שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תמצית פסק דין בנושא: שיהוי

04.10.2005

 

שיהוי

 

בש"א (ת"א) 2024/01 פנחס כץ נ' בנק לאומי לישראל, תק-מח 2002(2) 3638.

בעניין פנחס כץ, נדונה התנגדות של החייבים להתראת פשיטת רגל, אשר הומצאה להם מידי הנושה – הבנק. טעמי ההתנגדות היו ציון סך חוב בלתי-נכון; אי-עמידה של הבנק בחובות המוטלות על נושה בלתי-מובטח ו- פעולה בחוסר תום-לב תוך העלמת עובדות מהותיות מבית-המשפט. לאחר שהונחו בפני בית-המשפט נימוקי הבנק להתנגדות, נעשה שימוש בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, ליתן החלטה שלא במעמד הצדדים.

עובדות המקרה (בקצירת האומר): הבנק הגיש תביעה נגד חברה שהיתה ברשות המשיבים. הוא אמד את חובה של החברה במעל ל- 14 מיליון ש"ח, אלא שמטעמים השמורים עמו, תביעתו הועמדה על סכום של 4.7 מיליון ש"ח. ההליכים לא נסתיימו, ולא היה בידי הבנק פסק-דין כנגד החברה. תוך התנהלותם של אלו, הוצאו לחייבים התראות פשיטת רגל, וזאת על בסיס פסק-דין בסדר דין מקוצר שניתן בהעדר הגנה כנגד החייבים עצמם. החייבים שלחו הודעה החולקת על תקפות ההתראות מטעמי ההתנגדות שנדונה באותה פרשה. לטענתם, הבנק הסתיר מבית-המשפט כי גבה באופן עצמי סכומים בני מאות אלפי ש"ח, באמצעות קיזוז תוכניות חיסכון ומימוש קופות גמל; הבנק סירב להעביר לידיהם פירוט הסכומים שנגבו, ואף לא הפחיתם מסכום ההתראה; ממסמכי הבנק עולה כי יתרת החוב, אף לשיטת הבנק, אינה יכולה לעלות על כמה עשרות אלפי שקלים. הבנק אינו מדווח מהו סכום החוב הנכון, ובכך מונע פירעונו; הבנק העלים מבית-המשפט כי הוא נושה מובטח, המחזיק בשעבוד על מקרקעין השווים למעלה משלושה מיליון דולר. חלקו של הבנק בתמורה גבוה בהרבה מסכום החוב הנטען. שעבוד זה נוצר ונרשם לאחר פסק-הדין נשוא התראת פשיטת הרגל; הבנק, בהתנהגותו, הפר את הוראות סעיף 8 לפקודת פשיטת הרגל והעלים דבר היותו נושה מובטח. לכן דין בקשתו להדחות. החייבים ביקשו:

א.     עיכוב ההליכים וחיוב הבנק להודיעם מידית מהי יתרת החוב;

 

ב.      ליתן לחייבים פרק זמן כדי לשלם את חובם, אם קיים כזה;

 

ג.       להורות לבנק ליחס את יתרת החוב לכספים הרבים שכבר נגבו על ידו או לאלו שהוא עתיד לקבל בגין מכירת הנכס;

 

ד.      להורות על ביטול התראות פשיטת הרגל.

 

הבנק טען, כי יתרת החובה בתיק ההוצאה לפועל נשוא ההתראה עומדת על מעל מיליון ש"ח, כשסכום זה, הינו לאחר הקטנת הקרן בעקבות מימוש תוכניות החיסכון של החייבים. לטענתו, מאחר והחוב עולה על קרן פסק-הדין זכותו של הבנק לזקוף את התשלומים על חשבון הריבית. כמו כן, די בכך שלאחר הקטנת החוב עדין נמוך החוב בהתראות מ"הסכום המגיע למעשה", אשר הינו יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל, כדי שעילת התנגדות זו תדחה. לחלופין טען הבנק, שגם אם נפל פגם בכך שלא צויינו הסכומים, הרי שמדובר בהליך בפשיטת רגל, ובסמכות בית-המשפט לתקן פגמים פורמאליים בהליך, וזאת לפי סעיף 238 לפקודת פשיטת הרגל. עוד העלה הבנק טענות באשר לקריאה לא נכונה של דפי החשבון, כי לא מנע מידע מאת החייבים, כי לא חלה על הבנק כל חובה להמציא לחייבים פירוט העולה בבירור מדפי החשבון שנמסרו להם ועוד כהנה וכהנה טענות – גם לעניין הנשייה המובטחת.

טענה רלבנטית לעניינו, שטען הבנק היא, שהחייבים התעלמו מכך שהחוב נושא ריבית בנקאית מירבית, ולכן אין להתייחס לסכומי החוב בערכים נומינליים. אמנם הבנק לא עדכן את בא -כוחו בדבר כל סכומי הגביה שגבה, אלא שאם היו החייבים טורחים לשלם את חובם הפסוק כפי שהיו צריכים לעשות, היתה הטעות מתגלה.

לפני בית-המשפט עמדו שתי סוגיות עיקריות. האחת, עובדתית, אודות סכום החוב האמיתי והתאמתו לאמור בהתראה; השניה, משפטית, לעניין מעמד הבנק כנושה מובטח, והשפעת מעמד זה על יכולתו לפתוח הליכי פשיטת רגל.

להלן חלק מקביעותיו של בית-המשפט באותה פרשה, ככל שהן רלבנטיות לסוגיות המועלות במסגרת ספר זה. בית-המשפט מציין את מעמדו המיוחד של הבנק כגוף ציבורי ומפנה לקביעתו של בית-המשפט העליון המבהירות את משמעותו של מעמד זה.

"41. ...ה'אמון' אשר רוחש הציבור לבנק, וחוסר הרצון (או היכולת) של הצד השני לחוזה לנסות ולהתערב בפרטיו, אינו נובע אך ורק מכישוריו היחודיים של הבנק או בשל היותו סמכות מקצועית, אלא מסיבה פשוטה יותר; יכולתו של הבנק להכתיב את רצונו לצד השני לחוזה באמצעות חוזים אחידים. מן המפורסמות הם, כי חוזים אלו נעשים כל-כולם בידי באי-כוחם של הבנקים, וכל מטרתם הינה להגן על הבנק ולשפר את מעמדו היחסי כצד לחוזה. זאת, גם ובמיוחד על-ידי הטלת מרבית הסיכונים הכרוכים בקשר החוזי על הצד שכנגד. צירוף של מושכלה זו עם העובדה כי במקרים רבים, ימצא המתקשר כי מרבית הבנקים מכתיבים תנאים דומים ביותר בחוזים אלו, הופך את ה'רצוניות' שבקשר החוזי בין הבנק ללקוח במקרים רבים ל'פרי רצון חופשי' בדיוק כפי שהקשר בין האדם לרשויות המס, לדוגמא, הינו קשר רצוני המשקף את אוטונומיית הרצון החופשי של המתקשר. הברירה העומדת בפני לקוח, אפילו הוא לקוח 'מתוחכם' יחסית, המבקש לנהל חשבון דביטורי עבור חברה, כי תנאי האשראי, ובמיוחד הסנקציות הקבועות בצידם, עשויים להיות כמעט אחידים, והברירה העומדת בפניו הינה לחתום עליהם לפי רצון הבנק, או שלא לנהל עסקים כלל.
 
42. דומה כי סיבה זו, אף יותר מהאמון בכישוריו המקצועיים של הבנק, מהווה בסיס ותשתית למעמדו המעין-ציבורי והחובות המוגברות המוטלות עליו כתוצאה מכך. לעניין זה, אין הבדל עקרוני בין הלקוח הקטן ללקוח העסקי.
 
אמנם, נקבע בהלכה הפסוקה כי במקרה של לקוחות מתוחכמים, חל פיחות מסויים ברמת החובות המוטלת על הבנק. אלא שאין בכך, בשום פנים ואופן, כדי לשנות את מעמדו העקרוני כבעל מעמד מעין-ציבורי, ואת עצם קיומם של חובות מוגברות, אשר עומדות באופן מובהק מעל לרמה הנדרשת מצד רגיל לחוזה מסחרי.
 
זאת ועוד; כאשר בלקוח 'מתוחכם' עסקינן, הרי שהחובה הפוחתת היא בעיקרה חובת הזהירות המוגברת של הבנק. זאת, בשל היות הצד שכנגד בעל ידע ואמצעים טכניים העולים באופן ניכר על אלו של הלקוח ה'קטן'. אלא, שאין בכל זאת בכדי לשנות, או אף להפחית את חובת תום-הלב המוגברת של הבנק, אשר נגזרת פחות מהיותו בעל הידע העדיף, ויותר מהיותו בעל כוח המיקוח העדיף, המאפשר לו להכתיב את רצונו למתקשרים עמו באמצעות חוזים אחידים. שיקול זה עומד כתשתית יסודית בבסיסו של כל דיון ביחסים בין בנק ללקוח, בין אם הלה הינו לקוח קטן או מתוחכם, אדם פרטי או חברה.
 
43. אם כך הם פני הדברים במערכת היחסים הרגילה שבין פרטים סולבנטיים, הרי כך הוא, מכוח קל וחומר, כאשר דן בית-המשפט בפתיחתם של הליכי פשיטת רגל. אין צורך להרבות מילים על פגיעתם הקשה של הליכי פשיטת רגל בזכויות החייב, המוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פגיעה זו עולה מעל ומעבר לפגיעה בזכות הקניין גרידא של החייב, הכרוכה במימוש רכושו...
 
מן המושכלה הכללית, שאת החקיקה יש לפרש לפי רוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, עולה כי על בית-המשפט לנקוט זהירות בנוגע להליכי פשיטת רגל.
 
במיוחד, יש להקפיד ולבדוק כי הנושה פותח ההליך מונע בידי הגנה על אינטרס מהותי ומוצדק משל עצמו, כעמידה על-פירעון חוב שהחייב אינו משלמו. זאת, להבדיל מהפעלת הליכי פשיטת הרגל כאמצעי טקטי, כגון הפעלת לחץ על החייב להיכנע לרצון הנושה בהליכים אחרים, אשר אינם קשורים בפירעון החוב נשוא הליך פשיטת הרגל, או ניסיון להרתיעו מלעמוד על זכויותיו, במקום בו מקנה החוק לחייב זכויות... תובנות אלו גרמו לנטיה הולכת וגוברת בפסיקה, להעביר או לייחס חבויות ושיקולים השמורים לכאורה לשלבים מאוחרים יותר בהליך גם לשלב מקדמי זה של התראת פשיטת רגל וההתנגדות לה. זאת, כדי לעשות צדק ולמנוע עיוות דין מן החייב, וכן כדי למנוע המשך מיותר של הליכים עקרים מתוכן, שאין בהם אלא כדי לבזבז את זמנם של הצדדים, לסרבל את ההליך ולפגוע בחייב בצורה שאינה מתחייבת מצרכיו הלגיטימיים של הנושה בפירעון חובו.
 
אין בדברים אלו בכדי לגרוס, כי חל "קיצוץ" במידת דאגתו של בית-המשפט לזכויותיו המהותיות של הנושה, שעיקרן גביית חובו באופן הוגן ויעיל, או ביכולתו למצות את הדין עם חייב חסר תום-לב, המשתמט מפירעון חובותיו בלא הצדקה. נהפוך הוא. כשם שמן הדין להקפיד עם הנושה על כך כי לא יהפוך את הליך פשיטת הרגל לנשק טקטי כדי לשלול מהחייב זכויות המוקנות לו כדין, כך מקפיד הדן עם החייב, לבל יהפוך את ההתנגדות להתראת פשיטת רגל ל"נשק טקטי" שמטרתו לסרבל את הליך פשיטת הרגל ולהערים קשיים בלתי-מוצדקים על הנושה. במיוחד, יש להקפיד לבל תהפך ההתנגדות להתראת פשיטת רגל לדרך לשוב ולהעלות לדיון עניינים שכבר נדונו והוכרעו, או לנסות ולכפות על הנושה פשרה שלא כדין, תוך מתן פרשנות בלתי-נכונה לעיקרון תום-הלב. ..."
 

בעניין המחלוקת אודות סכום החוב הנקוב בהתראה קובע בית-המשפט

"...הבנק מודה, למעשה, כי הסכום הנקוב בהתראה אינו מייצג את ערכו האמיתי של החוב, ואף אינו מכחיש, כי החייבים חולקים על חישוביו בעניין זה. אלא, שהבנק טוען כי סכום החוב הינו עצום, ועולה אף על הנקוב בהתראה עצמה. מסיבה זו, מבקש הבנק כי אעשה שימוש בסמכותי לפי סעיף 238 לפקודת פשיטת הרגל, קרי, אתייחס לשגיאות בהתראת פשיטת הרגל כאל "פגם פורמלי" שבסמכותי לתקנו.
 
אלא שדומה, כי בא-כוחו המלומד של הבנק מתעלם בעמדתו זאת מכמה נושאים עקרוניים שבדין, אשר זה המקום לדון במשקלם ובהשפעתם על ההליך נשוא הבקשה.
 
חוסר-סדר בתדפיס ההוצאה לפועל, אשר יוצר אי-בהירות לעניין מימדי החוב, חורג בהרבה מ"פגם פורמלי" גרידא. זאת במיוחד כאשר עסקינן בחוב גדול וצובר ריבית, אשר על חשבונו נפרעו סכומים רבים ושונים, מהם על-ידי החייבים עצמם ומהם על-ידי הבנק בדרך של סעדים עצמיים.
 
מסיבה זאת, חלוף הזמן אינו "עניין נייטראלי" או מעוט חשיבות, אשר יש להתעלם ממנו אם וכאשר נעשה תיקון בדיעבד של סכום החוב. זה אינו יכול לרפא תמיד את הפגם, וזאת משום שלחלוף הזמן ישנה נפקות מכרעת; עסקינן בחוב הצובר ריבית בנקאית מירבית, המתפיחה את החוב בקצב מסחרר. תשלום של מאות אלפי שקלים, אשר יכול בנקודת פלונית לסגור את החוב כמעט כליל, עלול, שנה אחת לאחר מכן, להתברר אך ורק כסכום אשר אין בו עוד תרומה משמעותית לסגירת החוב, באשר זה תפח, והבנק מנצל את זכותו לזקוף את התשלום אך ורק על חשבון הריבית העצומה ההולכת ועולה.
 
מצב זה, המלווה בחוסר בהירות לגבי הסכומים שנגבו או שמגיעים לבנק, גורם לסיכון כי החוב יצא מכלל שליטה, ולא ניתן יהיה לפרעו, אף לא באמצעות הזרמת סכומי עתק, באשר כל סכום שיוזרם לתוכו יבלע בריבית, "ולא נודע כי בא אל קרבו".
 
מן הראוי להדגיש כי מצב זה אינו פוגע אך ורק בחייב. מצב זה עשוי לפגוע פגיעה אנושה אף בנושים אחרים של החייב, אשר אינם נהנים מיתרונות כגון אלו. זאת, הן נושיו של החייב בעודו סולבנטי, הפועלים נגדו בהוצאה לפועל, והן ובייחוד נושיו של החייב חדל הפרעון, אם וכאשר ידרדר הלה לכדי הליכי פשיטת רגל. נושים אלו עשויים למצוא עצמם מול בנק אשר לא די כי הקנה לעצמו חלק ניכר מנכסי החייב טרם פשיטת הרגל, וזאת בלא שסך חובו יפחת, אלא שהוא ניצב מול יתר הנושים בפשיטת רגל, כאשר הוא תובע סכום אסטרונומי, אשר כל קשר בינו לבין ערך החוב המקורי מקרי בהחלט. פירעון סכום זה מנכסי פושט הרגל נעשה, בהכרח, על חשבון יתרת הנושים, אשר יוצאים לא פעם וידיהם על ראשם.
 
50. אין ספק, כי יכולתו זו של הבנק, להכתיב ריבית מסחררת ו"אוכלת כל" באמצעות חוזים אחידים מוקנה לו בדין. אלא, שנוכח פגיעתה הקריטית הן בחייב והן בצדדים שלישיים אשר אין ביכולתם להתגונן מסיכון זה, מן הראוי להטיל על הבנק, למצער, חובת הגינות ושקיפות גבוהות, אשר יוכלו לסייע בפירעון החוב ומניעת תפיחתו המוגזמת, זאת לפחות כאשר עסקינן בחייב בעל נכסים אשר מימוש הגון שלהם יכול היה למזער את הנזק.
 
לעניין זה, חובת הגילוי ושיתוף הפעולה המוטלת על הבנק הינה גבוהה ביותר.
 
כאשר שבים החייב ובא-כוחו, פעם אחר פעם, ודורשים לדעת מהו ערך החוב, ומה ערך הנכסים אשר מימש הבנק. על הבנק להשיב בלא שיהוי, ועל תשובתו זו להיות כנה, מפורטת ובהירה. קל וחומר, שאין הבנק יכול להתעלם באופן חוזר ונשנה מתחנוניו של החייב, ולצאת ידי חובתו בטענה לקונית שבדיעבד, כאילו יכול היה החייב להבין את כל הדרוש לו מדפי החשבון. זאת, כאשר נסיבות המקרה מוכיחות כי הבנק לא טרח לעדכן כראוי אף את תדפיסי ההוצאה לפועל! מן המפורסמות הוא, כי דפי חשבון אינם מכילים מידע מלא וממצה. זאת, למצער, כשמדובר במערכת יחסים מורכבת וגדושת תמיהות וסכסוכים כבנסיבות המקרה דנן, כאשר אף תדפיסי ההוצאה לפועל לא עודכנו במועד, וסכומים גדולים אשר שולמו נותרו "בערפל". יתר על כן; אין מדובר במכתב בודד אשר שלח החייב, אלא בסדרת מכתבים, אשר אף לא אחד מהם זכה להתייחסות ראויה והולמת.
 
51. מכל האמור לעיל עולה, כי הבנק לא יכול היה להסתגר בשתיקה וחוסר התייחסות, כאילו אין עסקינן אלא בחוב זעיר הנושא ריבית נמוכה, ולא בחוב עתק תופח במהירות, היכול לבלוע את כל נכסי החייב ולפגוע פגיעה אנושה אף בנושיו האחרים.
 
מכל האמור לעיל יוצא, כי נסיבות המקרה, ובמיוחד סכום החוב, סוג הריבית ואי-הבהירות ששררה לגבי סכומים גדולים ומשמעותיים אשר שולמו על חשבון החוב, הטילה על הבנק חובת זהירות והגינות מוגברות, אשר חייבוהו לשתף פעולה בלא שיהוי, בלב שלם ושקיפות מירבית עם החייבים בכל האמור בנסיונם לאמוד את חובם ולפרוע אותו. בנסיבות המקרה, לא עמד הבנק בחובה זאת.
 
זאת ועוד; דומה כי את התנהגות הבנק במקרה דנן הנחה מניע נוסף אשר מן הראוי לעמוד עליו, זאת בשל מעמדו המרכזי בהבנת הפרשה נשוא הבקשה דנן...
 
התראת פשיטת רגל, הנוקבת בסכומים לא נכונים או לא מדוייקים, וזאת בעיקר תוך ערוב חובות שאין לנושה פסק-דין בגינם, ו/או חובות אשר הנושה אינו יכול בשלב זה לייחס לחייב אישית, מפרה ופוגעת במטרה חשובה זו, ואי-לכך דינה להתבטל. זאת במיוחד, כאשר מעורב בהתראה זו אלמנט נוסף והוא ריבית בנקאית מירבית.
 
53. מעבר לדרוש, יוער לעניין זה, כי ריבית בנקאית מירבית ו"אוכלת כל" אינה 'תופעת טבע' אשר אין אחריה ולא כלום. היא אינה גזירת גורל, אשר נוחתת מעצמה על הצדדים וכופה עצמה עליהם כ"כוח עליון". ריבית בנקאית היא מוסד משפטי הקבוע בחוק וכפוף הן לחוקים הספציפיים אשר יצרו אותה, והן ובמיוחד לעקרונות היסוד של השיטה, הכוללים את העיקרון המלכותי של תום-הלב. שיטת המשפט הישראלית הכירה, מזה זמן רב, בחובות מיוחדים ומוגברים של תום-לב הנובעות מיחסי כוח-כפיפות. הלכה זו הוחלה במפורש, בין היתר, אף על נושה מובטח בענין פש"ר 466/93 גרבש נ' שלף. בוודאי, אם כך, שאין לפטור ממנה בנק המכתיב בחוזים אחידים ריבית פיגורים מירבית, וזאת מכוח של קל וחומר: בנק זה אוחז בכוח רב המסוגל לפגוע אנושות לא רק בחייב, אלא אף ביתרת נושיו, אשר לא היו צד להסכמים מולו, ואין ביכולתם להתגונן מפני אותה ריבית הגורמת לסכום החוב לתפוח במהירות מסחררת.
 
כאשר עסקינן בריבית מירבית, אין מנוס מן התובנה, כי הסכום אותו מכנה הבנק "סכום החוב", חורג בהרבה מן התרופות הרגילות הנוגעות להפרת חוזה:
 
א. אין עסקינן בסעד של אכיפה, שכן אכיפה היתה נותנת בידי הבנק אך ורק את סכום הקרן של החוב, בתוספת הפרשי הצמדה, שהם ערך הכסף אשר מגיע לו בזכות. אותו הדין יחול גם בנוגע לסעד של ביטול והשבה.
 
ב. אין עסקינן אף בסעד של פיצויי נזק, שכן דרכם של בנקים במקרים אלו הינה לתבוע את הריבית המירבית כדבר מובן מאליו. אף אם היה הבנק מוכיח את נזקיו, ספק גדול אם היו נזקים אלו מסוגלים לגרום לחוב לעלות מעלה-מעלה בקצב של סדרה הנדסית.
 
ג. באותה מידה, אין יכולת להבין את ריבית הפיגורים המירבית לפי דיני עשיית העושר. מדין זה, יכולה לנבוע ריבית, שהיא היכולת לעשות שימוש בכספו של הנושה בזמן שהוא מצוי, שלא כדין, בידי החייב. אלא, שאין חולק כי שימוש סביר כלשהו בכסף לא יתן בידי הנושה או החייב תשואה כה גדולה, אשר קשר אמיתי בינה לבין ריבית ריאלית איין.
 
54. דומה, כי מהותה האמיתית של ריבית הפיגורים המירבית הינה סעיף של פיצויים מוסכמים, אשר מכתיב הבנק למתקשרים איתו בחוזים, וזאת לפי כוח המיקוח העדיף שלו, ויכולתו להכתיב רצונו בחוזים אישיים המייצגים בעיקרו של דבר את האינטרס הבנקאי. זאת, בתוספת לעובדה כי כמעט ולא ניתן לנהל חברה בלא אשראי בנקאי, זאת בעוד תניות אלו של פיצוי מוסכם זהות או כמעט זהות בחוזיהם של הבנקים כולם.
 
בשל נסיבות אלו, ובלא לקבוע מסמרות בעניין, יתכן מאוד כי פיצוי מוסכם זה, לפחות כאשר הוא עומד מול עניינים של נושים אחרים, עשוי במקרים המתאימים להיות כפוף לסמכותו של בית-המשפט לפי סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), אשר לשונו כדלקמן:
 
'(א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן: פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית-המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה.'
 
טוב היה הבנק עושה לו נתן דעתו למושכלות אלו, טרם יטען לזכות חובקת-כל לעשות כרצונו בשל אותה ריבית מירבית אשר בחר לגבות על חובו. אלא, שאין כל צורך להכריע בעניין זה בנסיבות המקרה דנן. די לקבוע, כי הצירוף בין ריבית מירבית, משמעותם של הליכי פשיטת רגל לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ורמת ההתנהגות המוטלת מניה וביה על בנק ביחסיו עם הלקוח, מחייבת את הבנק לרמה גבוהה של שקיפות והגינות. ברמה זו לא עמד הבנק בנסיבות המקרה דנן...
 
לגופו של עניין: זכותו הקניינית של הבנק ודיני המשכון מקנים לו זכות לשיקול-דעת מוחלט, בכל הנוגע למיהות החיוב לגביו יזקוף את תמורת המשכון. הבנק ניצל את זכותו, ובחר לזקוף אותו אך ורק לחובות החברה. זאת בעיקר בשל האפשרויות הרבות המקנים לו דיני פשיטת הרגל...
 
62. ... כל הנסיבות העובדתיות הבלתי-שנויות במחלוקת האופפות את הסכם המשכנתא מביאות למסקנה אחת ויחידה: פרשנות החוזה בדרך מקובלת ובתום-לב מביאה לכך כי הבנק מחוייב להשתמש בפירעון המשכנתא, קודם כל ובלא שיהוי, לפירעון חובם האישי של החייבים. דבר זה נלמד הן מנוסח המשכנתא והן ממועד עריכתה. בכדי לסתור זאת, היה על הבנק להתנות על כך באופן מפורש ודווקני. משלא עשה כן, בשל מעמדו העדיף כבעל השליטה בחוזה, יש לפרש תנאי זה כנגדו.
 
נימוק נוסף, המביא לאותה תוצאה, היא משמעות חלוף הזמן, אשר כפי שכבר ציינתי בראשית דברי, אינה עובדה "נייטראלית", אלא נסיבה רבת חשיבות, אשר הבנק הוא הנשכר ממנה, וזאת בלשון המעטה.
 
בעוד חוב החברה, השנוי במחלוקת, מתברר בהליכים, הרי חוב החייבים צובר ריבית מסחררת. פירוש שטר המשכנתא לפי דרכו של הבנק יביא לתוצאה הבלתי-צודקת, לפיה תינתן בידו הזכות ללחוץ על החייבים שלא כדין שלא לעמוד על זכויותיהם בהליך הנוגע לחובות החברה (אשר אין ספק כי סכום המחלוקת במסגרתו גדול ורב-משמעות הרבה יותר משאלת החוב האישי). זאת, משום שאם יעמדו החייבים על זכותם, יוכל הבנק להתעלם מן הבטוחה במסגרת חובם האישי, לגרור אותם להליכי פשיטת רגל, וכך לחבל למעשה ביכולתם לנהל את ההליך המשפטי הנוגע לחובות החברה. "תנועה מעגלית" זו יכולה היתה לחבל, שלא כדין, בזכות החייבים ליומם בבית-המשפט בכל הנוגע לחובות חברתם. תוצאה כזו נוגדת את עיקרון תום-הלב, פוגעת בזכויות יסוד ואין להשלים עמה.
 
לא זאת, אלא אף זאת; חזקה על צד סביר לחוזה, אשר משכן נכס משלו זמן קצר לאחר שניתן נגדו פסק-דין אישי, הינה כי מטרתו למנוע את מירוץ הריבית ואת תפיחת החוב, כמו גם את הסכנה כי יפתח נגדו הליך פשיטת רגל. זאת, בטרם יפרע חובה של ישות משפטית מלאכותית הקשורה אליו, אשר עודו שנוי במחלוקת, ואין הוא יכול, לעת-עתה, לפגוע בזכויותיו האישיות במידה כזו.
 
מנגד, הנזק האמיתי הצפוי לבנק מקבלת פרשנות החייבים אינו גדול. גם אם יזכה בסופו של יום במלוא סכום תביעתו כנגד החברה, הרי יעמוד לזכותו חוב גדול המורכב משני חיובי משנה. העובדה כי סכום זה או אחר נגבה על חשבון אחד מחובות המשנה ולא על חשבון השני אינה מקימה נזק ריאלי (להבדיל אולי מ'הפסד' היכולת לנפח את החוב על-ידי ריבית פיגורים מירבית) אשר עומד בקנה אחד מול הנזק הצפוי לחייבים, אם לא יזכו ליומם בבית-המשפט.
 
63. לא זאת, אלא אף זאת; זכותו של הבנק פרי חוק המשכון, ככל זכות כפופה לעיקרון תום-הלב, ולעקרונות היסוד של השיטה, כולל שמירה על הזכויות פרי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אלו מקבלות משנה תוקף ועוצמה כאשר עסקינן בגוף בעל מעמד מעין-ציבורי, דוגמת בנק...
 
מכאן, שפרשנותו הנכונה וההגונה של החוזה דנן הינה, כי על הבנק להשתמש בדמי מימוש המשכון, ראשית כל, לפרוע את חובם האישי של החייבים אשר אינו שנוי במחלוקת, ורק את יתרתו יוכל לזקוף לחובות החברה, אשר טרם הבשילו לידי פסק-דין לזכות הבנק...
 
65. עולה מכך, כי דין ההתנגדות להתקבל, וזאת מכל אחד ואחד מן הטעמים אשר פורטו בהרחבה במסגרת החלטה זו. לא ניתן לסיים החלטה זו, בלא לשוב ולצטט את האמור בפסק-דין בנק טפחות נ' צבאח, בכל האמור למעמדם ולחובות המוטלות על הבנקים ביחסיהם כלפי הלקוח:
 
'בסיס האיזון במערכת היחסים שבין הבנק ללקוח הוכר על-ידי בית-המשפט העליון כ'מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוכש הציבור הרחב כלפי מוסד זה. הבנק ופקידי הבנק נתפסים כסמכות מקצועית, בין היתר בשל כך שלרשות הבנק לא אחת מידע אשר אינו נגיש לציבור הרחב. הבנק כמוסד כספי הוא גם בעל כישורים יחודיים ואמצעים טכניים שאינם נחלתו של הפרט... מאחר שהפרט רוחש במקרים רבים אמון מיוחד לבנק, מאמין בכישוריו ובאמצעים הטכניים, ורואה בו מעין גוף ציבורי, נוטה הוא לעיתים שלא לנקוט אמצעי זהירות מצדו להקדים פני נזק אפשרי, אפילו בכוחו לעשות כן. מכוח מערכת יחסים מיוחדת זו, מוטלות על הבנק חובות מיוחדות, שאינן מוטלות על צדדים לחוזה רגיל.''
 
הבנק לטעמי, חרג משמעותית מכל האמור והמשתמע מחובות אלו, וזאת תוך אדישות לחייבים ולזכויותיהם, כפי שבארתי בהרחבה לעיל, והן למעמדו המעין-ציבורי."
 
 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן