שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

עם מותו של אדם פוקעת ערבותו לגבי חיובים שטרם נוצרו במועד הפטירה.

04.01.2010

ת"א  2131/05 מולדבסקי נ' בנק דיסקונט בע"מ, בבית המשפט המחוזי תל – אביב – יפו, כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני, ניתן ביום 06 לדצמבר 2009.

תביעה להשבת הסך של 3,100,128 ₪, שקיבל הבנק ממימוש משכנתא שרבצה על נכס מקרקעין שהיה בבעלות חלקית של המנוח עופר מולדבסקי ז"ל, בגין ערבותו לחובות כלפי הבנק של השותפות הרשומה מולדבסקי, יצרני יהלומים יבוא ויצוא. טענת התובעים היא כי הבנק לא היה זכאי לממש את חלקו של המנוח במשכנתא בגין חובות של השותפות שנוצרו לאחר פטירתו, וכי הבנק לא עדכן את מנהל עזבון המנוח במשך שנים בדבר חובות השותפות שנצברו לאחר פטירת המנוח.

מן הראיות שהובאו עולה בבירור כי חובה של השותפות לבנק, כפי שהיה קיים בעת פטירת המנוח בשנת 1994 (כ- 6.75 מליון דולר), נפרע הרבה לפני שנת 2003, עת הוגשה בקשת הבנק למימוש המשכנתא בגין חוב של 1.3 מליון דולר. על פני הדברים, אין זה סביר והגיוני שהבנק הותיר חוב בסדר גודל כזה במשך תשע שנים מבלי לדרוש את פרעונו מן השותפות ומבלי לממש בטוחות, ואין מחלוקת שהבנק לא דרש מן השותפות לפרוע את יתרת חובה בחשבון עד לשנת 2003. זו הרי טענת ההגנה של הבנק, בתגובה לטענה שהוא לא עדכן את מנהל העזבון לגבי מצב החשבון; הבנק טוען שלא היה צורך בעדכון, שכן השותפות עמדה בכל התחייבויותיה עד לשנת 2003.

מעדותו של מנהל הסניף, מר רודיך, עולה בבירור כי האשראי שניתן לשותפות בשנת 1994 נפרע בתוך כמה חודשים ממועד הענקתו, כמו כל אשראי אחר שקיבלה השותפות. ברור שחוב השותפות שהיה קיים ערב פטירת המנוח בשנת 1994 "נסגר", כלשונו של רודיך, לכל היותר תוך כמה חודשים מאז פטירתו, ואילו החוב שבגינו הוגשה הבקשה למימוש המשכנתא נוצר כתשע שנים לאחר הפטירה, בשנת 2003.

המנוח, אשר מישכן נכס כערובה לחיובה של השותפות, נחשב כערב לחיובי השותפות, וזאת בהתאם להוראת סעיף 12 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967. תכליתה של הוראה זו היא להעניק לממשכן הגנה פני מעשים של הנושה או החייב שיש בהם כדי לפגוע בו. במחלוקת הקיימת בפסיקת ביהמ"ש המחוזיים בסוגיה, מקובלת עלי הגישה לפיה עם מותו של אדם פוקעת ערבותו לגבי כל חיוב עתידי שנוצר לאחר הפטירה. זו הגישה השלטת בפסיקת בתי המשפט המחוזיים והשלום.

מרגע שהבנק יודע על פטירת הערב, אין לו סיבה לסבור שהיורשים מעוניינים להמשיך ולערוב לחובות הלווה, וסביר להניח שהבנק גם איננו מסתמך על ערבות של אדם שנפטר, שהרי אין מי שיקיים ערבות זו. הערב הלך לעולמו, ויורשיו אינם אחראים לאחר חלוקת נכסי העזבון לחובות שלא היו ידועים בעת החלוקה (סעיפים 127(א) ו- 128(א) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965). חובות מכוח ערבות שנוצרו לאחר החלוקה, הינם, מטבע הדברים, חובות שלא היו ידועים בעת החלוקה, ולכן היורשים אינם אחראים להם. אמנם משכנתא שניתנה על ידי ערב להבטחת חובו של אחר ממשיכה להיות קיימת ורשומה, שהרי היא תופסת לגבי חובות שהיו קיימים בעת הפטירה. אך הואיל ומעמדו של ממשכן שכזה זהה למעמדו של ערב, מכוח סעיף 12 לחוק הערבות, מודע הבנק לכך שהן הערב שהלך לעולמו והן היורשים לא יהיו אחראים לפרעון חוב שייוצר לאחר חלוקת העזבון, ולכן גם לא ניתן יהיה לממש את הנכס בגין חוב שכזה. 

כללו של דבר: עם מותו של אדם פוקעת ערבותו לגבי כל חיוב עתיד לבוא שטרם נוצר בעת הפטירה. במקרה דנא, משהוכח כי המשכנתא הוגשה למימוש בגין חובות של השותפות שנוצרו שנים לאחר מות המנוח - לא היה הבנק זכאי לממש את חלקו של המנוח במשכנתא, ועליו להשיב ליורשי המנוח התובעים את הסכום שקיבל מן המימוש.

חובת הגילוי של הבנק כלפי ערב, הנגזרת מחובת האמון כלפיו, מעוגנת לא רק באיסור ההטעיה הקבוע בסעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), אשר חל מאז תיקון תשנ"ד גם על ערב, אלא גם בהוראות סעיפים 12 ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (לגבי הטעיה לפני כרית ההסכם) ובפסיקת בתי המשפט, בלא כל קשר למעמדו של ערב כ"לקוח" (ראה סקירת הפסיקה בעניין מאירון הנ"ל, פסקאות 17-20).

אשר לחובת הגילוי לערב לאחר מתן הערבות, הבהיר בית המשפט העליון כי מוטלת על בנק חובת גילוי רחבה כלפי ערב, וכלפי מי שמישכן נכס כערובה לחיובו של אחר. חובה זו מחייבת את הבנק לגלות לערב כל גורם סיכון משמעותי הכרוך במתן הערבות ובחשש שידרש מימושה, ובכלל זה נתונים על מצבו הכלכלי של החייב העיקרי בעת מתן הערבות ואף לאחריה, כמו למשל הגדלת יתרת החובה שבחשבון ואי-עמידתו בפרעון האשראי. חובת הבנק ליתן הודעה לערב על כך שהחייב לא קיים את התחייבויותיו קבועה היום בסעיף 26(א) לחוק הערבות, כפי שתוקן בתשנ"ח, והיא מתייחסת ל"ערב יחיד"; בהעדר הודעה כאמור, "יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך". חובת הבנק הנושה לדווח לערב על כל סיכון קיים בעת מתן הערבות, וכל סיכון שנוצר לאחר מכן, מעוגנת בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). ובהלכה הפסוקה. כך נפסק ברע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, מפי כב' הנשיא א' ברק, כי חובת הבנק לדווח לערב על אי-קיום התחייבויות הלווה, ועל מתן ארכה לפרעון החוב, מבוססת על סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), וכי במקרה של הפרת חובה זו – מופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל אי-מתן ההודעה. חובה זו כוללת גם את החובה להודיע לערב על חידוש הלוואות (ה"פ (ת"א) 630/06 מלכה נ' בנק דיסקונט בע"מ, [פורסם בנבו], תק-מח 2007(2) 68).

סוף דבר: התביעה מתקבלת לאור המסקנה שהבנק לא היה רשאי לממש את חלקו של המנוח במשכנתא בגין חובות השותפות שנוצרו שנים לאחר מותו.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן