שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

קבלת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת רשות להתגונן

22.11.2008

קבלת ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה בקשת רשות להתגונן - הליך סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיוני סרק מקום בו ברור הדבר ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ; כלל הוא כי מקום בו נבצר מהנתבע להתגונן משום שכל המסמכים הדרושים אינם מצויים ברשותו, יש בידו לפנות לבנק התובע ולבקשו כי ימסור לידיו עותק מהמסמך הנדרש. אם הבנק לא ייעתר לבקשתו ללא צידוק מספיק, יקבל הנתבע רשות להתגונן על מנת לחייב את התובע להוכיח את תביעתו

 ע"א  620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר וח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח', בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים. בפני כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת ע' ארבל. ניתן ב- 18.11.2008

התביעה הוגשה נגד המערערת 1, חברת טימאט קאופמן סילבר (להלן: "החברה"), והמערער 2, מר אוריאל עתאלי (להלן: "עתאלי"), בטענה כי הנם בעלים משותפים בחשבון וכנגד המשיב 1, מר ג'יימס אטלי, בטענה כי הוא ערב לחשבון.

המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי שתי בקשות: האחת, בקשת רשות להתגונן ובה הם השיגו על סכום החוב הנתבע וביקשו כי בית המשפט יורה לבנק להמציא מסמכים בכדי שיוכלו לחשב את שיעור החוב שבמחלוקת. לדבריהם, הבנק חייב אותם בריבית גבוהה מזו שעליה סוכם וגרם להם נזק ולפיכך יש לקזז את נזקם מסכום החוב. לבקשה זו צורפו שתי חוות דעת חלקיות של מומחים שבדקו את החשבון: חוות דעת של מר שלום אביב  וחוות דעת של "ד.פ ניהול ובקרת פיננסים". השניה, בקשה למחיקת התביעה או לחלופין בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי עתאלי בטענה כי הוא אינו בעלים בחשבון כי אם נאמן ובתפקידו זה אף רכש עבור החברה נכס בגוש 6205 חלקה 721 (להלן: "בית בכור") וכי הבנק ידע זאת.

החלטת בית המשפט המחוזי

בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי, כי מנספחי כתב התביעה עולה שהמערערים 1 ו-2 חתומים על טופס פתיחת החשבון ומר ג'יימס אטלי חתום על כתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום. בית המשפט ציין, כי ביום 11.10.1999 חתמו המערערים וכן מר ג'יימס אטלי על הסכם לקבלת הלוואה מהבנק ובו אישרו, בין היתר, את יתרת החוב בחשבון. באותו הסכם אישרו המערערים כי הם מוותרים על כל טענה בכל הקשור לחשבונותיהם בבנק והסכימו כי הבנק ינקוט בהליכים לגביית החוב אם לא יעמדו בפירעונו. עוד צוין, כי במכתב נוסף מיום 26.2.2004  התחייבו המערערים 1 ו-2 לסלק את יתרת החוב והודיעו כי מר ג'יימס אטלי ימכור את ביתו בהרצליה פיתוח תוך 6 חודשים כדי לפרוע את ההלוואה בסך של 700,000 דולר. גם ממכתב זה, כך ציין בית המשפט המחוזי, לא עולה מחלוקת באשר לסכום החוב ואף לא צוין בו כי למערערים יש טענות כלשהן.

אשר לטענת המערערים כי לא קיבלו מסמכים הנוגעים לחשבונם בבנק, קבע בית המשפט כי המערערים דווקא קיבלו לידיהם מסמכים רבים בהם לא עשו שימוש ובכך יש כדי לחזק את גרסת הבנק כי זהו רק ניסיון לחסות בצל הטענה במטרה לקבל רשות להתגונן.

אשר לחוות דעת המומחים, ציין בית המשפט כי עתאלי הודה כי אירועים וטענות עובדתיות שאוזכרו בחוות הדעת לא ידועים לו אישית וכי אין ביכולתו להניח תשתית עובדתית בעניינם. נקבע, כי חוות הדעת הינן ערטילאיות.

לפיכך, דחה בית המשפט את טענותיהם של המערערים לעניין עצם קיומו של החוב וקבע כי הם לא הראו כל הגנה שהיא בעניין זה. ואולם, בכדי להסיר ספק לגבי החלקים שבעניינם טוענים המערערים כי יש מקום לבדוק את חישוב הריבית, התיר בית המשפט למערערים להתגונן בשני נושאים: האחד הינו שיעור הנזקים וטענת הקיזוז בסך של 245,665 ש"ח; השני הוא גביית יתר על פי חוות דעתו של מר אביב עד לסך של 500,000 ש"ח.

בית המשפט דחה גם את טענת הנאמנות שהעלה עתאלי במסגרת הבקשה השניה וקבע כי הטענה לפיה הוא אינו הבעלים של החשבון אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שצורפו לכתב התביעה. בית המשפט ציין, כי שמו של עתאלי הופיע במסמכים רבים הקשורים בחשבון. נקבע, כי במסמכים עליהם חתמו המערערים בעת קבלת ההלוואות ובתכתובת המאוחרת יותר, לא נזכרה טענת נאמנות זו והיא בהשלכה "טענה כבושה". עוד נקבע, כי אין כל רלוונטיות לכך שעתאלי הוא נאמן או שהנכס נקנה בנאמנות עבור החברה. נקבע, כי אין זה אלא ניסיון לייחס את החוב לחברה על מנת להתחמק מחיוב אישי.

לפיכך, נתן בית המשפט פסק דין חלקי לטובת הבנק לגבי הסכומים בהם לא ניתנה למערערים רשות להתגונן. מכאן הערעור שלפנינו.

טענות המערערים

מבדיקות חלקיות שבוצעו בידי מומחים מטעמם עולה כי הבנק, שנתן להם הלוואה שקלית בריבית של פריים +1%, חייב אותם בפועל בהחזר הלוואה בריבית גבוהה יותר של פריים +3%. לטענת המערערים, די בכך שהוכחה מחלוקת אמיתית ומבוססת לגבי הסכום הנתבע כדי ליתן להם רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה ואפשרות להגיש חוות דעת שלמה לאחר קבלת כל המסמכים הנדרשים.

המערערים טענו כי הבנק נמנע מלהעביר להם את המסמכים אותם ביקשו עוד בטרם הוגשה התביעה.

עתאלי חוזר על טענתו לפיה החשבון הינו חשבונה של החברה והוא נפתח לצורך מימון רכישת בית בכור שהוא נכס עסקי-מסחרי של החברה. לדבריו הוא הוסמך על ידי החברה כמנהלה לחתום על הסכם הרכישה כנאמן של החברה. לפיכך הוא צורף כבעלים לחשבון החברה באופן טכני-פורמאלי שכן הבנק נזקק לחתימת עתאלי על מסמכים שונים הקשורים לנכס בהיותו רשום כבעל הזכויות בו.

פסק דינו של בית המשפט העליון       

הליך סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיוני סרק מקום בו ברור הדבר ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם, 1.5.2006); ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ (טרם פורסם, 6.3.2008); ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995)). גם הגנה דחוקה שסיכויה להדוף את התביעה קטנים תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. בית המשפט לא יבחן לשם כך את טיב ראיותיו של הנתבע ולא יבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את הגנתו (עניין עגיב יעוץ וניהול בע"מ, עניין אלפי). ואולם בקשת רשות להתגונן המבוססת על "הגנת בדים" תידחה (עניין אוזן, עניין עגיב יעוץ וניהול בע"מ, עניין חב' האחים אלפי, ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721, 722 (1988)). אדון תחילה בטענת הנאמנות שהעלה עתאלי.

טענת הנאמנות שהעלה עתאלי נתמכת לכאורה בעדויות ובמסמכים שונים שהציג ופורטו לעיל. בשלב זה איננו בוחנים כיצד יצליח עתאלי להוכיח את הגנתו ואיננו בודקים את טיבן של הראיות. כל שעלינו לבחון הוא האם הגנתו של עתאלי המבוססת על פרטי העובדות המתגלים מתצהירו, ועיקרה טענת הנאמנות האמורה, היא הגנה אפשרית שאם תוכח, יהיה בה כדי לדחות את תביעתו של הבנק נגדו? התשובה לשאלה זו היא, לדעתי, בחיוב.

כן שוכנעתי כי יש ליתן למערערים רשות להתגונן כנגד תביעת הבנק בשאלת גובה החוב.

כלל הוא כי מקום בו נבצר מהנתבע להתגונן משום שכל המסמכים הדרושים אינם מצויים ברשותו, יש בידו לפנות לבנק התובע ולבקשו כי ימסור לידיו עותק מהמסמך הנדרש. אם הבנק לא ייעתר לבקשתו ללא צידוק מספיק, יקבל הנתבע רשות להתגונן על מנת לחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה(3) 188, 196 (1991); ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, 137 (1992); ע"א 261/89 אברהמי ובניו חברה לבניין נ' בנק המזרחי (לא פורסם, 14.7.1992), זוסמן סדר הדין האזרחי, בעמ' 665). המערערים פנו לבנק בבקשה לקבל מסמכים הקשורים בחשבון עוד בטרם הוגשה תביעת הבנק נגדם. לאחר הגשת התביעה חזרו המערערים ופנו לבנק בבקשה שימציא להם את המסמכים האמורים ואולם הבנק ניאות להעביר להם רק חלק מהמסמכים.            

התוצאה היא כי יש לקבל את הערעור, לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי מיום ואת פסק הדין החלקי וליתן למערערים רשות להתגונן על מלוא סכום התביעה.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן