שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

ייעוץ בנק ללקוח; קרנות נאמנות; אשם תורם

08.10.2005

 

ייעוץ בנק ללקוח; קרנות נאמנות; אשם תורם

ע"א 003003/99 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מנשה שניר (טרם פורסם) בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, בפני כב' השופטים י' גרוס, סגן נשיא – אב"ד, כב' השופטת א' קובו, כב' השופטת מיכל רובינשטיין

ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום ברחובות לפיו נדחתה תביעת המשיב כנגד המערער, בנק דיסקונט, ובד-בבד נדחתה גם התביעה שכנגד שהגיש המערער כלפי המשיב. בחשבונו של המשיב בבנק המערער נוצרה יתרת חובה בסך של 60,000 ש"ח. לטענת המשיב בתביעתו נוצרה יתרת זו עקב פעולותיו של המערער שהנו האחראי הבלעדי להיווצרותה. מספר ימים לאחר פתיחת חשבון אצל המערער חתם המערער על בקשה לקבלת הלוואה בסך של 150,000 ש"ח למטרת השקעה. ההלוואה ניתנה בתנאים נוחים ביותר. נוסף על כך הפקיד המשיב סכום של 30,000 ש"ח בחשבון וכסף זה הושקע בשלוש קרנות נאמנות של הבנק. בשל הירידה שחלה בשערי המניות בבורסה פדה המשיב את כל אחזקותיו בקרנות הנאמנות ולאחר זמן מה רכש שוב יחידות השתתפות בקרנות. בשל כך תבע המערער מהבנק לפצותו על הפסדיו.

המערער הגיש תביעה שכנגד על-סך של 67,119 ש"ח, שהוא הסכום שנצבר ביתרת החובה בחשבון המשיב. לטענת הבנק נעשו כל הפעולות בקרנות הנאמנות לפי שיקול-דעתו הבלעדי של המשיב ובהתאם להוראותיו.

אשר לתביעה הנגדית של המערער - מסקנת בית-המשפט קמא היתה כי שני הצדדים גם יחד הסתכנו במקרה זה. לגבי הבנק התבטא הדבר בכך שנתן הלוואה בלא שדאג כלל לבטוחות, ולגבי המשיב בקבלת ההצעה להלוואה. בהתנהגות הבנק היתה רשלנות תורמת ליתרת החובה שנוצרה בחשבון המשיב, מה גם שלפי הפסיקה כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסויימת שבה יש לבנק אינטרס חלה עליו חובת נאמנות מוגברת[1]. בנסיבות אלה אין זה סביר לחייב את המשיב לשלם יתרת חובה בגין כספים שלא נהנה מהם. מכאן עולה כי יש לחלק את האחריות בין שני הצדדים שהיו מעורבים בגרימת ההפסד הכספי ואין זה הוגן ומוסרי, שהמשיב שלא ביקש ולא נהנה מהכספים, ישא לבדו במלוא הנזק. מטעם זה נדחתה תביעתו הנגדית של המערער.

בית-המשפט של הערעור קובע כי בנסיבות העניין היתה הצדקה מסויימת לחלוקת הסיכון בין שני הצדדים, אך לא היה מקום להטיל את מלוא האשם לפתחו של הבנק, כאשר גם לפי מסקנת בית-משפט השלום המשיב תרם לכך במידה לא מעטה. העובדה שבסופו של דבר לא נהנה מהכספים אינה מצדיקה את דחיית תביעת הבנק במלואה. בנסיבות אלה יש מקום לחלוקת סיכון ואחריות שווה בין השניים, כך שהבנק יזכה במחצית תביעתו.

אשר על-כן הערעור שכנגד נדחה ואילו הערעור העיקרי מתקבל בחלקו כך שעל המשיב לשלם למערער את מחצית סכום תביעתו.



 

בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

26.08.2003

 

ע"א 003003/99

 

 

כב' השופט יהושע גרוס, סגן נשיא - אב"ד

כב' השופטת אסתר קובו

כב' השופטת מיכל רובינשטיין

 

בפני:

 

בנק דיסקונט לישראל בע"מ

באמצעות בא-כוחו עורך-דין שפירא.

 

המערער

 

נגד

 

 

 

מנשה שניר

באמצעות בא-כוחו עורך-דין שחר.

המשיב

 

 

 

פסק-דין

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום ברחובות (כב' השופט ברק) לפיו נדחתה תביעת המשיב כנגד המערער, בנק דיסקונט, ובד בבד נדחתה גם התביעה שכנגד שהגיש המערער כלפי המשיב.

2. בחשבונו של המשיב בבנק המערער נוצרה יתרת חובה בסך של 60,000 ש"ח. לטענת המשיב בתביעתו נוצרה יתרת זו עקב פעולותיו של המערער שהנו האחראי הבלעדי להיווצרותה. מספר ימים לאחר פתיחת חשבון אצל המערער חתם המערער על בקשה לקבלת הלוואה בסך של 150,000 ש"ח למטרת השקעה. ההלוואה ניחתנה בתנאים נוחים ביותר. נוסף על כך הפקיד המשיב סכום של 30,000 ש"ח בחשבון וכסף זה הושקע בשלוש קרנות נאמנות של הבנק. בשל הירידה שחלה בשערי המניות בבורסה פדה המשיב את כל אחזקותיו בקרנות הנאמנות ולאחר זמן מה רכש שוב יחידות השתתפות בקרנות. בשל כך תבע המערער מהנק לפצותו על הפסדיו.

המערער הגיש תביעה שכנגד על סך של 67,119 ש"ח, שהוא הסכום שנצבר ביתרת החובה בחשבון המשיב. לטענת הבנק נעשו כל הפעולות בקרנות הנאמנות לפי שיקול-דעתו הבלעדי של המשיב ובהתאם להוראותיו.

3. השופט המלומד החליט לדחות את כל טענות המשיב בתביעתו כנגד המערער לאחר ניתוח מפורט ומדוקדק של כל עדיו וראיותיו. לגבי חוות-דעת מומחה שהגיש נקבע כי זו חלקית בלבד ומגמתית, וכן נקבע כי המשיב לא הוכיח כלל את הפסדיו. עדי המשיב התגלו כעדים מעוניינים ומגמתיים ולא היה להם כל ידע אישי על המקרה הנדון. לא עלה בידי המשיב להוכיח כל מעשה חריג וחוסר תום-לב מצד הבנק. לא הוכח כי פקיד הבנק ידע או יכול היה לדעת על מפולת צפויה של הבורסה. מצד שני המשיב לא אולץ לחתום על הסכם כלשהו, וכל הפעולות בחשבונו נעשו על-פי הוראותיו ושיקול-דעתו.

4. אשר לתביעה הנגדית של המערער - מסקנת בית-המשפט היתה כי שני הצדדים גם יחד הסתכנו במקרה זה. לגבי הבנק התבטא הדבר בכך שנתן הלוואה בלא שדאג כלל לבטוחות, ולגבי המשיב בקבלת ההצעה להלוואה. בהתנהגות הבנק היתה רשלנות תורמת ליתרת החובה שנוצרה בחשבון המשיב, מה גם שלפי הפסיקה כאשר הבנק מייעץ ללקוח להשקיע בקרן נאמנות מסויימת שבה יש לבנק אינטרס חלה עליו חובת נאמנות מוגברת (ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות נ' צבאח פ"ד מח(2) 573,595). בנסיבות אלה אין זה סביר לחייב את המשיב לשלם יתרת חובה בגין כספים שלא נהנה מהם. מכאן עולה כי יש לחלק את האחריות בין שני הצדדים שהיו מעורבים בגרימת ההפסד הכספי ואין זה הוגן ומוסרי שהמשיב שלא ביקש ולא נהנה מהכספים, ישא לבדו במלוא הנזק. מטעם זה נדחתה תביעתו הנגדית של המערער.

5. לאחר עיון בפסק-הדין נשוא הערעור ובטיעוני הצדדים בכתב ובעל-פה, המסקנה היא כי אין כל מקום להתערבות כלשהי במסקנתו של בית-משפט השלום בכל הנוגע לדחיית תביעת המשיב. לגבי חלק זה של פסק-הדין יש לומר כי זהו מקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין, הממצאים שנקבעו בפסק תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק. במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י, פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן, פ"ד מב(3) 679,680; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523). כל טעמיו ונימוקיו של השופט הנכבד המפורטים בהרחבה בפסק-הדין, מקובלים עלינו במלואם.

6. שונים פני הדברים בכל הנוגע לדחיית התביעה הנגדית של המערער כנגד המשיב. בנסיבות העניין היתה הצדקה מסויימת לחלוקת הסיכון בין שני הצדדים, אך לא היה מקום להטיל את מלוא האשם לפתחו של הבנק, כאשר גם לפי מסקנת בית-משפט השלום המשיב תרם לכך במידה לא מעטה. העובדה שבסופו של דבר לא נהנה מהכספים אינה מצדיקה את דחיית תביעת הבנק בלואה. בנסיבות אלה יש מקום לחלוקת סיכון ואחריות שווה בין השניים, כך שהבנק יזכה במחצית תביעתו.

7. אשר על-כן הערעור שכנגד נדחה ואילו הערעור העיקרי מתקבל בחלקו כך שעל המשיב לשלם למערער את מחצית סכום תביעתו. כמו-כן על המשיב לשלם למערער הוצאות וכן שכ"ט עורך-דין בערעור בסך של 17,500 ש"ח + מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.

שופט 

יהושע גרוס, שופט אב"ד

שופטת

אסתר קובו, שופטת

שופטת

מיכל רובינשטיין, שופטת

ניתן היום 26.08.2003 בהעדר.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לבאי-כוח הצדדים.


 



[1]     ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573, 595.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן