בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקשים, ובכלל זה ביטול פינויים של המבקשים מדירת מגוריהם, וזאת עד להכרעה בערעור.
המשיבה 2 רכשה יחד עם בעלה דאז דירה. לצורך רכישת הדירה נטלו בני הזוג מהבנק הלוואה על חלק ממחיר הדירה (להלן: ההלוואה הראשונה). לשם הבטחת זכויותיו על-פי הסכם ההלוואה, שעבד הבנק לטובתו את הדירה. לימים התגרשה המשיבה 2 מבעלה ונישאה בשנית. בשנת 1996 רכשה המשיבה 2, יחד עם בעלה השני (להלן: בני הזוג), דירה נוספת בעיר בני ברק. לצורך רכישת הדירה האמורה נטלו בני הזוג הלוואה נוספת מן הבנק (להלן: ההלוואה השנייה). בתמורה, שעבד הבנק לטובתו גם את הדירה הנוספת.
בני הזוג לא הצליחו לעמוד בתשלום החזרי ההלוואה השנייה ועל כן, הגיש הבנק תביעה כספית, נגדם ונגד הערבים להלוואה זו, לשם פירעונה. יצוין, כי המבקשים לא היו ערבים להתחייבות של בני הזוג במסגרת ההלוואה הראשונה ולא היו צד לתביעה זו. במסגרת התביעה הוטל צו עיקול זמני לטובת הבנק על נכסים של בני הזוג, ובכלל זאת, על זכויותיה של המשיבה 2 בדירה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה הכספית של הבנק נגד בני הזוג וחייב אותם לשלם לבנק סך של 499,969 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט. לאחר שהסכום האמור לא שולם, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל ומינה כונס נכסים לצורך מימוש העיקול שהוטל על-ידו במסגרת התביעה הכספית.
בשנת 2005 הגישו המבקשים תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה ביקשו לקבוע כי הם בעלי זכות הבעלות בדירה וכי זכויותיהם גוברות על אלו הקיימות לזכות הבנק, למעט זכויותיו על-פי הסכם ההלוואה הראשונה. תביעתם זו התבססה, בין היתר, על כך שבפועל, הם אשר נשאו בכל התשלומים הנוגעים לרכישת הדירה; על כך שהחל משנת 2000 הם מתגוררים בדירה עם ילדיהם ולטענתם השקיעו ממון רב בשיפוצה; ובנוסף, על כך שבשנת 2004 המבקש אף רשם משכון לטובתו על הדירה.
בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם. נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי רכשו זכות כלשהי בדירה, למעט התחייבות לטובתם מצד המשיבה 2 שלא לעשות בדירה כל פעולה ללא הסכמתם, וכן רישומה של הערת אזהרה בהמשך לאותה התחייבות. אשר למשכון שנרשם לזכות המבקשים, קבע בית המשפט כי אין בו כדי להועיל למבקשים, לאור העובדה כי קדם לו משכון רשום לזכות הבנק וכי סמכותה של המשיבה 2 לבצע פעולות הקשורות לזכויותיה בדירה בהעדר הסכמה בכתב ומראש של הבנק הוגבלה כבר במסגרת הסכם ההלוואה הראשונה. בנוסף, ציין בית המשפט, כי לא ניתן לקבוע שמשכון זה קדם לעיקול שהוטל על זכויות המשיבה 2 לטובת הבנק. לאור זאת, קבע בית המשפט כי זכויות המשכון של הבנק, אשר קדמו גם לרכישת הזכויות הנטענות על-ידי המבקש 1, שלא הוכחה כאמור, וגם למשכון שנרשם לזכותו, גוברות על כל הזכויות הנטענות על-ידי המבקשים. במצב האמור, ציין בית המשפט, לא ניתן לקבוע כי המבקשים הינם בעלי זכויות שביושר בדירה או שזכויות המשכון שלהם גוברות על זכויות המשכון של הבנק על-פי העיקול שנרשם לזכותו. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר קיומה של זכות סוברוגציה ביחס למשכון, וכן את טענתם ביחס להעדר תום לב וביחס לעשיית עושר ולא במשפט מצד הבנק.
בית-המשפט קבע כי יש מקום להיענות לבקשה בכפוף למספר תנאים וכי הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי בית מגורים יטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (ראו לדוגמא: ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2004(3), 562). בענייננו, אף אם יתכן שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הרי שנוכח העובדה כי בערעור מועלות, בין היתר, גם שאלות משפטיות – כך שאין הוא נסב על טענות עובדתיות גרידא, לא ניתן לומר שהערעור הינו נטול כל סיכוי. אשר למאזן הנוחות, מן הבקשה עולה כי הדירה נשוא המחלוקת הינה בית מגוריהם היחיד של המבקשים וביצוע הפינוי עלול להותירם ללא קורת גג. הבנק לא העלה כל טענה להפרכת עניין זה ולא הובאה ראיה באשר לקיומו של דיור חלופי ברשות המבקשים. בנסיבות אלו, אין ספק כי אי-מתן הסעד המבוקש עלול לפגוע בהם קשות, ויתכן שאף באופן בלתי-הפיך. מנגד, אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה לבנק לא ייגרם כל נזק כתוצאה ממתן הסעד. על מנת להבטיח את הנזק אשר עלול להיגרם לבנק כתוצאה מעיכוב ביצוע הפינוי, מקובלת עלי טענתו לפיה ראוי להתנות את מתן הסעד בהפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית על-ידי המבקשים.
אשר על כן, הליכי פינויים של המבקשים מן הדירה נשוא המחלוקות יעוכבו עד למתן החלטה אחרת, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט, מזומן או ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח. בנוסף, ישאו המבקשים בכל תשלומי החובה בגין הדירה וידאגו לתחזוקה תקינה שלה.
|
בפני: |
כבוד השופטת ע' ארבל |
|
המבקשים: |
1. יהושע העשיל פירר |
|
|
2. שרה בלה פירר |
|
המשיבים: |
1. בנק ירושלים בע"מ |
|
|
2. גב' צילה (שרייבר) ויינברג |
|
בקשה לעיכוב זמני של הליכי הוצאה לפועל |
בשם המבקשים: עו"ד י' אלחנני, עו"ד מ' לפלר
בשם המשיב 1: עו"ד ר' שבירו
בקשה למתן סעד זמני של עיכוב הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגד המבקשים, ובכלל זה ביטול פינויים של המבקשים מדירת מגוריהם, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו לבית משפט זה.
1. אלו העובדות וההליכים המשפטיים העיקריים הצריכים לעניין: המבקשים הם הוריה של המשיבה 2. בשנת 1993 רכשה המשיבה 2, יחד עם בעלה דאז, נכס מקרקעין המצוי ברחוב האדמור מבעל"ז באשדוד, אשר ידוע כחלק מחלקה 28 בגוש 2464 (להלן: הדירה). לצורך רכישת הדירה נטלו בני הזוג מהמשיב 1, בנק ירושלים בע"מ (להלן: הבנק) הלוואה על חלק ממחיר הדירה (להלן: ההלוואה הראשונה). לשם הבטחת זכויותיו על-פי הסכם ההלוואה, שעבד הבנק לטובתו את הדירה. לימים התגרשה המשיבה 2 מבעלה ונישאה בשנית. בשנת 1996 רכשה המשיבה 2, יחד עם בעלה השני (להלן: בני הזוג), דירה נוספת בעיר בני ברק. לצורך רכישת הדירה האמורה נטלו בני הזוג הלוואה נוספת מן הבנק (להלן: ההלוואה השנייה). בתמורה, שעבד הבנק לטובתו גם את הדירה הנוספת.
