תמצית פסק דין בנושא: תוקף הסכם לרכישת דירה על-ידי האישה מידי בעלה

תוקף הסכם לרכישת דירה על-ידי האישה, כשהבנק מבקש לממשה בגין חובו של הבעל

ה"פ(ת"א) 000946/00 אברהם דורית דבורה נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תק-מח 2002(2) 69.

עובדות: המבקשת והמשיב מס' 2 נישאו ורכשו בית שמקורות המימון לו הם מחצית ערך דירתם הקודמת שנמכרה, ואשר תמורתה חולקה שווה בשווה בין בני הזוג; שתי הלוואות תמורת משכנתאות שנלקחו על-ידי המבקשת מבנק טפחות; ומקורות כספיים נוספים כגון מכירת רכב והלוואות קטנות נוספות. לדברי המבקשת בתצהירה ובעדותה בבית-המשפט – שלא נסתרו, היא היחידה הנושאת בעול סילוק המשכנתאות, והסכומים מנוכים מחשבונה בבנק או ממשכורתה.

התביעה של הבנק כנגד המשיב 2 הוגשה רק לאחר שהבית נרכש על-ידי המבקשת. נגד המשיב 2 ואח' ניתן פסק-דין לטובת בנק איגוד בגין חוב.

בין המבקשת למשיב 2 נחתם הסכם יחסי ממון אשר אושר על-ידי בית-המשפט לענייני משפחה ולפיו הבית בישוב שוהם, על תכולתו, "הינו רכושה הבלעדי והבלבדי של האישה". בהסכמת הצדדים ניתן פסק-דין הצהרתי בבית-המשפט לענייני משפחה הקובע כי הבית נשוא ההתיידנות הינו רכושה של התובעת.

לטענת בא-כוח המבקשת נקנה הבית בשוהם בכספה של התובעת בלבד; החוזה נערך על שמה בלבד; וכן יתר מסמכי ההלוואה של הכספים להם נזקקה המבקשת היו על שמה, ואילו למשיב 2 לא היו כל חלק ונחלה ברכישת הבית.

הבנק המשיב טוען כי אשר להסכם רכישת הבית לפיו הוא נרכש על-ידי המבקשת בלבד ומומן על ידה, הרי הסכם זה נעשה כבר בעת שהמשיב 2 נקלע לקשיים כלכליים בעסקיו, ומאחר והוא היה צפוי להיתבע בהליכים משפטיים, ניתן לקבוע כי רישום הבית שנרכש בשוהם, היה פיקטיבי ונעשה למראית עין. הא ראיה, כי בני הזוג ממשיכים להתגורר תחת קורת גג אחת, והמבקשת הצהירה מפורשות כי אינה רוצה לפרק את הקן המשפחתי והיא רוצה להמשיך ולחיות עם בעלה.

הלכה: אדם אינו חייב לנקוט במדיניות של שב ואל תעשה ברכושו שלו, מתוך מחשבה או סברה כי עלולה להיות מוגשת כנגדו או כנגד קרובו תביעה משפטית בעתיד הנראה לעין.

ספק עד כמה רשאי הבנק לנבור בחיי השיתוף של בני זוג ולבדוק את מקורות המימון שלהם לרכישת דירות כאשר לא היה לו אותה עת כל מעמד בעניינם של בני הזוג.

תמצית פסק-הדין: השופט סטרשנוב פסק כי מחומר הראיות ומהעדויות עולה כי המבקשת ובעלה נהגו הפרדה רכושית ברכושם ובכספם, וזאת עוד בסמוך לאחר נישואיהם. היו להם חשבונות בנק נפרדים לחלוטין, כאשר המבקשת מקבלת את משכורתה מצבא הקבע לזכות חשבונה שלה. לבני הזוג לא היו חשבונות בנק משותפים. הבסיס למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, מבוסס רובו ככולו על ההסכם לרכישת הבית בשוהם משנת 1996 אשר נחתם עם המוכר על-ידי המבקשת בלבד. גם אם נעשה הדבר נוכח חששה של המבקשת, כבר באותו מועד, למצבו הכלכלי של בעלה או עקב רצונה לנהוג הפרדה רכושית מלאה ביניהם – אין בכך כדי לפגום בעובדה שרכישת הבית נעשתה על ידה בלבד, כצד להסכם. יצויין, כי התביעה של הבנק כנגד המשיב 2 הוגשה רק לאחר שהבית נרכש על-ידי המבקשת.

השופט שוכנע כי מימון הבית בשוהם, רובו ככולו, נעשה מכספה של המבקשת, כפי שפורט על ידה בתצהירים ובעדות בבית-המשפט, וכי היא נושאת בעול תשלום החזר המשכנתאות לבנק.

יתרה מזאת – הטענה בדבר מימון רכישת הבית מכספה של המבקשת, דווקא, נתמכת גם בעדויות ובמרבית המסמכים שבתיק. העובדה שמסמכי המשכנתאות נושאים גם את שמו של המשיב 2, אינם פוגמים, בקביעה כי המבקשת היא שרכשה את הבית על שמה, היא שהיתה הצד היחיד להסכם והיא הנושאת בתשלומים תמורת הבית.

גם אם נכונה טענת הבנק כי נוכח ידיעתה של המבקשת את דבר מצבו הכלכלי הרעוע של בעלה כבר לעת ההיא, נעשה רישום הבית על שמה בלבד "על מנת להגן על המבקשת וילדיה מפני 'הרעה הקרבה'", אין בכך כדי לתמוך בטענת הבנק, ואין כל פגם בכך שהמבקשת "ביקשה להגן על רכושה ורכוש ילדיה", שעה שהבנק כלל לא היה בתמונה.

לא הובאה כל אסמכתא משפטית לפיה אדם אינו רשאי לנהוג ברכושו כאוות נפשו, כאשר טרם הוגשה כל תביעה משפטית כנגדו ואף לא שוגר אליו מכתב אזהרה בדבר חובותיו.

אדם אינו חייב לנקוט במדיניות של שב ואל תעשה ברכושו שלו, מתוך מחשבה או סברה כי עלולה להיות מוגשת כנגדו או כנגד קרובו תביעה משפטית בעתיד הנראה או הבלתי נראה לעין. מדיניות מגבילה שכזו, עומדת אף בסתירה לחוקי היסוד שנחקקו לא מכבר. ספק עד כמה רשאי הבנק לנבור בחיי השיתוף של בני זוג ולבדוק את מקורות המימון שלהם לרכישת דירות כאשר לא היה לו אותה עת כל מעמד בעניינם של בני הזוג. ושמא היה הבנק מיטיב לעשות לו בדק את מצבו הכלכלי, ואת זכויותי הקניניות של המשיב 2 בטרם העניק לו את ההלוואה, שאזי היה נוכח לדעת מה המצב לאשורו?

המסקנה היא כי ההסכם לרכישת הבית תקף ואינו מהווה חוזה למראית עין ועל כן הוא מקנה למבקשת את הזכויות בבית.