שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

תמצית פסק דין: "ביטול מחובת הצדק" הואיל וכתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו כדין

04.10.2005

 

"ביטול מחובת הצדק" הואיל וכתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו כדין

 

בר"ע 002411/02 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' רינה מיכאלי (טרם פורסם), בפני כב' השופט ארבל.

עובדות: עסקינן בתביעה כספית אשר הוגשה על-ידי המבקש בסדר דין מקוצר נגד המשיבה בתחילת שנת 1980 בגין חוב בחשבונה של המשיבה אצל המבקש. (להלן: "התביעה"). המשיבה לא הגישה בקשת רשות להתגונן מטעמה וביום 08.07.1980, ניתן פסק-הדין במעמד צד אחד, בהעדר הגנה. ביום 21.07.1980, נפתח תיק הוצאה לפועל בגין פסק-הדין. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, מונה בא-כוח הבנק ככונס נכסים על דירת המשיבה וניתן צו פינוי ליום 07.04.02. ביום 05.04.02, הוגשה מטעם המשיבה, בקשה לביטול פסק-דין, שיחזור תיק ועיכוב הליכי הוצאה לפועל.

טענתה העיקרית של המשיבה בבקשה היתה, כי יש לבטל את פסק-הדין "ביטול מחובת הצדק" הואיל וכתב התביעה וההזמנה לדין לא הומצאו לידיה כדין. בשל חלוף הזמן בוער תיק התביעה ולא ניתן היה לשחזרו. עקב כך, לא ניתן היה לדעת האם היה אישור מסירה כדין בתיק, אם לאו. בית-המשפט קמא קיבל את גרסת המשיבה במלואה, ולפיה, בוטל פסק-הדין. על החלטה זו של בית-משפט קמא הוגשה בקשת רשות ערעור זו.נ

הלכה: מקום שימצא בית-המשפט כי פסק-הדין ניתן שלא כהלכה, היינו ההמצאה לא נעשתה כדין, יבוטל פסק-הדין מחובת הצדק מבלי שיהא צורך להידרש לטיב ההגנה של המבקש ולסיכויי הצלחתו, שהרי המשמעות לכך שלא היתה המצאה כדיו הינה כי פסק-הדין "פגום".

על המבקש ביטול פסק-הדין מחובת הצדק, להגיש בקשתו תוך 30 יום מיום המצאת פסק-הדין לידיו, ולהוכיח כי אכן נפל פגם בהמצאת כתב התביעה.

תמצית פסק-הדין: כב' השופט ארבל פסק כי שתיים הן העילות לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד; ביטול מתוך חובת הצדק וביטול על-פי שיקול-דעתו של בית-המשפט. כאשר ניתנה החלטה בהעדרו של מבקש הביטול משום שהאחרון לא הוזמן או שהמסירה לא היתה כדין, קמה למבקש עילת ביטול מתוך חובת הצדק. עצם הפגם שנפל בהליך מהווה עילה מספקת לביטול ההחלטה, ולבית-המשפט אין במקרה זה שיקול-דעת שלא לבטל את ההחלטה.

שונים הם פני הדברים כאשר מתבקש בית-המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד, כאשר המבקש הוזמן כדין אך לא הופיע. במצב דברים שכזה נתון הביטול לשיקול-דעתו של בית-המשפט, ובבואו להפעיל שיקול-דעת זה, יבדוק בית-המשפט וישקול, לא רק את סיבת היעדרותו של המבקש מהדיון, אלא גם ובעיקר את סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק-הדין.

ההתייחסות להליך ביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. בצד המשקל הרב הניתן לזכותו של בעל דין למיצוי יומו בבית-המשפט, בבחינת זכות בעלת אופי חוקתי, מוטל על מבקש הביטול נטל השכנוע להראות כי לא החמיץ את זכות הגישה לבית-המשפט וכי ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות.

הדרך לביטול החלטה ואו לחילופין פסק-דין קבועה בתקנות 201 ו- 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מן האמור בתקנות לעיל עולה בבירור, כי המועד הקבוע להגשת בקשה לביטול פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, הן מתוך חובת הצדק והן מתוך שיקול-דעת בית-המשפט, הינו 30 יום מיום המצאת פסק-הדין למבקש.ו

אמנם אין לבית-המשפט שיקול-דעת כאשר צד מוכיח כי לא הומצאה לו ההזמנה וכתב התביעה, אך אין המדובר בהליך אוטומטי לגמרי. בית-המשפט שומע את הצדדים בהליך, בוחן את העובדות המוצגות לו, ואם הוא אכן משתכנע כי הנתבע לא קיבל הזמנה לדין, כי אז ורק בשלב זה אין לו שיקול-דעת בעניין ולפי ההלכה עליו לבטל את פסק-הדין מחובת הצדק.

בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי וההלכה הפסוקה, על בעל דין המבקש לבטל פסק-דין שניתן על-פי צד אחד או שלא בנוכחותו, להגיש בקשה לביטולו, בהתאם למועדים הקבועים בחוק. העובדה כי יכול שבסופו של הליך יקבע כי פסק-הדין חסר כל תוקף ונפקות איננה פוגעת בדרישה הקבועה בתקנה 201 לעיל. גם בעל הדין אינו רשאי להניח את המבוקש, קרי, אין הוא יכול להתעלם מהוראות סדרי הדין ולהניח מראש כי בסופו של יום ייקבע כי פסק-הדין בטל מעיקרו.

קבלת טענת המשיבה כי כאשר מדובר בביטול מחובת הצדק אין רלבנטיות למועד הגשת הבקשה, כמוה כקביעה כי המועד שנקבע בתקנות מיותר, ולכאורה ניתן לקבל בקשה לביטול פסק-דין גם לאחר שנים רבות מיום שנודע לנתבע על מתן פסק-הדין כנגדו.

עולה כי עוד בשנת 1989 הומצא למשיבה פסק-הדין והיא ביקשה לבטלו. עוד עולה מהאמור לעיל, כי כבר במועד זה חלף המועד הקבוע בתקנות והיה על המשיבה להגיש בקשה להארכת מועד. המשיבה היתה מודעת עוד בשנת 1989 כי ניתן נגדה פסק-דין וכי החלו בהליכי הוצאה לפועל בגין אותו פסק-דין, אף-על-פי-כן לא הוגשה בקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה ללא ספק זמן רב לאחר שעבר המועד הקבוע בתקנות.

משידעה המשיבה על קיומו של פסק-הדין לכל המאוחר בשנת 2001, היה עליה כבר אז להגיש בקשה לביטול פסק-הדין, במיוחד לאור העובדה כי אז היתה כבר מיוצגת. משלא פעלה כך, היה עליה להגיש בקשה להארכת מועד.

לאחר בחינת נסיבות המקרה, עולה כי מקרה זה אינו המקרה שבו נמנעה מהמבקשת זכותה הבסיסית לקיום הליכים כדין. ראוי לזכור כי תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית-המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד. במקרה דנן, יש לערוך איזון אינטרסים בין זכותה של המשיבה להליך הוגן בו תוצגנה כל טענותיה, לבין זכותו של המבקש להביא לסיום ההליכים המשפטיים אשר אותם הוא מנהל משנת 1980.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן