שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

טענת "פרעתי" לגבי מימוש משכנתא, ביצוע שטר וחיובים אחרים שאינם פסק-דין

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   29.10.2005

חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 ("חוק המקרקעין"), קובע כי מימוש משכנתא יהיה על-פי פסק-דין של בית-משפט או על-פי צו ראש ההוצאה-לפועל. עוד נקבע, כי המימוש ייעשה "בדרך האמורה בסעיף 18, לחוק המשכון, התשכ"ז-1967". בחוק המשכון נאמר, כי המימוש יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה-לפועל של פסק-דין. במקביל, קובע חוק ההוצאה-לפועל ש"משכנתאות רשומות על מקרקעין וכן החלטות, צווים, פסקי-דין ומסמכים שנקבע לגביהם בכל דין כי יש לבצעם כמו פסק-דין של בית-משפט, יחולו עליהם הוראות חוק זה בשינויים המחויבים."

 

מבנה סימטרי זה יוצר הסדר הרמטי, במסגרתו הועתקו מסלולי המימוש של פסק-דין והוחלו על הליכי מימוש משכנתא או משכון. הוראות ההפניה בחוק המקרקעין ובחוק המשכון מאמצות את הוראות חוק ההוצאה-לפועל, על השינויים המוכנסים בהן מפעם לפעם, וההוראה המשווה בחוק ההוצאה-לפועל משלימה את ההסדר[1].

 

מטרת ההסדר היא למנוע את יכולת החייבים להעלות שאלות הנוגעות לעצם החיוב. לנושים המובטחים במשכנתא ומשכון מיועד "מסלול מהיר" שיבטיח את יכולתם להיפרע מהבטוחות. על-כן, במימוש הבטוחה הקניינית תפקיד ראש ההוצאה-לפועל מצטמצם לשאלות בדבר אופן המימוש. החייב מצידו מוגבל בטענות אותן הוא רשאי להעלות כנגד מימוש המשכנתא בהוצאה-לפועל, ואלו מסתכמות בעיקרן לטענות "פרעתי" במסגרת סעיף 19 לחוק ההוצאה-לפועל. שאר טענות העשויות לעמוד לו כנגד שטר המשכנתא אינן מתבררות בפני ראש ההוצאה-לפועל, שהרי מבחינת הליכי ההוצאה-לפועל השטר נחזה כ"פסק-דין" העומד

לביצוע, והטענה היחידה העומדת בשלב האכיפה כנגד ביצוע זה הינה כי החייב מילא אחר פסק-הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו[2]. אין החייב יכול להעלות בפני ראש ההוצאה-לפועל טענות הנוגעות לעצם זכותו של הזוכה לפעול למימוש המשכנתא[3], כגון טענות המבססות על פגם ברצון או טענות הפרה הנוגעות לעצם החיוב. מקומן של טענות אלו בהליך נפרד ועצמאי ולא בפני ראש ההוצאה-לפועל[4]. כמו-כן נקבע כי ראש ההוצאה-לפועל אינו מוסמך להכריע בטענה על ויתור משתמע מצידו של הזוכה לפעול למימוש המשכנתא[5].

 

ההלכה היא, כי התאריך הקובע לעניין האירועים היכולים לבסס טענת "פרעתי" הוא תאריך רישומה של משכנתא. כלומר, אין ראש ההוצאה-לפועל רשאי להיזקק לטענה שחוב נפרע לפני רישום המשכנתא, שכן טענה כזו עומדת בסתירה להודאת החייב בחוב, שהודה בפני רשם המקרקעין עת נרשמה המשכנתא[6]. כשם שטענת פירעון לפני מתן פסק-דין אינה אפשרית, מאחר שקיים מעשה בית-דין, שהחייב אינו יכול לערער עליו בפני ראש ההוצאה-לפועל, כך טענת פירעון לפני רישום המשכנתא אינה אפשרית, משום שהחייב הוא זה שאיפשר את רישומה[7].

 

בעניין עבדי[8] טענו המבקשים כי אומנם כאשר המדובר בשטר משכנתא קצוב בסכום, יום רישום המשכנתא הוא יום מועד מתן פסק-הדין; אך כאשר מדובר במשכנתא שאינה מוגבלת בסכום, ניתן להעלות טענות כנגד שטר המשכנתא, אף אם אלו התגבשו קודם ליום רישום המשכנתא. לחילופין, ביקשו הם לקבוע שלראש ההוצאה-לפועל אין סמכות לדון בשטר משכנתא שאינו מוגבל בסכום, ולכן מימושו יועבר מלכתחילה לבית-המשפט.

כבוד השופט רובינשטיין פסק, כי:

"אין בידי להיעתר לבקשה... לעניין זה אין מקום להפריד בין משכנתא קצובה בסכום לבין משכנתא שאינה קצובה בסכום... הנוטל משכנתא עושה כן בעיניים פקוחות, ובכלל זה הנוטל משכנתא שאינה קצובה בסכום, ולא מן המידה היא שתיעשה הבחנה לענייננו בין סוגי משכנתאות אלה, שבאו - זו גם זו - להבטיח את החוב."

 

עוד נטען על-ידי המבקשים באותו עניין, כי בהליכים למימוש משכנתא שאינה מוגבלת בסכום, יש לעכב את ההליכים עד לבירור כל טענות הצדדים בבית-המשפט תחת קורת גג אחת. כבוד השופט רובינשטיין פסק כי:

"גם אם הוגשה תובענה, אין בכך כדי להשהות את הליכי ההוצאה-לפועל, ואף אין חשש שאם יזכו המבקשים בה לא יהיה במקרה דנן ממי להיפרע. ובאשר לטענה בדבר פינוי דירת המגורים, עם כל הרגישות הראויה בנושא זה, בסופו של יום גם אין לנעול דלת בפני לווים על-ידי מניעה נמשכת של מימוש משכנתא בהליכים ארוכים, המייקרים את כלל ההלוואות ועלולים להביא להחמרת תנאיהן."

 

אשר לטענות שעניינן גובה החוב, נקבע בפסיקה[9] כי: "אין מעכבים מימוש משכנתא בשל טענות כספיות שיש לחייב כנגד זוכה, בנוגע לגובה החוב, שאינן טענות שעניינן פירעון מאוחר"[10]. אולם ב-ע"א (י-ם) 4353/03[11] אמר כבוד השופט אוקון, בנוגע לעובדות אותו עניין, כי "חוק ההוצאה-לפועל מאפשר לראש ההוצאה-לפועל לבחון במסגרת טענת פרעתי גם את גובה החיוב הנערב". באותו עניין טען

החייב, כי סכום החוב שנתבע על-ידי הבנק לא היה סכום החוב שנערב באמצעות המשכנתא: למרות שהמשכנתא נרשמה רק ביחס להלוואה אחת, התייחס תיק ההוצאה-לפועל גם ליתרות חוב בשל הלוואה אחרת.

 

כבוד השופט אוקון פסק כי ההלכה אומנם קובעת שאם טוען החייב שפרע או שהנושה מחל לו לפני רישום המשכנתא, אין טענתו מתיישבת עם הודאתו בחוב בלשכת המקרקעין; ואולם, החייב יכול להעלות טענה הנתמכת על-ידי הרישום בלשכת המקרקעין. אם רישום המשכנתא מבטיח חוב מסוים, והחייב מבקש להיפרע על חוב אחר, רשאי ראש ההוצאה-לפועל לדון בטענה זו, שכן אין היא עומדת בסתירה להודאת החייב בחוב בעת שנרשמה המשכנתא. מובן, שסמכות זו של ראש ההוצאה-לפועל אינה כוללת יכולת לבחון טענות אחרות הנוגעות לשכלול המשכנתא, כמו פגם ברצון או טענת לא נעשה דבר. הסמכות מאפשרת לראש ההוצאה-לפועל רק לפרש את המשכנתא שמעמדה הושווה מכוח חוק ההוצאה-לפועל לפסק-דין.

 

עם זאת, דחה כבוד השופט אוקון לבסוף את טענת החייב. ראשית כל, משום שהמשכנתא נרשמה להבטחת חובותיהם של המשיב והמשיבה ביחד ולחוד - והמשיבה לא טענה כי המשכנתא לא נועדה להבטיח את חובותיה בשתי ההלוואות. די מבחינת הבנק בהסכמת אחד החייבים לגובה החוב הנטען כלפיו כדי לאפשר לו להמשיך בהליכי המימוש, ובלבד שהסכמה זו של החייב אינה נטולת תום-לב. שנית, נקבע כי המשיב מושתק מלכפור בטענה, לפיה הבנק זכאי להפעיל את המשכנתא לצורך פירעון שתי ההלוואות. זאת משום שהמשיב בהתנהגותו גילה את דעתו, לפיה המשכנתא חלה, על-פי פירושה הנכון, על שתי הלוואות גם יחד. העלאת טענה אחרת על-ידי המשיב עומדת בסתירה למהלכיו הקודמים בבית-המשפט.

 

אשר לביצוע שטר, רשאי ראש ההוצאה-לפועל להיזקק לטענת פירעון, אם טוען החייב שפרע אחר שהומצאה לו בקשת הנושה לביצוע השטר. התניה זו של סמכות ראש ההוצאה-לפועל עונה על הצרכים המעשיים, שכן תאריך ההמצאה מוכח מאישור ההמצאה, ואילו פירעון שנפרע לפניו יכול לשמש לחייב עילה להתנגד לביצוע השטר. נמנע מלהתנגד, ממשיכים בפעולות ההוצאה-לפועל, אך אם פרע לאחר יום ההמצאה, ידון ראש ההוצאה-לפועל בטענתו, על-פי הסמכות הנתונה בידו לפי סעיף 19 לחוק. אם כה ואם כה, טענת פירעון תישמע, אך ראש ההוצאה-לפועל לא יגרע מכלל הסופיות של הליך הביצוע, המתחייב מקביעת המועד של 10 ימים להגשת ההתנגדות. בלשון סעיף 81א לחוק, השטר מבוצע כמו פסק-דין אשר ניתן ביום בו הומצאה לחייב בקשת הנושה לביצועו של שטר[12].

[711] שיהוי בביצוע החיוב וטענת "פרעתי"

עצם השהיית הליכי הוצאה-לפועל על-ידי זוכה, במשך פרק זמן ממושך, בלא שניתן לכך הסבר, עשוי לחזק את גרסת החייב בטענת "פרעתי" ולהעביר לשכמו של הזוכה את הנטל, להראות שהחייב לא הופטר מחיובו. כך, למשל, נקבע בעניין פלג, כי העובדה שבמהלך שלוש שנים לא הייתה כל פעילות של הבנק בחשבון החייבת, מחזקת את גרסתה של החייבת ומעבירה את הנטל המשני להבאת ראיות לסתור לבנק[13].

 

בעניין שרביט[14] נאמר, כי שיהוי של כשנה וחצי ממועד מתן פסק-הדין ועד פניית הזוכה לביצוע פסק-הדין מהווה חיזוק לטענת "פרעתי".


 



[1]     ע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים נ' גורדון, תק-מח 2003(4) 1637.

[2]     ע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים נ' גורדון, תק-מח 2003(4) 1637.

[3]     בר"ע (ת"א) 2591/01 עירוני נ' בנק המזרחי המאוחד (טרם פורסם).

[4]     ע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים נ' גורדון, תק-מח 2003(4) 1637.

[5]     רע"א 102/00 קוזצ'י נ' בנק עצמאות למשכנתאות, פ"ד נד(4) 761.

[6]     בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145.

[7]     ע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים נ' גורדון, תק-מח 2003(4) 1637.

[8]     רע"א 10053/04 עבדי נ' בנק המזרחי המאוחד, תק-על 2004(4) 2555.

[9]     ראה: ע"א (ת"א) 2461/01 עזרא משה נ' המשביר סוכנויות בע"מ, תק-מח 2004(1) 4515, המפנה למספר מראי מקום.

[10]    בר"ע (ת"א) 1061/02 שפט נ' הדר חברה לביטוח, דינים מחוזי לד(2) 464.

[11]    ע"א (י-ם) 4353/03 בנק ירושלים בע"מ נ' ליעד גורדון ואח', תק-מח 2003(4) 1637.

[12]    בר"ע 87/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 145.

[13] ע"א (ת"א) 1277/02 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' יעל פלג, תק-מח 2003(2) 13086.

[14]    ע"א (י-ם) 4137/92 שרביט נ' אפללו, תק-מח 97(3) 3608.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן