבנק שבשים לב למועד חתימת המבקש כערב, הרי שמדובר ב"ערב יחיד" ובעניינו חלות הוראות תיקון תשנ"ב לחוק הערבות . בעניין טענת ההתיישנות, טען המשיב שהואיל והמשכון מומש רק בשנת 2008 התביעה לא התיישנה. בענין טענות המבקש לקיומם של נזקים, טען המשיב כי טענתו לא פורטה דיה. כן טען שהמבקש לא הודיע לבנק על שינוי כתובתו וזאת בניגוד להסכם. באשר לטענת המבקש כי לא ידע על מה חתם, טען המשיב שהלכה פסוקה היא שאדם החותם על מסמך, לא יישמע בטענה שלא קרא המסמך ולא ידע על מה חתם ואף הוסיף שטענות המבקש בנוגע לחוק הערבות, אינן רלוונטיות לנוכח מועד החתימה. אשר על כן, טען שיש לדחות הבקשה.

 בית המשפט קבע כי לא נסתרה גרסת המבקש לפיה הוא היה עולה חדש, לא ידע עברית כראוי ומסמכי הבנק לא תורגמו לשפה הרוסית.      

לפיכך, עומדת בעינה גרסתו, כי לא ידע על מה חתם, לא קיבל עותק מתורגם לרוסית של כתב הערבות עליו חתם ולא הוסבר

 לו על ידי הבנק דבר, כך גם לא הוסבר לו שעליו לעדכן כתובתו על פי ההסכם עליו חתם.

נראה שחובתו של תאגיד בנקאי, כלפי ערב שאינו מבין את השפה העברית והדבר ידוע לו, להמציא לערב כתב ערבות בשפתו ולכל הפחות להסביר לו על מה חתם ומשלא הוכח שעשה כן, די בכך בכדי ליתן למבקש את יומו בטענה זו, שכן יכול ובסופו של יום יוכל המבקש להפריך החזקה לפיה ידע על מה חתם.

בכל הנוגע לאי קבלת התראות המעידות על הפרת התחייבות החייבים העיקריים, בית המשפט פסק שבנסיבות העניין נראה כי מידע לפיו החייב הפסיק לשלם את התשלום השוטף וננקטים נגדו הליכי הוצאה לפועל הוא פרט מהותי ומשכך, נדרש הבנק ליידע המבקש על כך. מן החקירה שהתקיימה מן המסמכים שהוגשו לעיונו של בית המשפט, לא הובאו כל ראיות מטעם הבנק למשלוח הודעות למבקש ולא נסתרה טענתו כי לא קיבל כל הודעה על כך. כך גם אין בעובדה שהמבקש שינה כתובתו בכדי להעיד על כך שנשלחו לו התראות. ככל שיסתבר בסופו של יום שהבנק לא שלח הודעות לכתובתו של המבקש, יכול ויש בכך בכדי לפטור המבקש מנזקו ומן הראוי הוא שבית המשפט יבחן התנהלות הבנק בעניין זה וייתן דעתו לכך ואין לחסום המבקש מלטעון טענה זו בבית המשפט.

 הבנק טען, כי גם אם לא נמסרה הודעה למבקש, הרי שטענה זו אינה פוטרת את הערב מערבותו, אלא מזכה אותו בנזק שנגרם לו עקב אי מתן ההודעה ומשלא פרט נזקו, יש לדחות הטענה, אלא שבית המשפט לא מצא מקום בשלב זה לקבל הטענה. חיובו של המבקש לשלם את חוב הערבות במקום החייב העיקרי הוא לכשעצמו הנזק שנגרם למבקש. כאשר אין מחלוקת כי הלווים עזבו את הארץ לצמיתות עוד בשנת 1999, לא נטען כי הלווים שילמו את החזרי ההלוואה כסדרם עד למועד עזיבתם את הארץ, ולא הוצג אישור על ניסיון למסירת הודעה כלשהי לערבים לפני 2008, הרי שהנזק שנגרם למבקש לכאורה ידוע ואין לדחות את הטענה בעניין זה בשל העדר פירוט. כך גם עומדת בעינה טענת המבקש לפיה אם היה יודע כי הלווים אינן עומדים בהחזרי ההלוואה היה באפשרותו לפעול לסילוק החוב. כמו כן, היה באפשרותו לבקש את עיכוב יציאתם של הלווים מהארץ, מהלך שהיה מונע את עזיבת הלווים, או לכל הפחות עזיבת הלווה סלומון אייזנברג אשר הגיע לביקור בארץ בשנת 2003, ובכך למנוע את הגשת התביעה כנגדו ללא מיצוי הליכים כנגד החייבים בעצמם.

 אשר על כן, סבור בית המשפט כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן לנוכח טענותיו.