שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

התנאים לעיכוב ביצוע פס"ד כספי בערעור מקום שביצוע פסק הדין עלול למוטט עסקו של המבקש

19.03.2007

בבית המשפט העליון ע"א  10583/05 בתיה סגל ואח' נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, בפני כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, ניתן ביום 4.3.07

 

 

בפני בית משפט העליון עמדה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי שהגישו המבקשים כנגד הבנק.

 

המבקשים הם בעל ואישה כשהבעל מנהל משרד עורכי דין קטן והאישה היא עובדת שכירה. המשיב, הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בטענה כי לא פרעו חוב בגין אשראי שקיבלו ממנו. בית המשפט דחה בקשת רשות להתגונן שהגישו המבקשים ונתן פס"ד כנגדם.

כשנה לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשים. בעקבות פתיחת הליכי המימוש, הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בטענה שביצוע פסק-הדין יוביל לקריסה כלכלית של משרד עורכי הדין שמנהל הבעל. בית המשפט דחה בקשה זו.

בהחלטתו, קבע בית המשפט כי גם אם קיים סיכוי לערעור המבקשים להתקבל, לא הוכח כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך. לכך נוסף השיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה יותר משנה לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

 

בית המשפט פסק כי הלכה היא, כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ובמיוחד כך בפסק דין כספי. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לחרוג מן הכלל הנוהג, נושא בנטל להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור; ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. בכלל שיקולי מאזן הנוחות נלקח בחשבון קושי צפוי להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה המבקש בערעורו לאחר שפסק הדין נגדו יבוצע.

בשאלת השבת המצב לקדמותו, הנטייה היא שלא לעכב ביצועם של פסקי דין כספיים, שכן ביצוע תשלום כסף הוא ענין הניתן להשבה דרך כלל. עם זאת, מדיניות זו אינה מופעלת באותה עוצמה מקום בו אכיפת הפסק הכספי מחייבת מימוש נכסים בעלי חשיבות מיוחדת למבקש, כגון דירת המגורים שלו.  מקום שמימוש פסק כספי מחייב מימוש נכסים בעין בעלי חשיבות מיוחדת לחייב, עשויים לפעול במסגרת מאזן הנוחות שיקולים דומים לאלה המופעלים כאשר פסק הדין עצמו מחייב עשיית פעולות בנכסים.

 

בית המשפט הוסיף וקבע כי רציונאל דומה חל גם מקום שביצוע פסק הדין הכספי טרם הכרעה בערעור עלול למוטט את עסקו של המבקש, שהרי התמוטטות כזו, על-פי טיבה, הינה פגיעה שאינה ניתנת לתיקון בנקל.

עם זאת, החשש מקושי בהשבת המצב לקדמותו בנסיבות כגון אלה אינו השיקול המכריע. יש לשקללו כנגד הנזק העלול להיגרם לזוכה מעיכוב הליכי המימוש, כאשר לשיקול זה ניתן מעמד בכורה לאור העיקרון כי יש להתיר לזוכה בפסק דין ליהנות מפירות זכייתו. בהתמודדות בין העקרון לפיו יש להניח לזוכה ליהנות מפירות זכייתו, לבין החשש מפני הרס עיסקו של החייב אם הליכי המימוש לא יעוכבו, יש להראות כי עיכוב מימוש פסק הדין לא יגרום נזק משמעותי לזוכה, ולא יגרע באופן מהותי מסיכוייו להיפרע מהחייב.

באם נותר חשש ממשי כי עיכוב הליכי המימוש יפגע בסיכויי הזוכה לממש את פסק הדין, זכותו למימוש מיידי עדיפה על פני מניעת הנזק האפשרי העלול להיגרם לחייב מביצוע הפסק בטרם הוכרע הערעור, באם בסופו של יום ערעורו יתקבל.

 

בנסיבות פסק הדין קבע בית המשפט כי קשה להעריך באופן ממשי את סיכויי הערעור. הערעור עוסק בשאלת מתן רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ובכגון דא, די שיימצא בטענה מטענות המבקשים ולו בדל של טענת הגנה הראוייה להתברר.

אשר למאזן הנוחות קבע בית המשפט כי סביר להניח כי מימוש פסק דין בסכום גדול ביותר, הכרוך בהליכי הוצאה לפועל, עשוי להשפיע במישרין על תיפקודו של משרד עורכי הדין המנוהל בידי המבקש, גם אם לא יידרש בהכרח למוכרו, וגם אם טרם התברר במלואו מצב הנכסים האמיתי של המבקשים. מצד שני, באיזון הכולל נראה ראוי כי הבנק יוכל לממש באופן מיידי לפחות חלק מהחוב, ואילו את חלקו האחר ניתן לדחות עד לאחר ההכרעה בערעור, ולענין זה ניתן להניח כי יכולתם הכלכלית של המבקשים כיום איננה טובה יותר מזו שתהיה לאחר סיום ההליך, במיוחד אם משרד עורכי הדין יוכל בינתיים להמשיך ולפעול. אפשר, כי תשלום חלק בלבד מהחוב כיום עשוי להקל על המבקשים לגייס את החלק הטעון פרעון מיידי, גם בלא פגיעה ממשית בתיפקודו של המשרד. מנגד, המבקשים יהיו עדיין כפופים להליכי הוצאה לפועל, ובכלל זה לבירור מקורותיהם הכלכליים באם לא יפרעו את חלק פסק הדין שלא עוכב.

 


 

 

ע"א  10583/05

 

בפני:  

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

 

המבקשים:

1. בתיה סגל

 

2. יוסף סגל

                                          

 

נ  ג  ד

                                                                                                    

המשיב:

בנק איגוד לישראל בע"מ

                                          

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 19.7.05 בת"א 1451/03 שניתן על-ידי כבוד השופט הרשם אילן ש' שילה

                                          

בשם המבקשים:                 עו"ד אילה סגל-גבסי

בשם המשיב:                      עו"ד עינב נהרי-סנדלר

 

 

החלטה

 

1.            לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' הרשם א' ש' שילה).

 

2.            המבקשים הם בעל ואישה. הבעל מנהל משרד עורכי דין קטן והאישה היא עובדת שכירה. המשיב, בנק איגוד לישראל בע"מ, הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים, בטענה כי לא פרעו חוב בגין אשראי שקיבלו ממנו, וזאת בניגוד להתחייבותם. המבקשים הגישו בקשה להתגונן כנגד התביעה, אך בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם. בעקבות זאת ניתן פסק-הדין כנגד המבקשים, המחייבם לשלם למשיב סך של 5,506,720.02 ש"ח, בצירוף ריבית שנתית בשיעור 18.9%, וכן ריבית דריבית בכל רבעון. המבקשים ערערו על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ובמסגרת זו הם תוקפים את ההחלטה לדחות את בקשתם להתגונן.

 

3.            ביום 29.8.06, כשנה לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשים. במסגרת הליך זה, תלויים ועומדים כעת כנגד המבקשים פקודת מאסר ועיקול מיטלטלין. בעקבות פתיחת הליכי המימוש, הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין, בטענה שביצוע פסק-הדין יוביל לקריסה כלכלית של משרד עורכי הדין שמנהל הבעל. בית המשפט דחה בקשה זו. בהחלטתו, קבע בית המשפט כי גם אם קיים סיכוי לערעור המבקשים להתקבל, לא הוכח כי ביצוע פסק הדין יגרום למבקשים נזק בלתי הפיך. לכך נוסף השיהוי בהגשת הבקשה, אשר הוגשה יותר משנה לאחר מתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי. משבקשתם נדחתה, פנו המבקשים בבקשה זו שלפנינו.

 

4.            לטענת המבקשים, טעה בית המשפט בקביעתו כי לא הוכח נזק בלתי-הפיך שיגרם למשרד עורכי הדין שכן המבקשים הגישו תצהירים בנושא זה, ובהם ציינו את מצבת נכסיהם וטענו כי הליכי מימוש הפסק יובילו אותם לקריסה כלכלית. המבקשים הם בני 58. אין להם רכוש בעל ערך, והם משוללי דירה ומכונית. רכושם היחיד, פרט לִמניות המשועבדות כבר למשיב, הוא משרד עורכי הדין של הבעל, בו מועסקים מספר עורכי דין, מתמחה וצוות מזכירות. המשרד נמצא במצב כלכלי קשה מאז פרוץ "האינתיפאדה השניה", והליכי המימוש, ובהם עיקול חשבון בנק ומיטלטלין, פקודות מאסר והליכי פשיטת רגל, יובילו לקריסה כלכלית של המשרד באופן שלא יהיה ניתן להחזירו לקדמותו אם יתקבל ערעורם. משרד זה הוא מקור פרנסתם העיקרי של בני הזוג, ומקור פרנסתם היחידי של העובדים בו. מנגד, לבנק לא ייגרם נזק ממשי מהמתנה נוספת למימוש פסק-הדין אם יידחה הערעור, שהרי המתין שנה עד שפתח בהליכי המימוש.

 

5.            אשר לסיכויי הערעור, טוענים המבקשים כי עיקר ערעורם נסב על דחיית בקשת הרשות להתגונן שהגישו, ועל קביעת בית המשפט לפיה אין להם ולו הגנה לכאורה. לטענת המבקשים, הם העלו כמה וכמה טיעונים משפטיים ועובדתיים, אשר נדחו על הסף בתורת "הגנת בדים", תוך קביעת קביעות עובדתיות ומשפטיות שאינן מבוססות. כיוון שטענותיהם הראו לפחות שמץ של הגנה, היה על בית המשפט ליתן להם רשות להתגונן. בין הטענות שנדחו, עלתה הטענה לפיה המבקשים מסרו לבנק ביטחונות כנגד ההלוואה המהווה מקור החוב, בדמות ניירות ערך שערכם היה גבוה, ועם ירידת שווי המניות היה בידי הבנק לממשן אך לא עשה כן, וזאת אף שהוגשה כבר תביעה בגין החוב באותו שלב. לו היה הבנק מממש את הביטחונות כאמור, יכול היה אז להיפרע את מלוא סכום החוב. לאור זאת, כך נטען, אי-מימוש הבטחונות על-ידי הבנק עשוי לשמש מגן מפני תביעתו הכספית לפרעון החוב על-פי דיני הקיזוז. טענה זו ראויה להישמע ואינה מהווה "הגנת בדים". אף טענות אחרות שנדחו על הסף עומדות, לגישת המבקשים, בדרישת ההגנה לכאורה, ומצדיקות מתן רשות להתגונן.

 

6.            עוד טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר זקף לחובתם את מועד הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. מועד הגשת הבקשה נבע מתחילת הליכי מימוש פסק הדין נגדם על-ידי המשיב, והיה קשור קשר הדוק למועד זה. לפיכך, לא היה שיהוי בהתנהגותם, מה גם שהבנק לא שינה את מצבו לרעה נוכח מעבר הזמן, כאמור.

 

7.            טוען המשיב כי סיכויי הערעור קלושים, והוא מבקש לאמץ את החלטת בית המשפט המחוזי, על טעמיה. אשר למאזן הנוחות, הוא טוען כי טענת ההתמוטטות הכלכלית של המבקשים אינה מבוססת במישור העובדתי, ונטענה בעלמא. כמו כן, היעדר נכסים נוספים ברשות המבקשים מטה את הכף במאזן הנוחות לטובת המשיב דווקא, שכן הוא מגביר את סיכונו של המשיב כי לא יוכל להיפרע מהמבקשים באם ערעורם יידחה והליכי המימוש יעוכבו עד אז. לעומת זאת, אין חשש כי הבנק לא יוכל להחזיר סכומים שגבה מהמבקשים באם הערעור יתקבל, שכן מצבו הכלכלי איתן וסולבנטי. ממילא, מוסיף המשיב, הליכי ההוצאה לפועל יאפשרו בדיקה יסודית של המקורות הכלכליים האמיתיים העומדים לרשות המבקשים לצורך פירעון החוב ואיתור נכסים שיימצאו. לחלופין, מבקש המשיב כי אם תתקבל הבקשה, היא תותנה בהעמדת ערבות בנקאית על מלוא סכום פסק-הדין, וייקבע כי אי-הפקדתה כמוה כדחיית הבקשה.

 

8.            הלכה היא, כי מקום בו זכה בעל דין בהליך משפטי, ייהנה הוא מפירות זכייתו, ובמיוחד כך בפסק דין כספי. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע פסק הדין. בעל דין המבקש לחרוג מן הכלל הנוהג, נושא בנטל להוכיח את התקיימותם של שני תנאים מצטברים: סיכוי טוב לקבלת הערעור; ומאזן נוחות הנוטה לטובתו. בכלל שיקולי מאזן הנוחות נלקח בחשבון קושי צפוי להשיב את המצב לקדמותו באם יזכה המבקש בערעורו לאחר שפסק הדין נגדו יבוצע (ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פד"י מא(1) 713, 714; בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פד"י נ(5) 403, 405). לפיכך, נמתחת לענין זה אבחנה בין ביצוע פסק כספי לבין ביצוע פסק המחייב ביצוע פעולות אחרות, ובכללן, העברת זכויות ונכסים בעין.

 

9.            בשאלת השבת המצב לקדמותו, הנטייה היא שלא לעכב ביצועם של פסקי דין כספיים, שכן ביצוע תשלום כסף הוא ענין הניתן להשבה דרך כלל. עם זאת, מדיניות זו אינה מופעלת באותה עוצמה מקום בו אכיפת הפסק הכספי מחייבת מימוש נכסים בעלי חשיבות מיוחדת למבקש, כגון דירת המגורים שלו (ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פד"י מד(3) 752, 754; ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פד"י נו(4) 178, 182). מקום שמימוש פסק כספי מחייב מימוש נכסים בעין בעלי חשיבות מיוחדת לחייב, עשויים לפעול במסגרת מאזן הנוחות שיקולים דומים לאלה המופעלים כאשר פסק הדין עצמו מחייב עשיית פעולות בנכסים. רציונאל דומה חל גם מקום שביצוע פסק הדין הכספי טרם הכרעה בערעור עלול למוטט את עסקו של המבקש, שהרי התמוטטות כזו, על-פי טיבה, הינה פגיעה שאינה ניתנת לתיקון בנקל (ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ, תק-על 2006(3) 4864; רע"א 3910/01 חלא נ' נצר זהב בנין והשקעות בע"מ, תק-על 2001(4) 723). עם זאת, החשש מקושי בהשבת המצב לקדמותו בנסיבות כגון אלה אינו השיקול המכריע. יש לשקללו כנגד הנזק העלול להיגרם לזוכה מעיכוב הליכי המימוש, כאשר לשיקול זה ניתן מעמד בכורה לאור העיקרון כי יש להתיר לזוכה בפסק דין ליהנות מפירות זכייתו. בהתמודדות בין העקרון לפיו יש להניח לזוכה ליהנות מפירות זכייתו, לבין החשש מפני הרס עיסקו של החייב אם הליכי המימוש לא יעוכבו, יש להראות כי עיכוב מימוש פסק הדין לא יגרום נזק משמעותי לזוכה, ולא יגרע באופן מהותי מסיכוייו להיפרע מהחייב (ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב, פד"י נג(1) 187, 191; י' זוסמן סדרי הדין אזרחי (תשנ"ה), בעמ' 861). באם נותר חשש ממשי כי עיכוב הליכי המימוש יפגע בסיכויי הזוכה לממש את פסק הדין, זכותו למימוש מיידי עדיפה על פני מניעת הנזק האפשרי העלול להיגרם לחייב מביצוע הפסק בטרם הוכרע הערעור, באם בסופו של יום ערעורו יתקבל.

 

10.         בענייננו, קשה להעריך באופן ממשי את סיכויי הערעור. הערעור עוסק בשאלת מתן רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ובכגון דא, די שיימצא בטענה מטענות המבקשים ולו בדל של טענת הגנה הראוייה להתברר (ע"א 469/87 בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פד"י מג(3) 113, 121-120; ע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פד"י מז(5) 133, 138). ערכאת הערעור היא שתכריע בשאלה זו.

 

11.         אשר למאזן הנוחות: סביר להניח כי מימוש פסק דין בסכום גדול ביותר, הכרוך בהליכי הוצאה לפועל, עשוי להשפיע במישרין על תיפקודו של משרד עורכי הדין המנוהל בידי המבקש, גם אם לא יידרש בהכרח למוכרו, וגם אם טרם התברר במלואו מצב הנכסים האמיתי של המבקשים. מצד שני, באיזון הכולל נראה ראוי כי הבנק יוכל לממש באופן מיידי לפחות חלק מהחוב, ואילו את חלקו האחר ניתן לדחות עד לאחר ההכרעה בערעור, ולענין זה ניתן להניח כי יכולתם הכלכלית של המבקשים כיום איננה טובה יותר מזו שתהיה לאחר סיום ההליך, במיוחד אם משרד עורכי הדין יוכל בינתיים להמשיך ולפעול. אפשר, כי תשלום חלק בלבד מהחוב כיום עשוי להקל על המבקשים לגייס את החלק הטעון פרעון מיידי, גם בלא פגיעה ממשית בתיפקודו של המשרד. מנגד, המבקשים יהיו עדיין כפופים להליכי הוצאה לפועל, ובכלל זה לבירור מקורותיהם הכלכליים באם לא יפרעו את חלק פסק הדין שלא עוכב.

 

לא ראיתי לייחס משקל מיוחד לטענת השיהוי שבפניית המבקשים לעכב את ביצוע פסק הדין, וזאת משהמשיב עצמו לא החל בהליכי אכיפת הפסק בסמוך לאחר נתינתו. הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה בסמוך לאחר תחילת הליכי המימוש בידי הבנק, ובנסיבות אלה אין מימד הזמן עומד למבקשים לרועץ.

 

12.         בנסיבות אלה, בשיקלול האינטרסים של המבקשים מול המשיב, נראה לי כי ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין ככל שהוא נוגע למחצית סכום פסק הדין נשוא הערעור. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו, איפוא, ביחס למחצית מסכום פסק הדין, ויעוכבו לגבי מחציתו השנייה עד להכרעה בערעור (ע"א 4340/06 לילוף נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, תק-על 2006(3) 2857).

 

          לא ראיתי להתנות את העיכוב החלקי בהליכי ההוצאה לפועל במתן ערובה.

 

          הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש פסק הדין מתקבלת, איפוא, בחלקה, כמפורט לעיל.

 

          אין צו להוצאות בבקשה זו.

 

          ניתנה היום, י"ד באדר תשס"ז (4.3.07).

                                                                                    ש ו פ ט ת

 

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   05105830_R07.doc   יט

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

 

 

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן