ת"א (חיפה) 015742/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד חיים עיני עבודות חשמל בע"מ, תק-של 2005 (3) , 15127.
הדיון נסב אודות טענת הנתבעת 3 לפיה התובע, בנק לאומי, התרשל במתן ייעוץ בניהול החשבון בכך שלא העמיד אותה על האפשרות לפרוע תכנית חסכון במקום לנטול הלוואה. כן נטען לרשלנות מצד הבנק ביחס לטיפולו בצ'יקים שנמסרו לו בעסקת נכיון.
בבית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק כי: החוזה בין בנק ולקוח הינו חוזה יחס המטיל על בנק חובות מיוחדות ובראשן חובת האמון. היקף החובה נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ותיחום גדרותיה מושפע במידה רבה ממידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק. אחת החובות הנגזרות מחובת האמון הינה חובת הגילוי המטילה על הבנק חובה לגלות ללקוחותיו כל פרט מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהוא נותן והסיכונים הכרוכים בו. אין ספק כי מתן הלוואה והענקת מסגרת אשראי על ידי הבנק הינם בבחינת שירות שעליו משתרעת חובת הגילוי, ומשכך על הבנק לגלות ללקוח כל פרט מהותי לגבי שירות זה, ובין היתר, מחירו והדרך האופטימלית לניצולו. קיומה של אופציה שיש בה כדי להיטיב עם הלקוח במתן שירות זה, חייבת להיכלל בגדר החובה הנ"ל אף אם המדובר באופציה הרחוקה למימוש בעיני הבנק.
קיומה של אופציה שיש בה כדי להיטיב עם הלקוח במתן שירות זה, חייבת להיכלל בגדר החובה הנ"ל אף אם המדובר באופציה הרחוקה למימוש בעיני הבנק, מקל וחומר, כאשר אופציה זו (פרעון תכניות החסכון), כבמקרה דנן, אינה ערטילאית אלא בת מימוש בהתחשב בקירבה המשפחתית בין הנתבע 2 לבין אביו, ובאינטרס המשותף שלהם במצבה הפיננסי של החברה ובהקטנת נזקיה. ניסיונו של הבנק לצמצם את חובתו בטענה שהתכניות אינן בבעלות הנתבע 2, אינו אלא ניסיון הגובל בחוסר תום-לב. בהתנגשות בין האינטרס של הלקוח בהקטנת נזקיו, לבין אינטרס הבנק בגביית ריביות גבוהות לשם הגדלת רווחיו, על הבנק לנהוג בהגינות ויושר כלפי לקוחו על ידי העמדתו בפני כל האפשרויות לרבות אלה שאינן עומדות בקנה אחד עם האינטרס הכלכלי שלו. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר הבנק משמש כגוף המייעץ של הלקוח, ולכן, ככל שמידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק הינה יותר גדולה, כך גם גוברת חובת האמון שהבנק חב כלפיו. מכאן שהבנק הפר הוא את חובת האמון המוטלת עליו, ולחברה, כמו גם לנתבעת בהיותה ערבה לה, הזכות להיות מפוצה על הנזק שנגרם לה עקב כך.
בעסקה השניה שבין הצדדים, הנתבעת לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה כתוצאה מהייעוץ הרשלני שניתן לה על-ידי הבנק, ולכן דין תביעתה בעניין זה - להדחות. בנסיבות העניין, לא הוכח כי התנהלות הבנק בעניין ניכיון הצ'קים עלתה כדי הפרת חובה כלשהי מצידו של הבנק. המדובר בהתנגשות בין טובת הבנק ב"מימוש" השטרות לבין טובת הלקוח בהמשך ביצוע פרוייקט, והיות שהבנק פעל על פי הוראות הלקוח ומתוך שמירה על האינטרס שלו, כפי שנראה בעיני האחרון, לא ניתן לייחס לבנק התנהגות בחוסר תום לב. מכאן שדין תביעתו להתקבל.