שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

מצג שווא רשלני העולה כדי הטעיה; ייעוץ על-ידי הבנק - חובת הנאמנות של הבנק

11.10.2005

 

מצג שווא רשלני העולה כדי הטעיה; ייעוץ על-ידי הבנק - חובת הנאמנות של הבנק

ת"א (שלום-ת"א) 11759/97 ישראל שחר ומלכה שחר נ' בנק איגוד לישראל ואח' (לא פורסם)

עובדות המקרה

התובע פנה לבנק לרכוש אגרות חוב שהוצעו לציבור מבית חברת אל רוב. לתובעת לא היתה כל מעורבות בהשתלשלות האירועים נשוא התביעה.

את פני התובע בבנק קיבלה יועצת השקעות במחלקת השקעות של הבנק ("הנתבעת") ובפניה טען התובע כי נודע לו על ההנפקה וכי הוא חפץ ברכישת אגרות חוב מהמנפיקה בסכום של 5,000 ש"ח.

אין מחלוקת כי את שיעור הריבית מילאה ואף קבעה הנתבעת על דעת עצמה וללא התערבות התובע. בנוסף אין חולק  כי את האישור למתן האשראי לו נזקק התובע בהתאם להזמנה, 500,000 ש"ח, נתן מנהל הסניף אותה עת.

טענתו של התובע היא, כי לאור העובדה שהגדיר מבוקשו בפני הנתבעת במפורש, היינו רצונו לקבל בסופו של דבר אגרות חוב של המנפיקה בסך 5,000 ש"ח ונוכח העובדה שמצד אחד לא ידע משמעותה של הנפקה בדרך של מכרז על הריבית, ומצד שני הנתבעת על דעת עצמה היא שקבעה את שיעור הריבית בהזמנה. תוך שנמנעה מלהבהיר לו מהו הסיכון שבצד הסיכוי בנקיבת שיעור הריבית המינימלי - הרי שבכך כפתה עליו למעשה את מצב הביש אליו נקלע ובכך אף הציגה בפניו מצג שווא, בהתאם לו סבר כי הפרטים שמולאו בהזמנה יובילוהו ליעדו.

עוד המשיך התובע וטען, כי במעשיהם ובמחדליהם הציגו בפניו הנתבעים מצג שווא רשלני, וגרמו להטעייתו תוך הפרת הוראת סעיף 3 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות") כמו גם הפרת חובות האמון שחב בנק כלפי לקוחו.

במצב שנוצר נגרמו לתובע נזקים רבים, לטענתו, הן בשל ריביות בהן חוייב החשבון עקב יתרת החובה הגדולה שנתהוותה והן לאור העובדה כי נאלץ, בסופו של דבר, למכור את אגרות החוב על מנת לשלם חובו לבנק, זאת שעה שערכן ירד, דבר שהסב לו הפסדים נוספים. הנתבעים הם שנושאים באחריות לנזקי התובע, כנטען על ידו, ומשכך עליהם לפצותו.

לחילופין, טוען התובע ל"היתר  עסקא".

לטענת הנתבעים פניית התובע לבנק היתה מתוך דעה מגובשת שנסמכה על מידע קודם שהיה בידיו בקשר עם ההנפקה. התובע ביקש אמנם לרכוש אגרות חוב במחיר 5,000 ש"ח בלבד, אך הבהיר כי הוא נחוש בדעתו לרכוש את אגרות החוב ואף טען בפני הנתבעת, כי הוא מכיר את החברה המנפיקה וגורם המקורב אליה. לטענת הבנק, התובע יצר בפני הנתבעת מצג לפיו הוא מתמצא במטריה ובכל מקרה הוזהר הן על-ידי הנתבעת והן על-ידי מנהל הסניף, באזהרות הנוגעות לגובה האשראי שלקח ולסיכון שהזמנתו תיענה במלואה או בחלק ניכר ממנה. אשר על כן, לטענת הנבתעים, אין לומר שהם נתנו לתובע ייעוץ נוסף כלשהו בקשר עם רכישת האג"ח, וכך אף צויין במפורש בטופס ההזמנה.

נקבע

חובות האמון והגלוי שחב הבנק ללקוחו: בבסיס היחסים שבין הבנק ללקוחו, עומדות חובות אימון מוגברות. עניין זה בא לידי ביטוי בפסיקה חדשות לבקרים. היבט הגלוי והייעוץ ללקוח מטיל על הבנק חובה לספק ללקוח הסבר מקצועי אשר יעמידו במצב בו יהיו בידיו הכלים להבין את מהות העסקה והפעולה אותה הוא עומד לבצע באמצעות המוסד הבנקאי.

"אין חולק על כך  שאדם קשור להסכם שהוא חתום עליו. אך נכון גם שבנק חב חובת אמונים  מיוחדת ללקוחותיו..., אמנם נכון הדבר שהמשיבים הראו את החוזה לעורך-דין שלהם, אך אם ההסבר שנתנו להם פקידי הבנק, היה לקוי, אף העובדה שהיה להם ייעוץ משלהם אינה פוטרת את המערער מחובתו להסביר להם את העסקה בצורה השווה לכל נפש על כל החיובי וגם על כל השלילי  שבה מבחינתם. הוא לא עמד בחובה זו" (ע"א 1/75 בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ נ' יצחק ורחל הרשקו, פ"ד כ"ט(2) 208 בעמ' 211  (להלן: "פרשת הרשקו").

מגמה זו בפסיקה לפיה על בנק לפעול תוך מתן הסברים ואף יזומים ללקוחותיו, לא השתנתה ואף התעצמה. הסוגיה של מתן ייעוץ וחובת הגילוי ללקוח נדונה ב-ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח, פ"ד מ"ח(2) 573. חובת גילוי זו תבטיח בין היתר כי הבנק יפעל באופן הוגן.  יהיו אף מקרים, כך ניתן לסבור, שעל הבנק תוטל חובה לייעץ ללקוח אף אם זה האחרון אינו  פונה  לבנק לשם קבלת ייעוץ, מכיוון שאינו יודע עד כמה הדבר  חיוני עבורו.

על רקע האמור לעיל יש לבחון האם הבנק במקרה דנן, מילא אחר חובת האמון המוטלות עליו, האם יצא ידי חובתו לייעץ לתובע גם מקום שלא נדרש לכך על ידו. האם בכלל יש משום  ייעוץ כלשהו במעשיו או במחדליו של הבנק.

חוסר מיומנותו של התובע בתורת ההשקעות: בית-המשפט השתכנע כי התובע לא היה בקיא כלל, בכל הנוגע לרכישת אג"ח בדרך של מכרז, ואף לא הכיר מושג זה. הוא קובע, כי התובע כלל לא היה מיומן בשוק ההון וברכישת ניירות ערך. עיסוקו של התובע מכירת וליטוש יהלומים. ומן העדויות שוכנע בית-המשפט, כי התובע לא היה בקיא, וזאת בלשון המעטה, ברזי תורת ההשקעות, דבר שהיה ידוע לנתבעים. משכך קמה לבנק חובה מוגברת לוודא טרם ביצוע ההזמנה, כי לתובע סופקו כל אותם נתונים והסברים הכרחיים כדי להעמידו על רמות הסיכון בפניו הוא עומד.

טענות הנתבעים להיכרות התובע עם החברה המנפיקה: נקבע, עובדתית, כי טענות אלה לא הוכחו. נקבע, שהתובע לא ידע  כי מדובר בהנפקה בדרך של מכרז על הריבית, הנפקה שיש לה מכניזים משלה, וגם לא את המשמעות הנודעת לשיעור הריבית הנקוב בהזמנה, וכי אם נקבה ההזמנה בריבית בשיעור מינימלי והמכרז ייסגר בריבית כלשהי הגבוהה מכך, יקבל המזמין את מלוא הזמנתו. מידע בסיסי זה  היה  בידי הבנק, ומכל מקום צריך היה להיות בידיעתו ושומה היה על נציגיו להביאו לידיעת התובע. באשר מדובר במידע אלמנטרי הנדרש לצורך ביצוע ההזמנה והערכת הסיכון הכרוך בכך.

מצג שווא והפרת חובות אמון וגילוי: יסודותיה של עילת מצג שווא הרשלני עוגנו עוד בית-המשפט ב-ה"מ 108/54 צבי וינשטיין נ' קדימה, אגודה שיתופית להספקת מים בע"מ, בכפר קדימה ואח', פ"ד ח' 1317, שם קבע בית-המשפט, כי הודעת שווא ואפילו אם בתום-לב ניתנה, יש בה כדי לשמש עילה בנזיקין. אם נעשתה ברשלנות שעה שמדובר בבעל מקצוע כפי שאירע במקרה נשוא הדיון כאן. (בית-המשפט מפנה גם ל-ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ נ' גד לויטין, פ"ד מ"ו(3) 617). גם אם הזהיר הבנק את התובע אזהרה כלשהי בהיבט של האשראי, כטענתו, להבדיל  מההיבט של הסיכונים הספציפיים להנפקה הנדונה, הרי שעשה זאת בחטף ובאופן בלתי-מספיק.

טענתו של הבנק, כי האשראי ניתן לתובע ללא תוספת בטחונות כאמור, רק על סמך שמו ואמינותו, לא נתקבלה כמהימנה. העדר דרישה לבטחונות מהתובע הינה  חוליה  נוספת במצג השווא של הנתבעים, שכן היה עליהם לצפות כי התובע יסתמך על מצג זה ויפעל על פיו.

תשובתה של הנתבעת במענה לשאלה, האם הזהירה  את התובע באופן קונקרטי מסיכוני הנפקה הנעשית בדרך של מכרז, מחזקת את טענת התובע  ואת מסקנת בית-המשפט לפיה התובע לא הוזהר כלל במובן זה. טענתה של הנתבעת לפיה לא היה כל צורך באזהרת התובע נוכח להיטותו ונוכח העובדה שנראה היה כי יודע במה מדובר, יש לדחות על-הסף. במצב דברים זה, הנתבעת, תוך שהיא טועה ומטעה, הציגה בפני התובע מצג שווא רשלני בכך שקבעה את שיעור הריבית מבלי שהסבירה לתובע את  משמעות הדבר ובכך הובילה אותו לחשוב כי באופן בו מילאה את הטופס, מימשה את רצונו לקבל בפועל 5,000 ש"ח בלבד או סכום קרוב לכך.

תפיסתה של הנתבעת את תפקידה כתפקיד טכני בלבד בנסיבות אלה אינו עולה בקנה אחד עם חובות האמון והגילוי שחב הבנק כלפי לקוחו, לרבות מתן הסבר יזום ואף ייעוץ יזום כדי להעמיד את הלקוח על  טיב העסקה שהוא עומד לבצע ועל הסיכון והסיכוי הכרוך בה. מדובר במידע אלמנטרי אך חיוני ושומה היה על  הבנק שהמידע היה בידיעתו, ומכל מקום, צריך היה להיות בידיעתו, לנדב מידע זה לתובע, גם אם, כטענת הבנק, לא נתבקש על-ידי התובע לתיתו.

ממסכת העדויות שהוצגה בפני בית-המשפט, הוברר כי נציגי  הבנק והנתבעת, לא עשו דבר כדי לוודא שבידי התובע הכלים על מנת שהסיכון שהוא נוטל על עצמו יהיה סיכון מחושב ומתוך שיקול-דעת, ולמעשה באופן בו פעלו, כפו על התובע את הסיכון אליו נחשף.

המסקנה המתבקשת מכל האמור היא כי לעובדי הבנק ובפרט לנתבעת היה צריך להיות נהיר, כי ההזמנה כפי שמולאה מעמידה את התובע בסיכון רב כי יקבל מלוא דרישתו. לכל הפחות היה על הנתבעת להביא עניין זה לידיעת התובע תוך מתן הסבר בדבר משמעויות ההנפקה, דבר שלא נעשה.

הטעיית הלקוח: הייעוץ התבטא גם בכך שהבנק אישר לתובע אשראי בשיעור ניכר של 500,000 ש"ח, ללא בטחונות כלשהם, למעט שעבוד אגרות החוב, ולאחר שנתקבל אישורו בעל-פה של מחלקת ניירות ערך, לכך שהזמנה בסכום כזה תיענה  בשיעור של כ-1% בלבד, דהיינו בסכום של כ-5,000 ש"ח. גם אם נאמר שהבנק לא נתן יעוץ והסבר לתובע, הרי שבכך שנמנע ממתן ייעוץ כאמור כאשר זה היה  חיוני, היפר את חובות האמון והגילוי המוטלות עליו. משהוברר כי הבנק הציג בפני התובע מצג שווא רשלני, הרי שעל-פי ההלכה הפסוקה, תניית פטור אין בה כדי לרפא מצג כזה ועל הבנק לשאת באחריות בגין הנזק, שנגרם עקב כך. לשון אחר: לתניית פטור  חוזית אין נפקות, משהוכח קיומו של מצג שווא רשלני (ע"א 86/76 עמידר חברה לאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ נ' אברהם אהרון, פ"ד ל"ב(1) 337, 341, 344). אי-מכירת אגרות החוב מיד לאחר רכישתן, אינה מלמדת, כשלעצמה, על אי-עמידת התובע בחובת הקטנת הנזק. התובע לא שקט על שמריו ומיד לאחר שהתבררו לו תוצאות העסקה פנה בתלונה אל הנתבע. משנוכח התובע כי הבנק מתנער מכל אחריות וכי כל פניותיו אליו הושבו ריקם, לא היתה ברירה בידו אלא  למכור את  כל אגרות החוב שברשותו, וזאת עשה כשישה חודשים לאחר הרכישה, חודשים אשר במהלכם ניהל התכתבות עם הבנק ונציגיו, כאמור, במטרה כי יכירו באחריותם לעניין.

על-אף הביקורת הרבה על התנהגות הבנק והמסקנה אליה הגיעה, סבור היה בית-המשפט, כי ניתן וראוי לייחס מידה מסויימת של אשם תורם גם לתובע, בנסיבות המקרה. אין ספק כי רכישת ניירות ערך מעצם טיבה וטבעה ובמיוחד במסגרת הנפקה והזמנת ניירות ערך בסכומים גבוהים, במגמה לזכות בסופו של דבר אך בכמות קטנה, כרוכה בסיכונים, הדברים ידועים ומובנים מאליהם. הנתבעים מצידם לא עשו דבר על מנת ליידע את התובע באשר למהות ההנפקה, אך בה בעת אחריותם בהקשר זה אינה מוחלטת כי אם אחריות מוגברת. אשמו התורם של התובע בא לידי ביטוי בכך שהתובע לא התעניין בפרטים שמולאו בטופס ההזמנה, על מנת שמשמעותם תהיה נהירה לו. הוא גם לא ביקש לעיין בתשקיף הרלוונטי להנפקה, שאז ניתן להניח שהנתבעת היתה מציגה בפניו את התשקיף ואולי תקציר שלו. לו היה עושה כן, היה מתוודע לכך שמדובר בהנפקה מסוג מיוחד, ויכול היה אף להבין שקיימת משמעות רבה לקביעת שיעור הריבית בעת ביצוע ההזמנה. התעניינות מן הסוג שתואר, יכולה היתה לכל הפחות לעורר בתובע ספקות ולצייד אותו בידע הבסיסי הנדרש על מנת שיוכל להציג לנציגת הבנק, הנתבעת, שאלות רלוונטיות.

אשמו התורם של התובע נקבע בשיעור של 25%.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן