שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

צו מניעה כנגד מימוש נכס- חוות דעת מומחה בקשר לנזקים שנגרמו ללקוח

מאת: מתוך פקס בנק גיליון 51   |   12.02.2006

 

רע"א 132/06 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ציוד לתעשיה וחקלאות בע"מ, בבית המשפט העליון

 

 

בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בה ניתן צו מניעה זמני המעכב את הליכי מימוש השעבוד בהם נקט המבקש. צו המניעה ניתן כנגד חיובם של המשיבים בהפקדת עירבון כספי במזומן או בערבות בנקאית של 20,000 ש"ח. כן הורה בית המשפט המחוזי במסגרת אותה החלטה, כי המבקש ימציא לבא כוח המשיבים "את כל המסמכים שהם ביקשו בהתכתבות שהתנהלה בין באי כוח שני הצדדים... תוך 60 יום", וכי "במידה ומסמכים כאלה או אחרים אינם מצויים ברשות המשיב [המבקש] על בא כוחו להודיע על כך בכתב לב"כ המבקשים תוך המועד הנ"ל". בית המשפט הוסיף, כי על בא כוח המשיבים להודיע למבקש או לבא כוחו תוך 60 יום מהיום בו יקבל לידיו את המסמכים "האם כל המסמכים שהתבקשו הגיעו לידיו והאם יש בהם כדי להשפיע על התביעה ו/או הסעדים המבוקשים בה". על פי ההחלטה, שמורה למבקש הזכות לבקש את ביטול צו המניעה הזמני אם יסבור כי ביטול זה מוצדק לאור עמדת המשיבים כפי שתוצג לו כאמור.

 

המבקש הינו תאגיד בנקאי. המשיבות 1 ו-2 הן חברות פרטיות אשר עסקו בשיווק ובהפצת כלי עבודה לבניין. משא ומתן שנוהל בין הצדדים לא הבשיל לכלל הסכם ממצה בדבר אופן הסדרת החוב, ולפיכך פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל למימוש השעבודים הרשומים לזכותו להבטחת חוב זה, אשר לגרסתו עומד כיום על למעלה משלושה מיליון ש"ח.

 

המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו תובענה למתן סעד הצהרתי ולפיו אין הם חבים חוב כלשהו למבקש. לכתב התביעה צירפו המשיבים חוות דעת חשבונאית לפיה נגרם למשיבות נזק ישיר בסך 735,633 ש"ח בגין התניית שירות בשירות וכן נזק עקיף  בסך 2,679,945 ש"ח. כן עתרו המשיבים במסגרת אותה תובענה למתן חשבונות ומסמכים, ולמתן צו מניעה קבוע לפיו יימנע המבקש מלממש את הנכסים המשועבדים. לטענת המשיבים, "בדיקת החשבונות לאורך כל תקופת הפעילות (החל משנות ה-80), צפויה להצביע על נזק כפול ומכופל ועל יתרת חוב של הבנק כלפי המבקשות [המשיבות - א.ג.] ולא להיפך". בד בבד הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד למניעת מימוש הנכסים המשועבדים, אליה צורפה, בין היתר, חוות הדעת החשבונאית. כן צורף לבקשה תצהירה של גב' אסייג, אשר שימשה לאורך השנים חשבת של המשיבות 1 ו-2. בית המשפט המחוזי סירב להיעתר לבקשה במעמד צד אחד והורה על קבלת תגובת המבקש. לאחר קבלת התגובה הגישו המשיבים "בקשה לקביעת מועד דיון במעמד הצדדים ומתן אפשרות לחקור" על מנת שניתן יהיה לחקור את המצהיר מטעם המבקש. המבקש לא הגיש בקשה מטעמו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים. בית המשפט נעתר לבקשת המשיבים. ביום 12.12.05 התקיים דיון במעמד בעלי הדין, במהלכו נחקרו המצהיר מטעם המבקש וכן גב' אסייג, אשר הייתה נוכחת באולם. בית המשפט סירב לדחות את הדיון על מנת לאפשר לבא כוח המבקש לחקור את המומחה מטעם המשיבים, בנימוק שמצהיר זה איננו בבחינת בעל דין ולפיכך היה על בא כוח המבקש לבקש את התייצבותו מראש, כאמור בתקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

 

לטענת המבקש, האופן בו ניהל בית המשפט המחוזי את הדיון פגע בזכויותיו הדיוניות, וזאת בעיקר משום שלא הותר לו לחקור את המומחה מטעם המשיבים. לגוף העניין טוען המבקש, כי לא היה מקום ליתן את צו המניעה, וזאת בין היתר בשים לב לכך שהמשיבים לא טענו דבר לעניין תוקפם של שטרי השעבוד, וכן לאור העובדה שהנכסים הממושכנים הינם נכסים מסחריים, וכי המדובר בחוב של למעלה משלושה מיליון ש"ח, בעוד חוות הדעת החשבונאית אשר הוגשה מטעם המשיבים מצביעה על נזק ישיר בסכום נמוך בהרבה (כ-730 אלף ש"ח). המבקש אף מצביע על כך שבעלת החוב הינה חברה בלתי פעילה. עוד טוען המבקש, כי לא היה מקום ליתן למשיבים צו עשה המורה למבקש למסור מסמכים למשיבים, משלא הועלתה בקשה למתן סעד כאמור במסגרת הבקשה לסעד זמני. 

 

הערעור להתקבל באופן חלקי. צדק בית המשפט המחוזי משלא נעתר לבקשת המבקש לחקור את המומחה מטעם המשיבים במועד אחר. מועד הישיבה נקבע על מנת לאפשר למשיבים, על פי בקשתם, לחקור את המצהיר מטעם המבקש. משלא ביקש המבקש מבעוד מועד כי יותר לו לחקור את המצהירים מטעם המשיבים, לא הוזמן המומחה לדיון. בהעדרו של הצדק סביר למחדל האמור, לא הייתה כל חובה לקיים דיון נוסף בבקשה רק על מנת לאפשר למבקש לתקן את מחדלו-שלו. בנסיבות אלה עמדה לנגד עיני בית המשפט חוות הדעת החשבונאית מטעם המשיבים, המבססת לכאורה את טענתם כי החוב בגינו נקט המבקש בהליכי מימוש השעבודים אינו קיים. המבקש לא ביקש במועד את חקירתו של המומחה מטעם המשיבים, ואף לא העמיד כל חוות דעת נגדית מטעמו בעניין זה. המשיבים הציגו אפוא ראיה לכאורה לגופו של עניין, שלא הופרכה בשלב זה, המעידה על סיכוי ממשי לכך שתביעתם תתקבל. בכך עמדו המשיבים בתנאי הראשון למתן סעד זמני. אשר לתנאי השני בדבר קיומו של מאזן נוחות הנוטה לטובת מבקש הסעד הזמני: סבור אני כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי אף בעניין זה, וזאת בשים לב להתמשכות ההתדיינות בין הצדדים עד כה, לכך שהעברת הזכויות בנכסים המשועבדים לידי צד ג' עלולה לגרום למצב בלתי הפיך ולייתר את תביעת המשיבים, וכן ליתר נסיבות העניין.

עם זאת, נוכח גובה החוב הנטען על ידי המבקש, חיובם של המשיבים בהפקדת סכום של 20,000 ש"ח בלבד אינו משרת את תכליתה של דרישת מתן הערובה, והיא הבטחת פיצויו של בעל הדין, אשר כנגדו ניתן הסעד הזמני, בגין נזקיו. יש להותיר אפוא את צו המניעה הזמני על כנו. עם זאת, הערעור מתקבל במובן זה שעל המשיבים להפקיד תוך 60 יום מהמצאת פסק דין זה עירבון כספי במזומן או בערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ח חלף העירבון או הערבות אשר הפקידו לפי החלטת בית המשפט המחוזי.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן