שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל עיקול שהוטל על-ידי הבנק

11.10.2005

 

פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע בשל עיקול שהוטל על-ידי הבנק

ת"א (שלום-ת"א) 79243/99 רם נסימוב נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (לא פורסם)

העובדות

ראשיתה של המחלוקת בהלוואה אותה העניק הבנק לחברת הומטל ישראל (ה.י) שירותי תיירות בע"מ (להלן: "החברה") שבשליטתו ובהנהלתו של  מר יוסף נבו, בנו של מר רם נסימוב (להלן: "התובע"). התובע ואשתו ערבו לפרעון ההלוואה ביחד עם ערבים נוספים.

לטענת הבנק החברה לא עמדה בתשלומים שנקבעו להחזר ההלוואה. לכן הוא העמיד את ההלוואה לפרעון והגיש תביעה לבית-משפט השלום נגד החברה ונגד הערבים, ביניהם התובע. במסגרת תביעת הבנק ולבקשת האחרון, ניתן צו עיקול על קופת הגמל של התובע, מותנה בהפקדת התחייבות  עצמית על-ידי הבנק בסכום של 9,000 ש"ח להבטחת נזקי התובע.

בהליך נפרד, תבעה החברה את הבנק בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב בגין נזקים שהבנק גרם לה, לטענתה, אשר אף הביאו בסופו של דבר להתמוטטותה. כב' השופטת סירוטה קבעה, בין היתר, כי במשא ומתן לחתימת הסכם ההלוואה נהג הבנק שלא בתום-לב, ולפיכך הורתה על בטלותו של הסכם ההלוואה ובהתאם אף הכריזה כי הבטחונות והערבויות שניתנו בקשר עם ההלוואה בטלים. בעקבות פסק-הדין שניתן בתביעת החברה נגד הבנק, נשמט היסוד מתביעת הבנק, אשר נסמכה על אותה הלוואה, שנקבע שהינה  בטלה.

תביעתו של התובע הינה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו על-ידי צו העיקול, והיא נסמכת על כתב הערבות שנתן הבנק להבטחת נזקי התובע. התובע טוען לנזקים עקב כך שעוד חצי שנה בטרם מתן  צו העיקול, מנע ממנו הבנק למשוך כספים מקופת הגמל, לטענתו, ללא כל זכות שבדין. התובע לא נחקר על טענה זו. משכך, קבע בית-המשפט שחזקה היא, שדברים אלו נכונים.

הבנק הכחיש את טענות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו, ומכל מקום מכחיש הבנק קיומו של קשר סיבתי בין נזקים אלה לבין העיקול או  הקפאת כספי קופת הגמל.

העדות היחידה שנשמעה הינה עדות התובע.  הבנק בחר שלא להביא ראיות מטעמו.

נקבע

עיכוב כספים שלא כדין, כפי שנעשה כאן, כעולה מטענת התובע שלא נסתרה, ראוי לכל גינוי. משנקבע כי כך נהג הבנק, המחלוקת שבין הצדדים מתמצית בשאלה: האם נגרם לתובע נזק כתוצאה מהעיקול והאם הוא זכאי להיפרע מהערבות את נזקו, במידה שנגרם? הלכה היא, שבמקום בו נדחתה התביעה או שצו העיקול פקע מכל סיבה אחרת, קמה זכותו של הנתבע  (התובע דכאן), הבעלים בנכס המעוקל, להטבת הנזקים שנגרמו לו עקב העיקול. הנתבע מצידו לא הביא ראיות לסתור את נזקיו הנטענים של התובע, אלא שבכך אין כדי לפתור את התובע מהוכחת נזקיו. נזקים ממוניים לא הוכחו. בית-המשפט סבר, כי לתובע מגיע פיצוי גם בגין עגמת נפש. מדובר בנזק לא ממוני ולפיכך מטבע הדברים מדובר בקביעה על דרך האומדנה, כאשר לבית-המשפט מוקנה שיקול-דעת נרחב בפסיקת הפיצויים, כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה ) התשל"א-1970.

לאור העובדה שמקור הזכות לממש או לחלט ערובה שהופקדה כתנאי למתן סעד זמני הינו בסמכותו  הטבועה של בית-המשפט, סבור בית-המשפט, כי מכך אף ניתן לגזור את שיקול-דעתו של בית-המשפט וסמכותו לשערך את סכום הערבות.

צו העיקול עומד על כנו למעלה מעשר שנים, ושעה שנקבע כי עגמת הנפש שנגרמה לתובע מצדיקה פיצוי בסכום העולה בהרבה על הסכום הנומינלי של הערבות - יהא בה  משום אי-עשיית צדק על פניה. אין  ולא יכולה להיות מחלוקת, כי הסכום הנקוב בכתב הערבות, נשחק באופן שכיום אינו משקף כלל את הסכום לו נדרש  הנתבע לערוב במטרה לפצות את התובע על נזקיו אם ייגרמו, כתוצאה מצו העיקול.

נפסק, כי סכום הערבות ישוערך באופן שיתווספו לו הפרשי הצמדה למדד יוקר המחיה, מעת מתן כתב הערבות  ועד למועד פסק-הדין.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן