שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

לא מוטלת על הבנק החובה למנוע מלקוח לסייע לקרוב משפחתו

מאת: מתוך פקס בנק גיליון מס' 50   |   02.02.2006

 

ת.א  017934/05 בנק הפועלים סניף רמת אביב  נ' אליאנה גרץ יונה, בית משפט השלום תל אביב-יפו כב' השופט ברנר חגי ניתן ב- 11/07/2005

 

הבנק הגיש תביעה בסדר דין מקוצר נגד הנתבעת לתשלום סך של 211,896 ש"ח, בגין חוב שיסודו בהלוואה שנטלה הנתבעת מהבנק ואשר לא נפרעה במלואה, ובגין יתרת חוב בחשבונה של הנתבעת בבנק. הנתבעת ביקשה רשות להתגונן. לדבריה, בחודש מרץ 2003 נישאה לאורן יונה, בנו של אברהם יונה (להלן: "אברהם"), אשר היה בעליהן של שתי חברות קבלניות שלימים נקלעו להליכי פירוק (להלן: "החברות"). אברהם ביקש ממנה להפגש עם מנהל סניף רמת אביב של הבנק, אריה ארד ז"ל (להלן: "המנוח"), על מנת שיבחנו יחדיו דרכים לסייע לאברהם ולחברות. היא נפגשה עם המנוח אשר ביקש ממנה להעביר אל סניף רמת אביב של הבנק את תוכניות החסכון של ילדיה, שנפתחו בבנק דיסקונט. הנתבעת סברה כי עליה לחתום כערבה להלוואה שיטול אברהם מהבנק, אך ביום 5.12.2003, במהלך פגישה נוספת עם המנוח, התברר לה כי אין המדובר בערבות אלא בהלוואה שהיא עצמה תיטול, על שמה שלה, בסך של 500,000 ₪. תוך כדי הפגישה התקשר אברהם למנוח, ובעקבות אותה שיחה הודיע לה המנוח כי ההלוואה תעמוד על סך של 750,000 ₪. הנתבעת היתה לחוצה ומוטרדת כיצד תפרע את ההלוואה אך המנוח הרגיע אותה ואמר לה כי אברהם ידאג לפרוע את ההלוואה. בתום הפגישה נמסר לה שיק בנקאי ע"ס 750,000 ₪. לאחר מכן היא זומנה פעם נוספת לפגישה עם המנוח. היא סברה שתידרש לחתום על הסכם הלוואה אך הופתעה לקבל שיק נוסף ע"ס 200,000 ₪.  הנתבעת שילמה תשלומים חודשיים לצורך פרעון ההלוואה מחשבון המשותף לה ולבעלה, אך החברות ואברהם היו אלה שדאגו להפקיד כספים לחשבון המשותף כדי לממן את התשלומים. לדבריה, רק ביום 13.1.2004 היא נתבקשה לחתום על טופס הבקשה להלוואה ובד בבד ביקש ממנה המנוח לא לפרסם את דבר קרבתה המשפחתית לאברהם. בסופו של דבר, החברות נקלעו לקשיים אך הבנק עמד על פרעון ההלוואה.

 

הנתבעת טענה כי "לא קראתי אף מסמך, חתמתי כמו תוכי" אך אישרה כי כלל לא ביקשה לקרוא את המסמכים קודם שחתמה עליהם. מכל מקום, נפסק פעמים רבות כי: "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117). הנסיבות המתוארות ע"י הנתבעת אינן עולות בשום פנים ואופן כדי כפייה או עושק, כהגדרת מונחים אלה בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973. הבנק לא איים ולא הפעיל כח על מנת שהנתבעת תיטול את ההלוואה, ועל כן אין המדובר בכפייה לפי ס' 17 לחוק. הבנק גם לא ניצל מצוקה כלשהי של הנתבעת ועל כן אין מדובר בעושק לפי ס' 18 לחוק. נזכיר כי הנתבעת פנתה מרצונה החופשי לבנק כדי לסייע לאברהם. באותה עת הנתבעת לא היתה לקוחה של הבנק, וממילא לא חבה דבר לבנק ולא היתה תלוייה בו בשום צורה ואופן, כך שהבנק לא יכול היה לכפות עליה עיסקה אותה לא רצתה. זאת ועוד, לטענה בדבר עושק וכפייה אין זכר בפניית הנתבעת להנהלת הבנק מחודש אוקטובר 2004 (ת/15), בה היא מבקשת לפרוס את חובה לבנק.

אין חולק כי הבנק חב חובת זהירות ואמון כלפי לקוחותיו בכלל וכלפי הנתבעת בפרט. יחד עם זאת, במקרה דנן, על נסיבותיו המיוחדות, כאשר הנתבעת מלכתחילה פתחה חשבון בבנק אך ורק כדי לסייע לאברהם, וכאשר כל העובדות הנוגעות בדבר היו ידועות לה היטב קודם לנטילת השיקים מידי המנוח, אינני סבור כי יש מקום לקבוע שהבנק הפר את חובת האמון או הזהירות כלפיה. אינני סבור כי המנוח צריך היה לשכנע את הנתבעת שלא לבצע את עיסקת ההלוואה. הבנק הוא גוף מסחרי העוסק בין השאר במתן הלוואות ללקוחותיו. אם הלקוח מבקש לסייע לקרוב משפחתו, ולשם כך הוא נוטל הלוואה, לא מוטלת על מנהל הבנק כל חובה למנוע זאת ממנו, ובלבד שאין הוא מטעה את הלקוח או מכשיל אותו.
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן