שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

גובה האגרה אותה על המבקש לשלם בגין הליך של ביצוע משכנתה אשר רובצת על דירת מגורים של יחיד

15.02.2009

 

רע"א  6845/06 בנק הפועלים בע"מ נ' משה טוריאל ואח', בבית המשפט העליון בפני כב' השופטים : א' ריבלין , ס' גובראן , י דנציגר. ניתן ב- 20.1.09

השופט י' דנציגר:

עניינה של בקשת רשות ערעור זו הינו בגובה האגרה אותה על המבקש לשלם בגין הליך של ביצוע משכנתה אשר רובצת על דירת מגורים של יחיד, הליך המוסדר בסעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל אשר הוסף לחוק זה במסגרת חוק ההגנה שפורסם ברשומות ביום 21.3.02. בהתאם למנגנון הגבייה במסגרת לשכות ההוצאה לפועל אשר עמד לרשות הנושים עובר לחקיקתו של חוק זה די היה "בפיגור בתשלום של אלפי שקלים בודדים" מצד החייב בכדי שניתן יהיה להעמיד לפירעון מיידי את מלוא חוב ההלוואה, שלעתים הגיע למאות אלפי שקלים, כאשר סכומי האגרה בגין ההליך נגזרו מהסכום הכולל של ההלוואה ולא מהסכום שבפיגור בלבד. סעיף 81ב1(א) לחוק ההוצאה לפועל נועד לשנות מצב זה ובבסיס חקיקתו עמדו שתי תכליות עיקריות: תכליתו האחת הינה הגנה על זכויותיהם של חייבים אשר רכשו דירת מגורים שהוטל עליה שעבוד, נקלעו לקשיים כלכליים והם אינם מסוגלים לפרוע את ההלוואה שנטלו. תכליתו השניה של סעיף 81ב1 הנ"ל עניינה שמירה על זכויות הנושים, שלא יקפחו את היכולת לגבות את החוב המגיע להם מן החייבים במהירות וביעילות.

 מלשון תקנה זו עולה כי ראש ההוצאה לפועל ומנגנון הלשכה לא יטפלו בכל בקשה המוגשת לטיפולם מקום שהמבקש לא שילם את האגרה, אלא אם פטור הוא מתשלומה בהתאם לתקנה 5 לתקנות אגרות, שכר והוצאות.

 גדר המחלוקת בין הצדדים - כל שטוען הבנק הוא כי תוספת האגרה בה הוא חויב בגין הגדלת סכום החוב אותו ביקש לפרוע מן המשיבים 1-2 אינה מעוגנת בסעיף א(1) הנ"ל וכי בהיעדר מקור חוקי לחיובו בתוספת האגרה הוא פטור מלשלמה.

 הפעלתו של מנגנון ההוצאה לפועל כרוכה בעלויות רבות, כאשר עלותו של הליך מימוש דירת המגורים גבוהה הרבה יותר מעלותו של הליך גביית החוב שבפיגור בלבד, כך שאין כל היגיון בכך שהחייב או הזוכה ישלמו אגרה בגין הליך החזרת החוב שבפיגור בלבד כאשר בפועל הופעל מנגנון מימוש הדירה. ומכל מקום, יש לזכור כי "הפטרתו [של הזוכה] מתשלום האגרה פירושו הוא להטיל את עלות ההליך על הציבור כולו" [ע"א 3917/99 כוכב השומרון בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (19.9.02)]. כפי שיובהר להלן, לא לכך כיוון המחוקק בחוקקו את סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל.

כלומר, כוונתו של המחוקק בחוקקו את סעיף 81ב1 הנ"ל היתה להיטיב עם החייבים מבלי לגרוע עקב כך מאוצר המדינה. ואכן, חיוב הזוכה בתוספת אגרה כאמור לעיל תואמת כוונה זו.

 זאת ועוד, המחוקק היה מודע לכך שהגדלת גובה החוב אותו מבקש הזוכה לגבות מהחוב שבפיגור למלוא חוב ההלוואה, תגרור אחריה חיוב הזוכה בהוצאות נוספות, אשר בהן ישאו בסופו של יום החייבים, לרבות תשלום אגרות ושכר טרחה של עורכי דין וכונסי נכסים. בכל הקשור לשכר הטרחה של עורכי דין וכונסי נכסים, המחוקק תיקן את תקנות שכר טרחה כך שהן מגבילות, בנסיבות מסוימות, את גובה שכר הטרחה גם שעה שמבקש הזוכה לפרוע את מלוא סכום ההלוואה [ראו: תקנה 3 לתקנות שכר טרחה וראו לאחרונה בהקשר זה: עניין ובר]. כלומר, בעוד שהמחוקק מצא לנכון להגביל את שכר הטרחה של עורכי דין וכונסי נכסים המעורבים בהליכים במסגרת סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, הוא לא מצא לנכון להגביל את סכום האגרה שעל הזוכה, ולמעשה על החייב, לשלם. מכך ניתן ללמוד כי המחוקק נמנע מהגבלת גובה האגרה שעל הזוכה לשלם לאגרה הנגזרת מסכום החוב שבפיגור בלבד במודע, ואין להתעלם מכך.

 לבסוף, יש ממש בטענת המשיבה 3 כי קבלת הפירוש המוצע על ידי המבקש תיצור הבחנה בלתי מוצדקת בין זוכים אשר צריכים להגיש תחילה בקשה לגביית החוב שבפיגור, בהתאם לסעיף 81ב1(ב) לחוק ההוצאה לפועל, לבין אותם מקרים שבהם מלכתחילה רשאי הזוכה להגיש את הבקשה בגין מלוא חוב ההלוואה, בהתאם לסעיף 81ב1(ג) לחוק זה, אשר מגדיר רשימת מקרים בהם רשאי הזוכה להגיש בקשה לביצוע מיידי של משכנתה על מלוא חוב ההלוואה. שהרי, ברי כי זוכה אשר מגיש בקשה לפירעון מיידי של מלוא סכום ההלוואה, יחויב באגרה בשיעור הנגזר ממלוא חוב ההלוואה. בעוד שאם תתקבל פרשנותו של המבקש, התוצאה תהיה כי מקום בו הגיש הזוכה תחילה בקשה לביצוע החוב שבפיגור ורק לאחר מכן ביקש הוא להגדיל את סכום החוב למלוא סכום ההלוואה, יהיה הזוכה פטור מתשלום תוספת האגרה, קרי, הוא ישלם אגרה חלקית הנגזרת מן החוב שבפיגור בלבד. אינני סבור כי יש להבחנה זו בסיס כלשהו בהוראות חוק ההוצאה לפועל והיא אף אינה מוצדקת לגופו של עניין. יוער כי הבחנה בלתי מוצדקת זו נוגעת בסופו של יום בעיקר לחייבים, שהרי ברוב המקרים הם שישאו בנטל האגרות.   

נוכח כל האמור לעיל, סבורני כי הפרשנות שיש ליתן לביטוי "השווי בעת הגשת הבקשה" הינו הסכום של מלוא חוב ההלוואה, כך שמקום בו לא פורע החייב את החוב שבפיגור, כאמור בסעיף 81ב1(ב)(5), מוסמך ראש ההוצאה לפועל להתנות את המשך הליכי ההוצאה לפועל של החוב, קרי מימוש דירת המגורים של החייב, בתוספת תשלום האגרה אשר תיגזר מן החלק היחסי של מלוא סכום החוב בגינו טרם שולמה אגרה.

 משכך ומשלא הצביע המבקש על הוראת חוק כלשהי המזכה אותו בפטור מתשלום תוספת האגרה [, מוסמכת היתה ראש ההוצאה לפועל ברחובות להתנות את מימושה של דירת המשיבים 1-2 בתשלום תוספת האגרה על ידי המבקש. אין ממש בטענת המבקש לפיה מששילם אגרה על הבקשה לביצוע משכנתה, אשר כל ההליכים שהוא ביצע בהוצאה לפועל בוצעו במסגרתה, אין לחייבו בשנית באגרה. כאמור, חיובו באגרה בגין נקיטה בהליך של ביצוע משכנתה מעוגן בסעיף א(1) לתוספת וגובהה של זו נקבע כאחוז מן השווי של החוב בעת הגשת הבקשה לביצוע המשכנתה ואין המדובר בסכום קבוע. משכך, ולאור האמור לעיל בדבר סמכותה של ראש ההוצאה לפועל ברחובות לחייב את המבקש בתוספת אגרה, אין לומר כי המבקש חוייב בכפל אגרה, אלא חויב הוא בהשלמת סכום האגרה שהיה עליו לשלם מלכתחילה במידה והיה מבקש לפרוע את מלוא סכום ההלוואה.

באשר לטענת המבקש כאילו חיוב הזוכה בתוספת אגרה עת מבקש הוא לממש את דירת המגורים של החייב יביא לפגיעה בציבור החייבים כמי שנושאים בפועל בנטל תשלום האגרה, הרי שכפי שהוסבר לעיל, חיוב הזוכים בתוספת אגרה במקרים האמורים תואם את מטרתו של המחוקק להקל על ציבור נוטלי ההלוואות ולהיטיב את מצבם ביחס למצב ששרר לפני שהוסף סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל. גם טענתו של המבקש לפיה חיוב הזוכים בתוספת אגרה תגרום למוסדות הבנקאיים לגלגל עלות זו על לקוחותיהם תמוהה בעיניי לאור העובדה שמכוחו של סעיף 9(ב) לחוק ההוצאה לפועל ממילא החייבים הם אלו אשר נושאים בנטל תשלום ההלוואות. נראה כי יש ממש בטענת המשיבה 3 בהקשר זה כי לא טובתם של החייבים עומדת לנגד עיניי המבקש כי אם רצונו להבטיח שלא ישא בתוספת האגרה נוכח נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, בו קיים חשש כי הסכום שעתיד להתקבל ממימוש דירתם של המשיבים 1-2 לא יספיק לכיסוי תוספת האגרה שעל המבקש לשלם.

 אין ממש גם בטענתו של המבקש לפיה חיוב הזוכה בתשלום תוספת האגרה גורע ממעמדו לעומת נושים אחרים של החייב. סעיף 76(א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי חלוקת הכספים שהתקבלו בעקבות הליכי ההוצאה לפועל תתבצע רק לאחר ששולם לזוכה החזר האגרות אותן הוא שילם לצורך ניהול ההליכים [ראו: בר-אופיר, סעיף 413]. קרי, הזוכה נפרע תחילה מן הכספים שהתקבלו בהליכי ההוצאה לפועל את הסכום אותו הוציא לשם תשלום האגרות ורק לאחר שקיבל לידיו סכום זה מחולקת יתרת הסכום שהתקבל בהתאם לסדרי העדיפויות בין הזוכה לנושים האחרים של החייב. הוא הדין לגבי תוספת האגרה נשוא הבקשה דנן.

 אשר על כן, אני סבור כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא ומשכך דין הערעור להידחות. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

 יחד עם זאת, מצטרף אני לקריאתו של בית המשפט קמא למחוקק לקבוע בתקנות מנגנון ברור ומפורט לחיוב באגרות בגין הליכי הוצאה לפועל הננקטים במסגרתו של סעיף 81ב1 לחוק ההוצאה לפועל, בדומה למנגנון אשר נקבע לעניין תשלום שכר הטרחה של עורכי דין וכונסי נכסים במסגרתם של הליכים אלה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.   

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן