כאמור, הסעד הזמני נובע מן הרצון להגן על המבקש, על-ידי שמירת קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת הבקשה. אולם יש להתחשב לא רק בנזקו האפשרי של התובע, אלא גם בנזקו האפשרי של הנתבע, ומכאן צמיחתה של הערובה; שהרי בהעניקו סעד זמני, מגביל בית-המשפט את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק-דין הקובע את חובתו, או חבותו או את היקפה. מטרתה של הערובה להבטיח את זכותו של מי שכפו עליו את הקפאתו של המצב, שהיא תולדה של מתן סעד זמני, כדי שניתן יהיה לפצותו, למעשה, בבוא העת, ואם הנתונים יצדיקו זאת בגין הנזק שבינתיים סבל.
בפרקטיקה, דורש בית-המשפט בדרך-כלל ערבויות משמעותיות. עם זאת, כאשר בעניין מיסטריאל נדרשה המבקשת על-ידי בית-המשפט קמא להפקיד את מלוא סכום חובה למשיב בלשכת ההוצאה-לפועל, בוטל תנאי ההפקדה על-ידי בית-משפט- העליון (כבוד השופטת פרוקצ'יה). כבוד השופטת פסקה:
"ברי כי אין בידי המבקשת יכולת להפקיד סכום זה, שאם לא כן היו נמנעים הליכי מימוש המשכנתא מלכתחילה, ויוצא, אפוא, כי אם תנאי ההפקדה נותר על כנו, שקול הדבר, למעשה, לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע...
דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי מימוש המשכנתא כמוה כאמירה כי התובענה לסעד הצהרתי שהוגשה על-ידי המבקשת התייתרה, שהרי משתחויב המבקשת לפנות את דירתה במסגרת הליכי המימוש, שוב לא יהא טעם בניהול ההליך והוא ייהפך במידה רבה תיאורטי. שאלה היא האם נכון וראוי לגופם של דברים להיענות במקרה זה לבקשת עיכוב הביצוע או שמא יש לסרב לה. מכל מקום, לא נראה בעיניי להורות על עיכוב ובד ובבד עימו להתנותו בתנאי שמלכתחילה אינו ניתן לקיום....
בענייננו, המבקשת השתיתה את תביעתה על עילה של חוסר נפקות חתימתה על מסמכי המשכנתא לטובת הבנק מחמת מצבה הרפואי-נפשי. היא תמכה את תביעתה בתצהיר ובחומר רפואי שיש בו, לכאורה, אישוש לטענותיה... טענות הבנק לפיהן סיכויי המבקשת בתביעתה הינם קלושים בשל השיהוי שחל בהעלאת גרסתה, ולנוכח פעולות ומהלכים שונים שעשתה בשלבים שונים מהם ניתן להסיק הסכמה קודמת מצידה לפנות את הדירה הינן בעלות משקל, אולם אין הן מסוג הטענות המייתרות,
מיניה וביה, את גרסתה בתביעתה, וגירסה זו ראויה לבירור וליבון... יש ליתן לה את יומה בערכאות המשפט לצורך הכרעה בה, בלא לייתר את התביעה באמצעות התרת המשך הליכי מימוש המשכנתא.
מנגד - הבנק מחזיק בבטוחה קניינית אשר תינתן למימוש גם לאחר סיומה של התובענה, באם תידחה, וכיום ערך הבטוחה גבוה באופן ניכר מסכום החוב.
בהינתן כל אלה יש לקבל את הערעור, להשאיר בעינו את צו עיכוב הליכי מימוש המשכנתא, ולבטל את תנאי ההפקדה של סכום החוב אשר הוטל על המבקשת בהחלטת בית-משפט קמא."
לתוצאה דומה הגיעה כבוד השופטת פרוקצ'יה בעניין גבאי. באותו עניין הורה בית-המשפט קמא למשיב במסגרת צו זמני להימנע מלהמשיך ולממש משכון על נכס מקרקעין במסגרת הליכי הוצאה-לפועל המתנהלים, וזאת עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי. אולם הוא התנה את תוקפו של הצו במתן ערבות עצמית ללא הגבלה בסכום על-ידי המבקשים, ובהפקדת סך של 1 מיליון ש"ח או ערבות בנקאית בסכום זהה על-ידם להבטחת נזקי הבנק.
בקשת רשות הערעור התייחסה להחלטת בית-משפט קמא ככל שהיא נוגעת לחובת ההפקדה של הסכום במזומנים או ערבות בנקאית (להלן ייקרא: "הפקדה במזומן"), שהוטלה על המבקשים. הטעם שניתן על-ידי בית-משפט קמא להטלת חובת ההפקדה במזומן מתייחס לפגיעה אפשרית בבנק, מכך שהעיכוב במימוש המשכון עלול לפגוע בזמינותו של הכסף בידו, בשים לב לכך שעסקו הוא במתן הלוואות ללקוחות במהלך פעילות כספית שוטפת. לעומת זאת, אם לא יינתן צו העיכוב, ימומש המשכון לאלתר ויהפוך למזומן שיעמוד לרשות הבנק לצרכיו העסקיים. כדי להבטיח מפני נזק זה, הותנה עיכוב מימוש המשכון בהפקדה כאמור.
כבוד השופטת פרוקצ'יה פסקה, כי ראוי להיענות לבקשת המבקשים ולבטל את חובת ההפקדה במזומן שהוטלה עליהם כתנאי לעיכוב הליכי מימוש המשכון:
"נראה כי בהטלת חובת ההפקדה הכספית הגבוהה בסך 1,000,000 ש"ח כתנאי למתן צו העיכוב הופר האיזון הראוי בין הצדדים. חובה זו שהוטלה על המבקשים כרוכה, מעצם טיבה, במעמסה כלכלית ניכרת למבקש 1 כפרט, אך גם לחברה המבקשת 2 בבחינת גורם עסקי. העלויות הכרוכות בהפקדה כזו למי שהוטל עליו לקיימה הן עלויות מכבידות והדבר אינו צריך הוכחה. אין גם לשלול אפשרות כי לאור גודלו של הסכום הנדרש, עלולים המבקשים להיכשל בהפקדתו, וממילא הליכי מימוש המשכון לא יעוכבו על כל הכרוך בכך.
מנגד, הנזק שמפניו ביקש בית-המשפט-המחוזי קמא להגן על הבנק הכרוך בפגיעה אפשרית בתזרים המזומנים שלו, הינו בגדר נזק משוער שלא הונחה לגביו תשתית ראייתית ולו לכאורית. היקפו עשוי להיות מושפע מסיכויי גביית החוב העומדים לרשות הבנק כלפי המבקשים, ואין גם להוציא מכלל אפשרות כי היקף הבטוחה הקניינית במועד הרלוונטי עשוי להותיר יתרה לכיסוי נזק אפשרי כזה. מכל מקום, הטלת חובה על המבקשים לשאת בעלויות הכבדות של ההפקדה במזומן כבר עתה
על-מנת להבטיח הטבת נזק מסוג זה שקיומו ושיעורו אינם ברורים, חורגת בעיניי מגדר האיזון הראוי והנכון במעמדם היחסי של שני בעלי-הדין בהקשר לעיכוב ביצועם של הליכי מימוש המשכון.
בית-משפט קמא הניח כי בשלב הנוכחי אין, למעשה, מחלוקת כי ערך המגרש נשוא המשכון עולה על סכום החוב שאותו חייבים המבקשים לבנק, וכי לפי שעה יוכל הבנק לגבות את סכום החוב ולהיפרע מהבטוחה גם אם תהליך המימוש יידחה... ההנחה האמורה כי ערך המגרש עולה בשלב זה על ערך החוב צריכה לחול באותה מידה גם בהליך זה... פירוש
הדבר כי יש בידי הבנק בטוחה קניינית בהיקף מספיק לכיסוי החוב, ועשויה להיות אף יתרה לכיסוי נזקים נוספים העשויים להיגרם עקב עיכוב הליכי מימוש השעבוד...
די במכלול נתונים אלה כדי להבטיח את עניינו של הבנק באם התובענה נגדו תידחה, כאשר לכך מצטרפת גם הערבות העצמית ללא הגבלה בסכום שהמבקשים חויבו ליתן לבנק. לאור זאת, אין מקום להותיר בעינו את התנאי בדבר ההפקדה במזומן וראוי לבטלו."
בעניין עיזבון המנוח יחיאל כהן ז"ל נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ, פסק בית-משפט-השלום כי אינו מוסמך לבטל את המשכנתא שלקחו המבקשים, או להצהיר על בטלותה. כמו כן דחה את בקשתם לעכב את ביצוע פסק-הדין ואת הליכי מימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה-לפועל. המבקשים ערערו על פסק-הדין לפני בית-המשפט-המחוזי, כשבגדר הערעור ביקשו לעכב את ביצוע פסק-הדין ואת הליכי מימוש המשכנתא. בית-המשפט-המחוזי התנה את עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-משפט-השלום בהפקדת ערבות בנקאית בסך 70,000 ש"ח בקופת בית-המשפט. בהחלטתו, שניתנה בעקבות בקשה של המבקשים לעיין מחדש בהחלטה, הורה כי עיכוב הביצוע של פסק-הדין יותנה בהפקדת ערבות בנקאית בצירוף ערבות של שלושת בניה של המבקשת מסעיף 2. על כך הערעור. כבוד השופט טירקל פסק כי:
"אכן, מדובר בהפקדת ערבות שגם אחרי הפחתת סכומה יקשה, כנראה, על המבקשת מסעיף 2 להפקידה בהתחשב במצבה הכלכלי. אולם מאידך גיסא, יש להביא בחשבון את הוצאותיה הצפויות של המשיבה עקב בירור ערעורם של המבקשים, שלהבטחתן, בין היתר, נועדה הערבות. לעניין זה יצוין, כי ככל הנראה סיכויי ערעורם של המבקשים אינם טובים. על כך עמדתי בהחלטתי מיום 31.03.03 שבה נאמר, כי 'נראה לכאורה, שצדק
בית-משפט-השלום בקובעו כי אינו מוסמך לדון בתביעתם של המבקשים לבטל את שטר המשכנתא. לפיכך היו המבקשים מיטיבים לעשות אילו ביטלו את ערעורם שהגישו על פסק-דינו של בית-משפט-השלום על-מנת להגיש תובענה לבית-המשפט-המחוזי'. במצב דברים זה אין, אפוא, מקום להתערב בתנאים שקבע בית-המשפט-המחוזי שבהם התנה את עיכוב ההליכים."