שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

נקיון כפיים בגילוי מסמכים

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   04.10.2005

 

נקיון כפיים בגילוי מסמכים

הבנק ופקידיו אמורים לפעול בכל הקשור לכספי לקוחותיו כשהם מונחים על-ידי שיקול של טובת הלקוח. יחסי הבנק עם הלקוח הם יחסי תלות של הלקוח בבנק. זאת ועוד, "הנאמנות הכפולה", העשויה להתעורר באיזון האינטרסים של טובת הלקוח, מחד גיסא, ושל רווחיות הבנק, מאידך גיסא, מצריכה מידה רבה של טוהר מידות, יושר והגינות. התנהלות הבנק צריכה להיות מונחית על-ידי רמה גבוהה של נקיון כפיים והימנעות מלהיות נתונה להשפעה בלתי-עניינית במהלך מילוי תפקידו כלפי כל פרט, המהווה את ציבור הלקוחות, וכלפי הציבור בכללותו. מכל האמור לעיל, מן החקיקה הענפה בנושא הבנקאות ומכל המאפיינים, שהנחו את בתי-המשפט בפסיקתם באשר להיותו של תאגיד כלשהו מסוג התאגידים המספקים שירות לציבור, ניתן לומר, שהבנקים עונים על מרביתם. הם נותנים שירות לציבור בכללותו ולכל פרט ופרט הימנו; הם נותנים את השירות במישרין; הם מהווים גופים, המספקים שירות לכלל, מטבע ברייתם וייעודם, ומכוח זיכיונם, הם נתונים לפיקוח ממשלתי חמור וצמוד ומשולבים במשק הציבורי והפרטי. אלה גופים, אשר מטבע ברייתם, ממטרתם, מיסודם ומהמשך תפקודם אכן נועדו לספק ומספקים לציבור שירות רב ערך. בכל אלה יש כדי להצביע לכיוון צביונם הציבורי של הבנקים.[1]

משום כך, לעניות דעתנו, על הבנק לפרוס פרטים מלאים בפני לקוחו, להזהירו בפני משבר, ולהתריע מבעוד מועד. בידי הבנק הכלים והאמצעים הטכניים לעשות כן – מבלי שיידרש להשקעה גדולה או למאמץ ניכר. רמת הגילוי הנדרשת, לעניות דעתנו, היא הגבוהה ביותר שניתן להעלות על הדעת.[2] משנה תוקף מקבלת גישה זו, עת מדובר בהתדיינות משפטית שהבנק מעורב בה. עיון במסמכי הבנק יכול לקבוע את גורל ההתדיינות המשפטית. זו גם הסיבה שקיימת חשיבות עליונה להקדים ולעמוד על הזכות לעיין במסמכי הבנק עוד קודם פתיחת ההליך. זכות שנקבעה על-ידי המחוקק בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, בכללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות ומסירת מסמכים), תשמ"ו-1986 וכן כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (גילוי נאות של מסמכים), תשנ"ב-1992. מכוחם של חוק זה וכללים אלו חובתו של הבנק ליתן בידי הלקוח מסמכים במועד החתימה עליהם. אנו סבורים, שדרישה מחודשת של הלקוח להפקיד בידיו עותק מאותם מסמכים – גם בשלב מאוחר יותר – לא נס ליחה[3].

גילוי נאות של מסמכים יאפשר ללקוח לכלכל את צעדיו, ואפשר שלעיתים יימנע התדיינות משפטית. עת תלויה ועומדת תביעה, לעניות דעתנו, אל לו לבית-המשפט לקמוץ ידיו במתן צווים המחייבים את הבנק לגלות כל מסמך (אף אם, על פניו, לא ברור הקשר הישיר לתביעה המונחת לפניו[4]). הסיבה לכך נובעת מן הדרישה לנקיון כפיים. לדידנו, גילוי גורף של המסמכים הנדרשים – למעט אלו החסויים, כמובן – עולה בקנה אחד עם טוהר מידות, יושר והגינות.

לדידנו, בנק אשר אינו ממלא אחר דרישה כזו, יש מקום לשקול סילוק תביעתו על-הסף[5], בבחינת אי-עמידה באותם תנאי-סף מחייבים עת הבנק הוא צד להליך. בהצעה זו אנו מבקשים לתת את הבכורה לדרך שמתווה תקנה 122 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984[6], על פני תקנה 114א לתקנות הנ"ל.



[1]     ראה פרשת מנצור, הערת שוליים 4 לעיל בפרק זה.

[2]     ראה פרק ד' בכרך א' "חובות החלות על הבנקים", וכן לפרק 3 "גילוי מסמכים" בכרך זה. סימוכין לגישה זו ניתן למצוא ב- ע"א 5893/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' צבאח, פ"ד מח(2) 573; להלן: "עניין צבאח".

[3]     אם כי, איננו מוציאים מכלל חשבון את הצורך לגבות תשלום סביר עבור כך.

[4]     בניגוד להלכה הקיימת. להלכה הקיימת ראה פרק 3 "גילוי מסמכים" עמ' 200, [310].

[5]     ואם הבנק הוא הנתבע – לקבל את תביעת הלקוח.

[6]     להלן: "התקנות".

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן