שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

דחיית התביעה על הסף עקב התיישנות

10.06.2010
ת"א  2202/08 טרטנר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח', בבית משפט המחוזי בתל אביב, כבוד השופטת שבח יהודית, ניתן ביום 02 ביוני 2010. עו"ד מטעם הבנק: עו"ד שמרת.

ביום 15.5.08 הגיש מר טרטנר יצחק (להלן: "המוכר") כתב תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב, בה נטען, בין היתר, כי חתימתו על גבי שטר משכון וההתחייבות לרישום משכנתא אשר ניתנו לטובת בנק דיסקונט למשכנתאות זויפה, וכי נפל קורבן לתרמית על ידי מר נבון ידו (להלן": הקונה") ועל כן אין תוקף למשכון. טענת המוכר נסובה סביב הסכם מכר (אשר על בסיסו ניתנה ההלוואה המובטחת במשכון) ואשר לטענת המוכר הינו פיקטיבי, ואשר היווה את הבסיס למתן ההלוואה – ואשר בוטל על ידי הצדדים, ועל כן, שעה שהסכם המכר בוטל ולמעשה כל חתימותיו של המוכר זויפו – בטל גם המשכון אשר נרשם על זכויות המוכר בנכס. לאחר דיון בבית משפט השלום הועברה התביעה לבית המשפט המחוזי, כאשר נקבע כי המדובר בתובענה במקרקעין ועל כן הסמכות תהא לבית המשפט המחוזי. הבנק הגיש בקשה לסילוק על הסף אשר נסמכה על מספר אדנים, כאשר העיקריים שבהם – טענת התיישנות וטענת חוסר עילה. לעניין זה טען הבנק כי יש להבחין בין התיישנות לצורך חוק ההתיישנות ובין התיישנות לצורך קביעת שאלת הסמכות העניינית. בנוסף, נטען, כי אף על פי שעסקינן בתביעה אשר הסעד המבוקש בה הוא ביטול הסכם משכון ושינוי הרישום ברשם המשכונות, הרי שה"סיפור" המרכיב את התביעה עוסק בזיוף מסמכים – ועל כן יש ללכת אחר ה"סיפור" ולא אחר ה"סעד" ולקבוע כי העובדות נשוא ה"סיפור" אירעו לפני למעלה משבע שנים – התקופה הקובעת לעניין התיישנות.  השאלה הראשונה הצריכה הכרעה במסגרת הדיון בסוגיית ההתיישנות היא, אפוא, אם תביעת התובע היא תביעה "במקרקעין". אם התשובה על כך היא חיובית, הרי שלא חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לתביעות מסוג זה, שכן התביעה הוגשה בשנת 2008 ביחס לאירועים שקרו בשנת 2000. אם התשובה על כך היא שלילית, והתביעה היא "בשאינו מקרקעין", יש לבחון מהי עילת התביעה ומתי נולדה לצורך קביעת מועד ההתיישנות.

בפסק הדין בעניין ע"א 9382/02 בולוס ובניו - חברה לאירוח ותיירות בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נדונה שאלת התיישנותה של תביעה לביטול הסכם מכר, שבגדרו נרכשה זכות מעבר במקרקעין, ועליה הוטל משכון. בית המשפט העליון קבע כי הסעד המבוקש בתביעה הוא חוזי במהותו, ואין הוא קשור לזכות במקרקעין. בית המשפט הבהיר כי המשכון הטיל שעבוד קנייני על זכות המעבר החוזית, שהוקנתה לזכאי מכוח הסכם המעבר, אך אופיו הקנייני של המשכון ביחס לזכות החוזית של המעבר, הטמונה בהסכם המעבר, אינו קשור כלל ועיקר לזכות במקרקעין. כך הגיע בית המשפט למסקנה כי לא מדובר בתביעה במקרקעין. בענייננו, המדובר בתביעה לביטול רישום משכון בטענה כי נרשם על סמך מסמכים מזויפים שהושגו במרמה. המשכון נרשם ביחס לזכויות אובליגטוריות שאותן רכש נבון מכוח הסכם המכר, אשר בוטל בסופו של דבר. אין לקבל את טענת התובע כי תביעתו היא תביעה לקיום זכויות במקרקעין, משאין מחלוקת על כך שהסכם המכר בוטל והזכויות במשק נותרו רשומות על שם התובע. לא קיימת כל מחלוקת סביב המרשם, שהרי הכל מודים, כי הסכם המכר, פיקטיבי אם לאו, בוטל גם בוטל, וכי הזכויות במשק נותרו של התובע. אף אין מחלוקת כי עסקינן בשעבוד המוגדר כמשכון, ולא כמשכנתא. משמעות המשכון היא שעבוד על הזכויות האובליגטוריות של הקונה על-פי הסכם המכר, עד אשר זכות הקניין בנכס תירשם על שמו במרשם המקרקעין, שאז תירשם על הנכס משכנתא לטובת הבנק (ע"א 357/00 משה יהושע נ' ריכהרד בוכהולט, פ"ד נז(4) 529, 538-539 (2003); נינה זלצמן ועופר גרוסקופף "משכון זכותו החוזית של רוכש מקרקעין" ספר ויסמן 133, 182 (תשס"ב-2002)).

הנה כי כן, עסקינן בתביעה שאינה במקרקעין, המתיישנת בתוך שבע שנים. התרמית הנטענת בכתב התביעה עניינה, כאמור, בזיוף חתימותיו של התובע על גבי הסכם המכר, הודעת המישכון וההתחייבות לרישום משכנתא לשם קבלת הלוואה מהבנק, ובגינה עותר התובע לבטל את המשכון הרובץ על המשק. דבר התרמית נודע לתובע, לטענתו בכתב התביעה, בעקבות הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו, עת הומצאו לו המסמכים המזויפים. התובע מאשר כי בחודש פברואר 2000 נטל חלק במהלך בו הוצג לבנק חוזה מכר פיקטיבי, כך על-פי ניסוחו הוא, בעקבותיו העמיד הבנק לזכות התובע ואחרים הלוואה בסך של 1,000,000. התובע אף מאשר כי הוא עצמו קבל מהלוואה זו סך של  305,818 ₪. התובע מודה כי רשם את שמו על החוזה הפיקטיבי, מאשר כי ידע על קיומו של החוזה בזמן אמת, ואף מאשר חתימתו על הסכם הביטול מיום 24.4.01. הנה כי כן, השאלה אם חתימתו של התובע על הסכם המכר ועל מסמכי המשכון זויפה, אם לאו, היא השאלה עליה ניצבת התובענה כולה, אינה רלבנטית כלל וכלל, באשר גם לפי שיטת התובע, הוא ידע  כבר ביום 24.4.01, לכל המאוחר, על קיום הסכם המכר, בחתימתו על ההסכם לביטולו, ומשכך התיישנה העתירה למתן צו הקובע כי חתימתו זויפה כבר ביום 24.4.08. למעשה, התיישנה התביעה עוד קודם לכן, שהרי כל העובדות המהוות לכאורה את התשתית לעילת התרמית הנטענת, היו ידועות לתובע כבר בשנת 2000, כאשר נערך הסכם המכר והתקבלו בידיו כספי ההלוואה מהבנק, באופן שלא ניתן למתוח את תקופת ההתיישנות עד למועד הגשתה בפועל.

הדברים אמורים, כמובן, רק ביחס לסעדים הנתבעים בתביעה שבפניי והעילות התומכות בהם, ואינם מתייחסים למערכת החשבונאית שבין התובע ליתר המעורבים.

התובענה נדחית מחמת התיישנות.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן