|
נוכח זה הגישו שניאורסון המרצת פתיחה לבית משפט זה שבמסגרתה הם מבקשים שיקבע כי הופטרו מערבותם כנגד תשלום סך 1.5 מליון ש"ח (לפני כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני). אם שניאורסון ישיגו בהליך זה את תכליתם עשוי הדבר להשליך על הפסקת מימוש המשכון בהליכי ההוצאה לפועל. במסגרת המרצת פתיחה 1731/09 ביקשו שניאורסון מבית המשפט סעד זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל לשם מימוש שטר המשכון על הנכס המסחרי. כב' השופט בנימיני דחה את הבקשה. משום מה לא כללה הבקשה לסעד זמני בהמרצת פתיחה 1731/09 גם התייחסות למימוש המשכון ביחס לבית המגורים. ייתכן שהדבר נבע מכך ששניאורסון הודיעו, בשלב מסוים, לרשם ההוצל"פ שמצאו קונה לבית המגורים וכי עם ביצוע המכירה יעבירו את התמורה הנדרשת על חשבון ערבותם לחוב. בכך השיגו דחייה מסוימת של הליכי מימוש המשכון. כך או אחרת כעת מצויים הליכי מימוש המשכון בהקשר לבית המגורים על סף השלמתם. משהתחוור לשניאורסון שהם וטפם עלולים להיות מוצאים מבית המגורים, פנו בבקשה למתן סעד ארעי בגדרה של המרצת הפתיחה דנן.
בפי שניאורסון טענה אחת ויחידה. הטענה היא שהבנק הזוכה מפלה בין הערבים. מצד אחד הבנק נוקט כל מהלך אפשרי כדי לנגוש בשניאורסון ומצד שני הוא משתרך בעצלתיים בכל התנהלותו עם בויימלגרין. בויימלגרין הוא לקוח חשוב של הבנק ומטבע הדבר הבנק אינו מעוניין להפסיד את הלקוח הזה. שניאורסון הוא לקוח זניח של הבנק ומשעה שהחוב של קידי שיק מובטח באמצעות נכסי המקרקעין של שניאורסון יכול הבנק בקלות רבה להשיג את פירעון החוב מבלי לפגוע במערכת הקשרים שלו עם לקוח מועדף כבויימלגרין. מצד העובדות מתברר שהבנק אמנם הגיש בינואר השנה תביעה בסדר דין מקוצר נגד בויימלגרין (ונתבעים אחרים לרבות שניאורסון), שעניינה חיוב הערבים בחובה של קידי שיק לבנק. אולם אף על פי שבויימלגרין לא הגישו בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, לא פנה הבנק עד עצם היום הזה לבית המשפט בבקשה ליתן פסק דין נגד בויימלגרין. יתר על כן בה בשעה שהבנק נאבק בשניאורסון במלוא עוצמתו בהליכי הוצל"פ הוא "מנהל מו"מ מתמשך" עם בויימלגרין. קשה להסביר את ההתנהלות הזאת זולת בכך שהיא נועדה לשמש "כסות" לבנק מפני טענה שהוא אינו עושה דבר כדי להיפרע מבוימלגרין.
יש גם סימוכין שונים לפעולות נוספות שהבנק נקט בהן ביחס לבויימלגרין שעשויות להקשות על גביית החוב מבויימלגרין.
הליכי ההוצל"פ כנגד שניאורסון הם בגדר מימוש זכותו החוזית של הבנק. אולם דומה לי שבגדרם של הליכים אלה נתון הבנק, במיוחד בשל אופיו הציבורי של מוסד בנקאי, לחובת התנהלות בתום לב. אין כמובן פגיעה בעקרון תום הלב במקום שהבנק בוחר להיפרע מערב באמצעות מימוש משכון במקום להתנהל בדרך ארוכה וקשה יותר כנגד ערב שחובו אינו מובטח. אולם, מכאן אין להסיק שבכל מקרה שהבנק נוהג כך הוא מוחזק כמי שפעל בתום לב (ע"א 118/93 גמבש נ' בנק מרכנתיל פ"ד מח[4] 465, 477).
על פי התרשמותי מן הדיון שנערך לפני, מן העדות של נציג הבנק ומן המסמכים שהוגשו, "שב ו[כמעט] אל תעשה" שהבנק נקט בעניין ערבותו של בויימלגרין ומיקוד את מירב מאמציו במימוש ערבותו של שניאורסון אינם בכדי. יש רגליים לטענה שגישה זו לא נבעה רק ממחשבה ברת לב שההליך כנגד שניאורסון פשוט, יעיל ומהיר, אלא היא נבעה מרצון להמשיך ולקיים את קשרי הבנק עם הלקוח ההעדיף, בויימלגרין .
המבקשים סומכים יתדות בקשתם על טענה של "הפליית ערבים". כנראה טענה כזאת עשויה להישמע במקום שבו נערך הסדר בין נושה לערב א' וערב ב' מבקש להחיל עליו את אותו הסדר ואין שום טעם סביר להפלות ביניהם (ת"א [חי'] 8997/96 זיקאס נ' הבנק הבינלאומי הראשון. ר' בר קהן דיני הגנת הערב (1998), 119 - 120). ענייננו שונה. שניאורסון ובויימלגרין אינם ערבים "שווים". הראשון הוא ערב שערבותו מובטחת והשני ערבותו אינה מובטחת.
בכל זאת רב החשש בעיני שהבנק אינו נוהג בתום לב. המצהיר מטעם הבנק הוא פקיד ביצוע שלא ידע לומר דבר בעניין השיקולים שהדריכו את הבנק בפעולתו. בא כח הבנק בטיעוניו לפני ובסיכומי טענותיו התמקד בזכות הבנק לבחור את הערב שהוא מבקש להיפרע ממנו ולא עשה דבר כדי לשלול את הטענות שהועלו בהקשר להעדפת בויימלגרין.
אני מורה לעכב את הליכי ההוצאה לפועל ככל שהם נוגעים לבית המגורים עד למתן פסק דין בה"פ 1731/09. הבנק ישלם למבקשים הוצאות הליך זה בסך 10,000 ש"ח שייחשבו כולם כשכ"ט עו"ד. |