2. בני הזוג לא הצליחו לעמוד בתשלום החזרי ההלוואה השנייה ועל כן, הגיש הבנק תביעה כספית, נגדם ונגד הערבים להלוואה זו, לשם פירעונה. יצוין, כי המבקשים לא היו ערבים להתחייבות של בני הזוג במסגרת ההלוואה הראשונה ולא היו צד לתביעה זו. במסגרת התביעה הוטל צו עיקול זמני לטובת הבנק על נכסים של בני הזוג, ובכלל זאת, על זכויותיה של המשיבה 2 בדירה. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה הכספית של הבנק נגד בני הזוג וחייב אותם לשלם לבנק סך של 499,969 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט. לאחר שהסכום האמור לא שולם, פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל (תיק הוצאה לפועל מס' 03-23919-04-7) ומינה כונס נכסים לצורך מימוש העיקול שהוטל על-ידו במסגרת התביעה הכספית.
3. בשנת 2005 הגישו המבקשים תביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בה ביקשו לקבוע כי הם בעלי זכות הבעלות בדירה וכי זכויותיהם גוברות על אלו הקיימות לזכות הבנק, למעט זכויותיו על-פי הסכם ההלוואה הראשונה. תביעתם זו התבססה, בין היתר, על כך שבפועל, הם אשר נשאו בכל התשלומים הנוגעים לרכישת הדירה; על כך שהחל משנת 2000 הם מתגוררים בדירה עם ילדיהם ולטענתם השקיעו ממון רב בשיפוצה; ובנוסף, על כך שבשנת 2004 המבקש אף רשם משכון לטובתו על הדירה.
4. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן הנשיא ב' אזולאי) דחה את תביעתם. נקבע כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי רכשו זכות כלשהי בדירה, למעט התחייבות לטובתם מצד המשיבה 2 שלא לעשות בדירה כל פעולה ללא הסכמתם, וכן רישומה של הערת אזהרה בהמשך לאותה התחייבות. אשר למשכון שנרשם לזכות המבקשים, קבע בית המשפט כי אין בו כדי להועיל למבקשים, לאור העובדה כי קדם לו משכון רשום לזכות הבנק וכי סמכותה של המשיבה 2 לבצע פעולות הקשורות לזכויותיה בדירה בהעדר הסכמה בכתב ומראש של הבנק הוגבלה כבר במסגרת הסכם ההלוואה הראשונה. בנוסף, ציין בית המשפט, כי לא ניתן לקבוע שמשכון זה קדם לעיקול שהוטל על זכויות המשיבה 2 לטובת הבנק. לאור זאת, קבע בית המשפט כי זכויות המשכון של הבנק, אשר קדמו גם לרכישת הזכויות הנטענות על-ידי המבקש 1, שלא הוכחה כאמור, וגם למשכון שנרשם לזכותו, גוברות על כל הזכויות הנטענות על-ידי המבקשים. במצב האמור, ציין בית המשפט, לא ניתן לקבוע כי המבקשים הינם בעלי זכויות שביושר בדירה או שזכויות המשכון שלהם גוברות על זכויות המשכון של הבנק על-פי העיקול שנרשם לזכותו. בית המשפט דחה גם את טענת המבקשים בדבר קיומה של זכות סוברוגציה ביחס למשכון, וכן את טענתם ביחס להעדר תום לב וביחס לעשיית עושר ולא במשפט מצד הבנק.
5. על פסק דין זה מערערים המבקשים בפני בית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור, ונוכח העובדה כי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי חידש הבנק את הליכי ההוצאה לפועל והמבקשים נדרשו לפנות את הדירה, הוגשה הבקשה המונחת בפניי כעת, בה עותרים המבקשים להורות על עיכוב ביצוע הליכי ההוצאה לפועל ועל מניעת פינויים מן הדירה עד להכרעה בערעור.
ביום 27.9.06 הוריתי למשיבים להגיב לבקשה וניתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פינויים של המבקשים מן הדירה עד למתן החלטה אחרת.
6. בבקשתם, טוענים המבקשים כי חלים בעניינם שני התנאים המצדיקים מתן סעד זמני בתקופת הערעור. ראשית, סיכויי ערעורם הינם גבוהים, היות וביסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי עומדת שגיאה משפטית עקרונית. לטענתם, בניתוח המשפטי של התחרות בין זכויות הצדדים, שגה בית המשפט בהתייחסו אל זכויות הבנק כפי שהן נובעות ממעמדו כבעל משכון המבקש לממש את הבטוחה שניתנה לו (במסגרת ההלוואה הראשונה), במקום להתייחס לזכויותיו כפי שהן נובעות ממעמדו כנושה מעקל (בגין ההלוואה השנייה) בלבד. המבקשים מסכימים כי זכויותיהם בדירה אינן גוברות על זכויות הבנק מכוח המשכון שנרשם לזכותו במסגרת ההלוואה הראשונה, אולם טוענים כי זכויותיהם עדיפות על-פני טענות מאוחרות יותר הנוגעות לעיקול שהטיל הבנק בשל החוב בגין ההלוואה השנייה. לפיכך, השאלה שעל בית המשפט היה לבחון, לדידם, הינה האם נרכשו על-ידם זכויות עדיפות על-פני זכויותיו של הבנק כנושה מעקל מכוח ההלוואה השנייה ולא כבעל משכון על הדירה מכוח הסכם ההלוואה הראשונה. כן מצביעים המבקשים על שגיאות נוספות שנפלו לדידם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובין היתר, טוענים כי שגה בית המשפט בדחותו את טענותיהם כי קמה להם זכות שביושר בדירה; בקבעו כי לא עומדת להם זכות סוברוגציה ביחס למשכון; ובהתעלמו מכך שטענותיהם העובדתיות לא נסתרו.
שנית, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה בבירור לטובתם. מדובר בדירת מגוריהם, ולדבריהם, הנזק שייגרם להם כתוצאה מפינויים ממנה הינו בלתי הפיך. לבנק, לעומת זאת, לא ייגרם לטענתם כל נזק, שכן זכויותיו בדירה מוגנות על-ידי משכון ועל-ידי עיקול הרשומים עליה ומונעים כל דיספוזיציה בדירה עד להכרעה בערעור.
7. הבנק, בתגובתו לבקשה, טוען כי אין מקום ליתן את הסעד הזמני המבוקש. ראשית, טוען הבנק כי הבקשה שלפנינו עניינה במתן סעד זמני מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט שלערעור ליתן כל סעד שימצא לנכון, ועל כן לא חלות על העניין תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, העוסקות בעיכוב ביצוע ובסעד זמני. לדבריו, סעד מעין זה יש להעניק אף ביתר צמצום בהשוואה לסעדים אשר הענקתם מעוגנת בתקנות האמורות.
שנית, אשר למאזן הנוחות, טוען הבנק כי המבקשים התעלמו כליל מן הנזק הצפוי להיגרם לו כתוצאה ממתן הסעד המבוקש, ובמקום זאת, טענו בעלמא - ובאופן שגוי - כי לא צפוי להיגרם לו כל נזק. לדברי הבנק, הנזק הצפוי לו עקב התווספות ריבית בגין חובם של בני הזו, הינו 105,300 ש"ח, באם יסתיים הדיון בערעור בתוך שנה אחת, וככל שיארך הדיון, נזקו ילך ויגדל.
לבסוף, אשר לסיכויי הערעור, טוען הבנק כי אלו אינם גבוהים כטענת המבקשים, שכן פסק דינו של בית המשפט קמא אינו מבוסס על "טעות משפטית גסה", כהגדרתם, אלא על דחיית טענותיהם העובדתיות של המבקשים, ובפרט, על הקביעה כי לא הוכחה טענתם לפיה נכרתה עסקה למכירת הדירה בינם לבין המשיבה 2. כן טוען הבנק כי טענות המבקשים לפיהן מחד גיסא, זכויות המשיבה 2 בדירה הועברו לידיהם בשנת 1994, ומאידך גיסא, זכויותיה אלו מושכנו לטובתם עשר שנים מאוחר יותר, אינן עולות בקנה אחד, ולמעשה, די בכך כדי לדחות את ערעורם של המבקשים. לגופו של עניין, דוחה הבנק את טענות המבקשים הן באשר לרכישת זכות שביושר בדירה והן באשר למשכון הרשום לטובתם כגובר על זכויותיו.
לחלופין, טוען הבנק כי במידה ובית המשפט ימצא לנכון ליתן למבקשים את הסעד המבוקש, יש להתנותו בהפקדת מזומן או ערבות בנקאית בסכום שלא יפחת מ-105,300 ₪, המהווה, כאמור, את הריבית הצפויה להצטבר על חובם בני הזוג במשך תקופה של שנה אחת. במידה ולא יינתן פסק דין בערעור בתוך שנה, יהיה על המבקשים להפקיד סכום זהה להבטחת הריבית בשנה השנייה. בנוסף, טוען הבנק כי יש להתנות את הצו בתשלום כל תשלומי החובה על הדירה על-ידי המבקשים ובשמירה על מצבה הנוכחי של הדירה.
8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובנספחים השונים שצירפו הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיענות לבקשה בכפוף למספר תנאים.
אשר לטענת הבנק בעניין סמכותו של בית המשפט להעניק את הסעד המבוקש, כזכור, "הכלל הוא, כי כל שהדרגה הראשונה מוסמכת היתה לעשות, מוסמך גם בית המשפט שלערעור לעשות, אפילו קם הצורך במתן הסעד לראשונה בדרגת הערעור: בית המשפט שלערעור רשאי לנקוט בכל האמצעים הדרושים כדי למנוע סיכול מטרת הערעור" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 866 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). בענייננו, ממילא אין הבנק כופר בעצם קיומה של הסמכות האמורה, ועל כן, נראה לי כי השאלה המרכזית שיש לדון בה הינה האם בנסיבות המקרה דנן יש מקום ליתן את הסעד המבוקש.
כידוע, הלכה היא שכאשר מדובר בפינוי בית מגורים יטה בית המשפט להיעתר לבקשות לעיכוב הליכי פינוי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד (ראו לדוגמא: ע"א 6055/04 לנדאו נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2004(3), 562). בענייננו, אף אם יתכן שסיכויי הערעור אינם גבוהים, הרי שנוכח העובדה כי בערעור מועלות, בין היתר, גם שאלות משפטיות – כך שאין הוא נסב על טענות עובדתיות גרידא, לא ניתן לומר שהערעור הינו נטול כל סיכוי. אשר למאזן הנוחות, מן הבקשה עולה כי הדירה נשוא המחלוקת הינה בית מגוריהם היחיד של המבקשים וביצוע הפינוי עלול להותירם ללא קורת גג. הבנק לא העלה כל טענה להפרכת עניין זה ולא הובאה ראיה באשר לקיומו של דיור חלופי ברשות המבקשים. בנסיבות אלו, אין ספק כי אי-מתן הסעד המבוקש עלול לפגוע בהם קשות, ויתכן שאף באופן בלתי-הפיך. מנגד, אין בידי לקבל את טענת המבקשים לפיה לבנק לא ייגרם כל נזק כתוצאה ממתן הסעד. על מנת להבטיח את הנזק אשר עלול להיגרם לבנק כתוצאה מעיכוב ביצוע הפינוי, מקובלת עלי טענתו לפיה ראוי להתנות את מתן הסעד בהפקדת סכום מזומן או ערבות בנקאית על-ידי המבקשים.
9. אשר על כן, הליכי פינויים של המבקשים מן הדירה נשוא המחלוקות יעוכבו עד למתן החלטה אחרת, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט, עד ליום 15.11.06, מזומן או ערבות בנקאית בסך של 50,000 ש"ח. בנוסף, ישאו המבקשים בכל תשלומי החובה בגין הדירה וידאגו לתחזוקה תקינה שלה.
יומן בית המשפט יקבע את הערעור לדיון בפני הרכב בתוך שלושה חודשים ממועד מתן החלטתי זו. בנסיבות אלו, לא ראיתי מקום להתנות את מתן הסעד בהפקדת הסכום המלא שהתבקש על-ידי הבנק או בהפקדה עתידית של סכום נוסף להבטחת הריבית העשויה להצטבר בגין החוב בשנה השנייה.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"א בחשון תשס"ז (2.11.06).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06077700_B02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il