שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

דרך מימוש המשכון ושיקול דעתו של ראש ההוצאה-לפועל

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   28.10.2005

סעיף 18 לחוק המשכון, התשכ"ז-1987, מורה:

"מימוש משכון על-פי צו בית-המשפט או צו ראש ההוצאה-לפועל יהיה בדרך של מימוש נכס שהוטל עליו עיקול בהוצאה-לפועל של פסק-דין, זולת אם הורה ראש ההוצאה-לפועל על דרך אחרת, שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין."

 

הוראת סעיף 18 לחוק המשכון מסמיכה אפוא את ראש ההוצאה-לפועל לסטות מדרכי המימוש הרגילות הקבועות בחוק ההוצאה-לפועל ולהורות על "דרך אחרת, שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין". שים לב שרק ראש ההוצאה-לפועל, אך לא בית-המשפט, מוסמך להורות "על דרך אחרת, שראה אותה יעילה וצודקת יותר בנסיבות העניין."[1]

 

על סמכותו ושיקול דעתו של ראש ההוצאה-לפועל, במסגרת הוראת סעיף 18 לחוק המשכון, עומד המלומד ויסמן בספרו "חוק המשכון, תשכ"ז-1967, פירוש לחוק החוזים, בעריכת ג' טדסקי":

 


 

 

"...סעיף 18 לחוק המשכון מעניק שיקול דעת לראש ההוצאה-לפועל להורות על המימוש בכל דרך שתיראה לו כיעילה וצודקת יותר, בהתחשב בנסיבות העניין. לשיקול דעת זה, שהוא רחב ביותר כשהוא לעצמו, תוספת משקל, מכיוון שהוא מורכב על מערכת דינים המעניקה אף היא שיקול דעת נרחב לראש ההוצאה-לפועל... ושיקול הדעת שנקבע בסעיף 18 בא לאפשר לראש ההוצאה-לפועל לסטות, במקרים שייראו בעיניו, מהליכי המימוש שייקבעו בדינים אלה... כאשר לשיקול הדעת שעל-פי הוראות אלו, ועל-פי הוראות אחרות המצויות בדיני ההוצאה-לפועל, מצטרף שיקול הדעת שעל-פי סעיף 18 לחוק המשכון, מתקבלת תוצאה של גמישות רבה בדרכי המימוש שעל-פי צו בית-המשפט או צו ראש ההוצאה-לפועל..."[2]

 

עם זאת, פתח זה אין לפעור לרווחה. ראוי לעשות בו שימוש במשורה ובנסיבות חריגות.

 

בגדר "נסיבות חריגות" אלו מצוי המקרה בו מדובר במימוש נכס ממושכן אשר החייב עצמו ייחד אותו לפירעון חובו, ולאחר מכן נטל את הכספים שפירעונם הובטח כאמור, עזב את מקום מגוריו ללא שוב ונטש את הנכס הממושכן מאחוריו. במקרה זה ניתן לראות בהתנהגותו משום ויתור על הצורך לקבל מידע על המשך פעולות הגבייה, ומאזני הזכות הקניינית נוטים לטובת הזוכה ולחובת החייב. במקרה זה תלך ההוראה הדיונית בעקבות ההסדר המהותי, ולאחר שהנסיבות המיוחדות יוכחו בתצהיר הזוכה, יהא רשאי ראש ההוצאה-לפועל להורות על דרך

"יעילה וצודקת יותר" למימוש המשכון – לאמור, ויתור על חובת ההתרעה וההודעה כמפורש בתקנות ההוצאה-לפועל והסתפקות בפעולות רישום ומכירה כאמור בחוק ההוצאה-לפועל[3].

 

בעניין טולדו[4] הביע כבוד השופט טירקל דעתו, כי הדיבור "דרך אחרת" שבסעיף 18 לחוק המשכון יכול שיכיל את המשמעות לפיה ניתן לאפשר לנכה שימוש במיטלטלין הנקובים בסעיף - לרבות מכונית - בלי לפגוע בזכותו של הנושה לנקוט דרכי גבייה אחרות של החוב, ואף הליכי מכירה, תוך שהמיטלטלין נשארים בידי הנכה.



[1]     בר"ע 49/71 הלוואה וחיסכון חי' נ' "טפחות" בנק למשכנתאות, פ"ד כה(1) 631.

[2]     הציטוט במלואו מופיע ב-בר"ע (ב"ש) 5034/96 בנק לאומי נ' נוסוב אדוארד, תק-מח 96(3) 965.

[3]     ב-בר"ע (ב"ש) 5034/96 בנק לאומי נ' נוסוב אדוארד, תק-מח 96(3) 965.

[4]     ע"א 5593/02 טולדו נ' בנק דיסקונט, דינים עליון סב 64.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן