חובת נאמנות ללקוח, מתן הסבר על אופי עסקה בצורה שווה לכל נפש
ע"א 1/75 בנק ישראלי למשכנתאות נגד יצחק ורשל הרשקו, פ"ד כ"ט(2) 208
עובדות המקרה
המשיב קיבל מהבנק הלוואה. הוא ואשתו, אשר חתמה על החוזה כערבה, חולקים על סכום ההחזרים שנדרש על-ידי הבנק. על-כן הגישו המרצת-פתיחה ובה ביקשו הצהרה על-סך כל החוב אשר עליהם לפרוע. מבוקשם ניתן להם ועל כך מערער הבנק.
השאלה של הערעור היא, האם אותו הסבר ארוך ומסובך אשר בית-המשפט העליון נתן, הובא לידיעת המשיבים שעה שעשו את העסקה? על שאלה זו השיב בית-משפט קמא בשלילה, ומשום כך קבע, כי אין המשיבים חייבים לשלם, אלא את סך כל התשלומים שהובן להם שהם מתחייבים לשלמם.
נקבע
מתוך קריאת החוזה והטפסים החתומים בלבד אין זה גלוי לעיני הקורא - ולפחות לא לעיני הדיוט, שאינו מצוי בעסקאות כאלה - כי אותה תמורה מלאה ש"המפקיד" צריך לקבל דרך הבנק מקונה תעודות הפקדון תהא קטנה ב-11% מסכום ההלוואה. הוא לא יבין מתוך קריאת המסמכים שעל-ידי כך אמור הלווה להפסיד חלק מקרן ההלוואה או שעליו לשלם בעד ההלוואה לא רק ריבית בשיעור של 12% אלא סכום ניכר בנוסף לזה. פקיד הבנק הסביר למשיבים איזה "טובה" עשה להם הבנק, כשהחיל עליהם שיטה אשר לא היתה מיועדת להם. אך לא נמצא שהוא הסביר להם כמה תעלה להם ההלוואה, או שהזהיר אותם שבסופו של דבר עליהם לשלם יותר מריבית בשיעור של 12%. אין חולק על כך כי אדם קשור להסכם שהוא חתום עליו. אך נכון גם כי בנק חב חובת אמונים מיוחדת ללקוחותיו. אמנם נכון הדבר כי המשיבים הראו את החוזה לעורך-דינם, אך אם ההסבר, שנתנו להם פקידי הבנק, היה לקוי, אף העובדה שהיה להם יעוץ משלהם, אינה פוטרת את המערער מחובתו להסביר להם את העסקה בצורה השווה לכל נפש על כל החיובי וגם על כל השלילי שבה מבחינתם. הוא לא עמד בחובתו זו.