אוקסנה אגייב ואח' נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ, בבית משפט השלום בבאר שבע, תא"ק 10062-02-10, בפני כבוד הרשם עידו כפכפי, ניתן ביום 09 ביולי 2011.
המבקשות עותרות למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום סך של 105,989 ₪, כל אחת, יתרת חובה בגין ערבותן להלוואה שניתנה ללווים, ע"ס 275,000 ₪. לאחר מכירת הדירה אשר מושכנה להבטחת ההלוואה, נותרה יתרת החובה הנתבעת בסך של 216,131 ₪. הלווים עזבו את הארץ 5 ולפיכך הוגשה התביעה מבלי שניתן צו למיצוי הליכים. המבקשות הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו כי התנהלות הבנק בכל הנוגע לאופן וסכום מימוש הדירה, נגועות ברשלנות. לטענתן הבנק לא גילה מידע אודות תנאי הערבות, לא פעל למניעת עזיבת הלווים את הארץ, התרשל במימוש הנכס ושהה בנקיטת ההליכים. כמו כן, לטענתן הבנק אינו זכאי לחלק מסכום ההלוואה שהפך למענק.
בית המשפט קבע כי יש ליתן למבקשות רשות להתגונן במרבית טענותיהן. ככלל, מצב בו לאחר מימוש הנכס אשר שועבד להבטחת ההלוואה נותרת יתרת חובה בשיעור הקרוב להלוואה אשר ניתנה לצורך רכישתו, מעיד על התנהלות בעייתית בכל הנוגע לאופן מימושו. אף מעמדת הבנק, , עולה כי ההלוואה שולמה עד לדצמבר 2005 בלבד. הנכס נמכר בינואר 2008 ורק בחלוף שנתיים נוספות הוגשה התביעה.טענות המבקשות כי התנהלות המשיב בכל הנוגע לאופן וסכום מימוש הדירה, נגועות ברשלנות, לא נסתרו ומחייבות בירור עובדתי.
העובדה כי תיק המימוש נפתח רק ביום 27.12.06 ורק ביום 29.11.07 נמכר הנכס במחיר שהותיר יתרת חובה משמעותית, מצדיקות בירור עובדתי. בשלב זה, כבר נגרם למבקשות הנזק ואי שיתופן בהליך המכר, מאפשר להן בהליך זה, לבחון את אופן המכר והתמורה ששולמה, גם אם טרם תמכו טענותיהן בחוות דעת. מעבר לטענות ביחס לאופן המימוש, לא נסתרו הטענות בדבר אי מסירת מידע אודות אי עמידת הלווים בתשלומי ההלוואה. אמנם בשנת 2005 התריעו המבקשות בדבר עזיבתם האפשרית של הלווים את הארץ ואף במהלך שנת 2006 הופנו לוועדה הבינמשרדית, אולם מכלול הנסיבות, לרבות מועד הגשת התביעה, מחייבות בחינת שיהוי הבנק והנזק שנגרם בעטיו.גם אם לא עדכנו הערבים כתובתן ברישומי הבנק, אין הדבר גורע מחובת הבנק לפעול בשקידה ראויה על מנת לוודא כי הערבים מודעים לאי התשלומים מצד הלווה. משך השיהוי ויתרת החוב, מחייבים בירור עובדתי והעברת הנטל למשיב להוכיח את אופן חישוב יתרת החוב.
לפיכך, ניתנה למבקשות רשות להתגונן בכל הנוגע לשיעור יתרת החוב עקב השיהוי והרשלנות במימוש הנכס. למרות כי גובה הנזק לא חושב ופורט כנדרש אולם סבר בית המשפט כי טענות ההגנה המפורטות דיין והמעבירות את הנטל לבנק להוכיח זכאותו לשיעור החוב הנתבע. מעבר לאמור לעיל, למבקשות טענה לרשלנות המשיב בהתעלמותו מאזהרתן אודות כוונת הלווים, אחות המבקשת 2, לעזוב את הארץ. לא מדובר בטענות בעלמא אלא בהגשת מכתב לסניף הבנק ביום 11.05.05 המתריע אודות כוונת הלווים להשאיר החוב לפתחן של הערבות. גם אם לשיטת הבנק לא ניתן היה לפעול כנגד הלווים על סמך הודעת המבקשות, היה עליו לעמוד על המשמר ולכל הפחות להפנות המבקשות לנקיטת הליך עצמאי מטעמן.
הבנק לא עשה דבר והשענותו על טענתו להעדר פיגורים בהלוואות במועד ההתראה, אינה מצדיקה, ודאי לא בשלב דיוני זה, לשלול בירורה של טענה כאמור. המבקשות פירטו בסיכומיהן את התשתית המשפטית לפיה יכל המשיב להעמיד את ההלוואה לפרעון מיידי ולעתור למימוש הנכס עת שהו הלווים בארץ ולא ניתן לשלול הטענה בשלב זה ואת הטענה כי בהמנעותו מעיכוב הלווים, הפטיר את הערבות. לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשות רשות להתגונן כמפורט בהחלטה.