שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

חובת הסודיות מול חובת הגילוי

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   11.10.2005

חובת הסודיות מול חובת הגילוי

פסק-הדין המפורסם המעמת את חובת הסודיות עם חובת הגילוי הוא פסק-הדין בעניין צבאח. השאלה המרכזית בפסק-הדין היתה:

"איך עליו לנהוג כאשר מצד אחד קמה חובת סודיות כלפי לקוח פלוני, אך בו בזמן ובאותו הקשר נוצרת גם חובת גילוי כלפי לקוח פלמוני?"

באותו עניין דובר בחברה קבלנית, כוכב השומרון, יזמה פרוייקט בניה, ולצורך כך לוותה כספים מבנק טפחות, ומכרה דירות לצד ג'. הרוכשים, ברובם זוגות צעירים, נזקקו להלוואה לצורך המימון, וכמקובל ההלוואה היתה מאותו בנק שהלווה את הכסף לכוכב השומרון. משפחת צבאח ביקשה הלוואה על מנת לרכוש דירה מהחברה הקבלנית. הבנק נעתר לבקשה. נקבע, עובדתית, כי עסקי החברה נוהלו במרמה והבנק ידע זאת, וכי כאשר הוא נתן את ההלוואה - מצב החברה היה רעוע והיתה סכנה מוחשית כי החברה תתמוטט ולא תוכל להקים את הדירה אשר רכשו הרוכשים. בסופו של דבר, תחזית זו התממשה. הרוכשים תבעו את הבנק, בעילה כי הבנק לא גילה להם את מצב החברה עת נתן את ההלוואה. מאידך טען הבנק לחובת הסודיות כלפי כוכב שומרון.

לאחר סקירת הפסיקה הזרה בנושא קובע כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) כי:

" אף בתחום בו מתחרות חובת הסודיות וחובת הגילוי אני סבור כי אין מקום לקבוע מבחן כללי, שכן  המדובר  בסוגיה עדינה ומסובכת, והמקרים בהם יהיה צורך לאזן בין שתי  חובות  אלו  הם רבים ומגוונים. בין היתר, יש לשקול מהו ההסדר והאיזון בו היו חפצים הצדדים מלכתחילה, לו היה בידיהם לקבוע הסדר מסוג זה -  האם  היו  מעדיפים, באיזון שבין חובת הסודיות לחובת הגילוי, לתת משקל רב יותר לראשונה או לאחרונה.

לגישתי, כאשר  אנו עוסקים בהלוואה מסוג משכנתא - הלוואה אשר לה, מעצם טיבה,  השפעה  מכרעת  על  עתידם של הלווים (ומה גם משכנתא הניתנת לסוג מסויים של אוכלוסיה - זוגות צעירים וזכאים אחרים) וכאשר מערכת היחסים בין הלווה לבין  הבנק והקבלן היא מערכת יחסים קרובה (בדרך-כלל, מובא הלקוח לבנק על-ידי הקבלן) והבנק יודע מה השימוש שיעשה בכספי ההלוואה, וכאשר הבנק יודע  כי החברה לה יימסרו הכספים לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה, והבנק  הוא בעל אינטרס  מהותי בהזרמת כספים לאותה חברה, הרי האיזון בין חובת הסודיות לחובת הגילוי מחייב את הבנק  ליידע את הלקוח בדבר ניגוד האינטרסים בו הוא מצוי. לטעמי, תוצאה זו רצויה,  שכן היא מאזנת  נכונה בין חובת הגילוי שחלה על הבנק ובין חובת הסודיות. למעשה, האחרונה כמעט ואינה נסוגה מפני חובת הגילוי, שכן הבנק אינו נדרש לגלות פרטים מהותיים על אותה חברה. במצב דברים זה אף הנטל המוטל על הבנק אינו כבד מדי. די בנסיבות כאלה, שהבנק יאמר ללקוח הבא ליטול הלוואה לשם הזרמת כספים ללקוח  אחר  (חברה משכנת או קבלן כמו במקרה דנן), כי 'מאחר ונוצר ניגוד אינטרסים בשל זיקתו של הבנק ללקוחותיו, והם הלקוח נוטל ההלוואה  מחד  גיסא, והלקוח אליו יועבר הכסף, מאידך גיסא, אין הבנק רואה לנכון לבצע את הפעולה הבנקאית המבוקשת'. כך או בדומה לו יהיה הנוסח הראוי של ההודעה

לטענת המערער במצב דברים בו הבנק מגלה ללקוח האחד פרטים בדבר מצב חשבון הבנק של לקוח אחר שלו הוא גורם להפרת החוזה ביניהם ועלול להיות חשוף לתביעה בגין גרם הפרת חוזה. איני רואה יסוד לטענה  זו. ראשית, לפי שיטתי הבנק אינו מגלה פרטים בדבר מצב החשבון של  מי מלקוחותיו כי אם רק את העובדה  שהוא שרוי במצב של ניגוד אינטרסים; שנית, במידה שמוטלת על הבנק חובת גילוי, הרי שוודאי תעמוד לו הגנת  הצידוק הקבועה בסעיף 62 לפקודת הנזיקין (נוסח  חדש) זאת ועוד, 
על-פי מהלך הדברים הרגיל, אדם משיג מימון טרם כניסתו לחוזה, כך שעדיין לא ניתן להפר חוזה שטרם נכרת... כפי  שקבענו  לעיל,  הבנק אינו מחוייב לסרב למתן ההלוואה, אלא רק ליידע את הלקוח בדבר ניגוד האינטרסים; ואם האחרון עדיין יחפוץ בכך, הוא יוכל לקבל את ההלוואה שביקש."

שאלה נוספת שהעלה כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) בעניין צבאח, נשאלה בהקשר לחריגי הלכת טורנייה האנגלית, אשר אומצו בארץ:

"בין היתר נקבע שם כי כאשר הבנק נדרש לגילוי מכוח חוק, כאשר הדבר נדרש מכוח טובת הציבור, כאשר הבנק נזקק לגלות פרטים לצורך אינטרס עצמי שלו או כאשר הלקוח נתן את הסכמתו לגילוי, בין אם עשה זאת מפורשות ובין אם הדבר משתמע מדבריו או ממעשיו. נראה, כי הסייג היחיד אותו ניתן להחיל במקרה שבפנינו הוא הסייג העוסק בגילוי לטובת אינטרס של הבנק. סייג זה, כאמור, מאפשר לבנק, המגיש תביעה נגד לקוחו, לחשוף במסגרת זו פרטים בדבר חשבונו של אותו לקוח ומצבו  הפיננסי.    

בעניין שבפנינו, משהגיש המערער תביעה נגד כוכב השומרון, רשאי היה בכתב התביעה לחשוף  פרטים בדבר מצבה הפיננסי. אולם שאלה היא האם אפשרות חשיפת פרטים זו במערכת היחסים שבין כוכב השומרון למערער מאפשרת את חשיפתם של הפרטים, ואולי אף פרטים נוספים, ביחס לכולי עלמא. ניתן לגרוס, כי משנחשפו  הפרטים הרי פרסומם הותר והבנק רשאי ואף חייב לגלותם לכל לקוחותיו אשר נוגעים  בדבר: מנגד עומדת הטענה, כי החריג עוסק בחשיפתם של הפרטים לטובת האינטרס של הבנק בלבד, ובשל כך לא תותר חשיפתם על ידו ביחס לכולי עלמא, מן הטעם שהדבר חורג ממערך האינטרסים של הבנק ופוגע בלקוח מעבר למידה הדרושה. ניתן אף לטעון, כי חשיפה שכזו תהיה הפרה של יחסי האמון השוררים בין הבנק ללקוח. איני נדרש להכריע בשאלה זו במקרה שבפנינו, שכן אין חולק על כך שהמשיבים חתמו על הסכמי ההלוואה לפני הגשת התביעה על-ידי הבנק. כל עוד לא מימש הבנק את זכותו לגילוי אותו מידע, השאלה הזאת לא באה לידי דיון ואינה צריכה הכרעה."

הרחבה נוספת בנושא ראה מאמרם של כב' השופטים מיכל רובינשטיין ובעז אוקון[1].


נסיים את הדיון בשאלה זו בשאלת הסודיות מול חובת הגילוי ללקוח, "מסוג" ערב.   בפרשת ציגלר[2], לא תוחמה היקפה של חובת הסודיות בעניין זה, ולא נקבע מבחן גורף לפיו תוכרע התנגשות בין חובת הסודיות כלפי לקוח (נערב) לבין חובת גלוי ללקוח (ערב). יחד עם זאת, נקבע כי: "חובת גילוי מצב חשבונו של הנערב לערב, כאשר מחוייבותו של הערב מתייחסת לאותו חשבון עצמו, עולה לאין ערוך - באיזון בין שתי החובות - על חובת הסודיות כלפי בעל החשבון, השולח את הערב לערוב לו".



[1] מ' רובינשטיין וב' אוקון, "הבנק כ'סוכנות חברתית'" ספר שמגר חלק ג' 819.

[2] ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1) 369, עמ' 388-389.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן