שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

שיהוי הבנק בהגשת תביעתו

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   04.10.2005

 

שיהוי הבנק בהגשת תביעתו

מחד גיסא, לעניות דעתנו, יש מקום להתחיל להפנות תיקי התדיינות בהם בנק הוא צד להליך למסגרת של התדיינות אלטרנטיבית. בפרק שעניינו התדיינות אלטרנטיבית בסכסוכים שבנק צד להם[1], אנו מביאים הצעה לניהול ההליך, הלוקח בחשבון את היתרונות והחסרונות של התדיינות מן הסוג הזה. מכלול השיקולים והאיזון הראוי בין כוחו של הבנק לבין זה של לקוחו, לעניות דעתנו, אינו מאיין את המידתיות הנדרשת במסגרת ההגנה על זכויות יסוד של הבנק (זכות הקניין או זכות הגישה לבית-המשפט), ונוכח מיקום החקיקה הקיימת בנושאי הבנקאות, נראה לנו הדבר כתוואי של מדיניות משפטית ראויה.

מאידך גיסא, כאן אנו טוענים שאל לו לבנק להשתהות בהגשת תביעתו תוך צבירת ריבית מירבית לחובת הלקוח.

האיזון שבין שתי הגישות נמצא, לעניות דעתנו, בבחינת שני פרמטרים: האחד, פעולה משותפת עם הלקוח (במסגרת ניסיון לפתור את הסכסוך מחוץ לכתלי בית-המשפט). פעולה כזו ובמסגרת זו, "תאוזן" הריבית באופן כמעט טבעי או במסגרת רקיחת הסכמה מחודשת בין הבנק לבין לקוחו. במקרה שבו הסכים הלקוח לקביעת ריבית בשיעור כזה או אחר, אין מקום להתערבות. השני, מצב בו נוהל משא ומתן בין הבנק לבין לקוחו או במצב שבו הבנק השתהה במעשיו או בפניה אל הלקוח – להעמיד את הריבית על זו החוקית שעומדת לכל תובע אחר (בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"ה-1961).

מהו אותו פרק זמן שלאחריו נאמר שהבנק השתהה במחדל, כאמור, ניתן ללמוד גזירה שווה לזו שנפסקה כלפי הלקוח "המשתהה". אם כי, יאמר כבר כאן – אין לקבוע מסמרות בעניין זה, ויש לקבוע כל מקרה לנסיבותיו היחודיות.

לצורך הדגמה, נתאר את שארע בפרשת פוקס אפרת[2], שבו נמצא כי השתהות בת חודשיים, "חרצה" את הדין. באותו מקרה, נדונה בקשה לעכב הליכי מימוש משכנתא הרשומה בפנקסי המקרקעין לזכות הבנק עד למתן פסק-דין בתובענת המבקשת להצהיר על בטלות המשכנתא, מן הטעם כי חתמה על שטר המשכנתא בביתה, וכי אישור עורך-דין המופיע בגוף השטר לפיו היא חתמה על המסמך בפניו לאחר שתוכנו הוסבר לה הינו אישור כוזב.

הבנק התנגד לבקשה, בהדגישו את העובדה שהמבקשת אינה מכחישה את חתימתה ואינה טוענת כי לא היתה מודעת לתוכנו של שטר המשכנתא. עוד טען הבנק כי יש לדחות את הבקשה בשל כך שהוגשה בחוסר נקיון כפיים, תוך העלמת העובדה שעד הגשת התובענה והבקשה, המבקשת שיתפה פעולה עם כונסת הנכסים וגילתה את דעתה כי הליכי המימוש מקובלים עליה.

בית-המשפט קבע:

"... המסמכים שצורפו לתשובת הבנק העלו, כי במשך חודשיים מאז הודע לה על מינוי הכונס ועד להגשת התובענה, המבקשת הביעה הסכמה מפורשת להליכי המימוש ואף ביקשה כי הבנק יעמיד לרשותה אמצעים לתשלום חשבון חשמל כדי שניתן יהיה להציג את הבית ואת בריכת השחיה הבנויה במרתף הבית בפני מתעניינים ברכישה בשעות הלילה כשהם מוארים. עובדות אלו נמנעה המבקשת מלחשוף בבקשתה שהוגשה כבקשה לצו במעמד צד אחד, ואין ספק שבכך נכשלה בחוסר נקיון כפיים. כמו כן, המבקשת נמנעה מעשיית שימוש בזכותה הקבועה בתקנה 241(ג1) לתקנות להגיב על תשובת הבנק ובא-כוח המבקשת אשר התבקש להשמיע את סיכומיו בעל פה בגמר חקירת המצהירים (כמתבקש מתקנה 160 לתקנות) נמנע מהשמעת סיכומיו בטענה הסתמית שאינו מסוגל לסכם בעל-פה." (ההדגשה אינה במקור – המחברים)

במצב דברים זה פסק בית-המשפט, שלא הונח בפני בית-המשפט הסבר כלשהו מטעם המבקשת להסכמתה המפורשת להליכי המימוש ולכבישת העלאת הטענה כנגד תקפה של המשכנתא עד המועד בו נדרשה למסור את מפתחות הבית לכונס הנכסים. התנהגותה זו של המבקשת עלתה, לדעת בית-המשפט, כדי שיהוי, שכאמור נותר ללא הסבר, כשהמבקשת מודעת לכך שהבנק מוציא הוצאות למימוש הנכס. התנהגות בלתי-מוסברת זו של המבקשת גם מחייבת פקפוק באמיתות גירסתה בנושא נסיבות חתימתה על שטר המשכנתא.

העלמת העובדות כמתואר לעיל, והשיהוי בפניה לבית-המשפט הצדיקו, לדעת בית-המשפט את דחיית הבקשה.

לעניות דעתנו, יש מקום להרהור נוסף בפסק-דינו של בית-המשפט. עובדתית, הובהר שנוסף על הפן המתואר לעיל (תקינות החתימה על שטר המשכנתא) מדובר היה בבית מגורים. משום כך, היה על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות[3]. עוד הובהר, עובדתית, שהאירועים התרחשו עת נודע קרע ביחסים שבין המבקשת לבין בעלה ושבין השניים התנהלו הליכים משפטיים. עובדה זו, לעניות דעתנו, יכולה לשמש הסבר ל"שיהוי" בן חודשיים, כשספק בעניינו אם ניתן לראות בפרק זמן זה משום "שיהוי". עוד ידוע וגלוי הוא, שמכירת בית במסגרת הליכי כינוס מסבה נזק לבעלי הנכס. מן המפורסמות הוא שמכירה בדרך זו תהא במחיר נמוך ממחיר השוק באותה עת. מכאן, שאי-עיכוב ההליכים במסגרת ההתדיינות מול הבנק חורץ וקובע את "כמות" זכויות (התמורה) של הצדדים במסגרת ההליכים האחרים שמתנהלים (הליכי הגירושין). אין נפקא מינה בעניין זה, אם יש מחלוקת על תוקף המשכנתא הרשומה לזכות הבנק על חלקו של הבעל אם לאו. בנסיבות אלו, לעניות דעתנו, אי-עיכוב ביצועו של שטר המשכנתא, לא רק שמנוגד להלכה בעניין עיכוב ביצוע פסק-דין, אלא הוא מבוסס על קביעת "שיהוי" שאינה ראויה ובסופו של דבר, קיימת אפשרות סבירה שלמבקשת יגרם נזק שלא ניתן יהיה לפצות עליו בכסף. שכן, מכירת הבית לצד ג' במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, תקים מניעות מפני תביעת פיצוי בגין נזקים (למשל, תמורה נמוכה ממחיר השוק, כאמור).

יחד עם זאת, כאמור, אם זהו "הדין" שקובע מסגרת זמן של שיהוי, בוודאי שיש מקום לאמצו עת מדובר בהתדיינות מול בנק, כשהבנק הוא המשתהה.



[1]     פרק 5 לכרך זה.

[2]     בש"א (ת"א-יפו) 13505/02 (ה"פ (ת"א-יפו) 850/02) פוקס אפרת נ' בנק הפועלים, תק-מח 2002
(3) 3713.

[3]     ראה פרק 4 "עיכוב ביצוע פסק-דין כספי" לכרך זה.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן