שם פרטי:
שם משפחה:
טלפון:
דוא''ל:
כתובת:

התיישנות ושיהוי

מאת: עו"ד גלעד נרקיס   |   02.10.2005

 

התיישנות ושיהוי

סעיף 27 לחוק ההתיישנות קובע בין היתר כי "...אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי".

משתמע, כי גם כאשר ישנה הוראה הקוצבת מועד להתיישנות, עדיין יתכן שקיים שיהוי, שיאפשר דחיית העתירה, אף בטרם חלף המועד הקבוע בחוק, מאחר והעתירה לא הוגשה בזריזות הראויה.

בעוד בחוק ההתיישנות הונהג דין אחד לתובענות מן הדין ולתובענות מן היושר, ונקבע שגם תובענה שביושר מתיישנת על-פי דיני ההתיישנות הכלליים, הרי טענת השיהוי, אשר יובאה אלינו מדיני היושר האנגליים, הועלתה ברגיל כלפי תביעות וסעדים המבוססים על דיני היושר. למשל בעניין חוות מקורה[1] פסק כב' השופט מלץ כי:

"דוקטרינת השיהוי מקורה בדיני היושר האנגליים. היא נקלטה במשפט הישראלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצתו לארץ ישראל 1922-1947, ומוחלת בעניינים בהם מתבקש סעד מן היושר. בחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות)... נשמרה האפשרות לדחיית תביעה שביושר מחמת שיהוי והושארה לשיקול-דעתו של בית-המשפט."

עם זאת הוחלט כי ראוי, במקרים מסויימים, להחיל את דוקטרינת השיהוי אף על תביעות לקבלת סעד מן הדין.

בעניין בנין[2] פסק כב' השופט לנדוי כי:

"באשר לדיני השיהוי האנגליים נטען לפנינו שאלה חלים רק על תביעות שיסודן בדיני היושר, ולא על אלה שיסודן בדין. טענה זו אינה נראית לי. נכון הדבר שדינים אלה צמחו בבתי-המשפט של יושר, בקשר לאותן תרופות שבתי-משפט אלה היו מעניקים מעבר לתקופות שנקבעו על-פי הדין... אולם לא רק בתביעות על-פי דיני היושר יכול שיהוי להביא לדחיית התביעה: הוא הדין גם בתביעות על-פי הדין, כאשר אין בחוק החרות הוראת התיישנות..."

בעניין בית טלטש[3] פסקה כב' השופטת דורנר כי:

"מקורה של דוקטרינת השיהוי הוא בדיני היושר האנגליים... ואולם עם קליטתה במשפטנו, החלה תורת השיהוי – כמו יתר דיני היושר האנגליים שנקלטו במשפט הישראלי – להתפתח כתורת דיני יושר "נוסח ישראל"... על-כן החלטנו, כי ראוי להחיל את דוקטרינת השיהוי אף לצד הוראת התיישנות שנקבעה בחוק החרות על תביעות לקבלת סעד מן הדין, הגם שבמשפט האנגלי דוקטרינת השיהוי הוחלה במקורה רק בהעדר הוראת התיישנות בחוק ובמקרים שבהם נתבקש סעד מן היושר."[4]

באותו פסק-דין הגביל כב' השופט מצא את החלת טענת השיהוי על סעד מן הדין ל"מקרים מסויימים" בלבד, כאשר בכל מקרה יש להחילה רק בתביעות למימוש זכויות אובליגטוריות, ולא למימוש זכויות קנייניות.

סיכום תמציתי של ההלכה בעניין זה מצוי בעניין בר לב[5]:

"שיהוי, בדומה להתיישנות, היא טענה הנוגעת להשפעת חלוף הזמן על הזכות המשפטית. ברגיל מועלית טענה כזו כלפי תביעות וסעדים המבוססים על דיני היושר (האקוויטי), שבהם ניתן ליתן משקל גם להתנהגותו של צד להליך. לכן, ניתן לשלול סעד כאמור ממי שהשהה את תביעתו יתר על המידה, אם הנסיבות מעידות על זניחת התביעה, שינוי מצב לרעה בעטיו של חלוף הזמן וקיפוח אפשרויות הנתבע להוכיח את טענותיו... הגישה הרווחת היא, כי ניתן להעלות טענת שיהוי, מעבר לעילות שיסודן בדיני היושר, רק כאשר דיני ההתיישנות הרגילים אינם חלים (ע"א 522/71 בנין נ' בנין, פ"ד כח(2) 309, 339, 340). יש הסוברים שאף מעבר לכך, בנסיבות מיוחדות ותוך נקיטת זהירות יתרה, בשל קיומה של זכות שטרם התיישנה (ע"א 410/87 עזבון המנוחה ליברמן ז"ל נ' יונגר, פ"ד מה(3) 749, 755, מול ו)." (פסקה 17 לפסק-הדין)
 

בטענת השיהוי, לא עצם חלוף הזמן כשלעצמו הוא המצדיק דחיית התביעה, אלא דבר מה נוסף שמתווסף לחלוף הזמן, או שנובע ממנו באופן ברור. בעוד בטענת התיישנות חלוף הזמן לכשעצמו הוא המכריע, בטענת שיהוי יש חשיבות לעובדה שעניין זה גרם לשינוי נסיבות ולפגיעה באינטרסים הראויים להגנה[6].

 

מהן הנסיבות המצדיקות קבלת טענת שיהוי למרות שלא תמה תקופת ההתיישנות? בית-המשפט בעניין יונגר[7] קבע כי אפשר לשקול טענה כזו בחיוב בנסיבות בהן ניתן ללמוד מהתנהגותו של התובע כי ויתר או מחל על זכותו, או בנסיבות בהן בשל שיהוי בהגשת התביעה שינה צד שני או צד שלישי את מצבו לרעה, או כאשר השיהוי נעשה בחוסר תום-לב.

הטוען טענת שיהוי המצדיקה דחיית התובענה, עליו הנטל להראות קיומן של הנסיבות המצדיקות את קבלת הטענה[8].

 

 


 



[1]     ע"א 109/87 חוות מקורה נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז(5) 1.

[2]     ע"א 522/71 בנין נ' בנין, פ"ד כח(2) 309.

[3]     ע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא נ' בית טלטש בע"מ, תק-על 2000(4) 154.

[4]     וראה גם פסק-דינה בעניין ע"א 109/87 חוות מקורה נ' עלי יונס חסן, פ"ד מז(5) 1. להחלת טענת השיהוי לסעד מן הדין ראה גם: ת"א (ת"א) 39107/01 קופת חולים מכבי נ' פטרוב אלכסנדר, תק-של 2002(1) 548; ת"א (י-ם) 2206/00 בנק טפחות בע"מ נ' עיריית ירושלים, תק-מח 2002(3) 4645.

[5]     ע"א (י-ם) 4479/98, 4485/98 נלי בר לב נ' יעל מיכאלי, תק-מח 99(2) 3391.

[6]     ע"א 6365/00 אברהם בר אור ואח' נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז צפון ואח', תק-על 2002(1) 36.

[7]     ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל נ' יונגר לאה, פ"ד מה(3) 749.

[8]     ע"א 410/87 עזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל נ' יונגר לאה, פ"ד מה(3) 749.

 
 

מגדל ב.ס.ר 3 קומה 20
טלפון: 4975 -755 - 03

לצפיה במהדורת האינטרנט
לצורך הצפיה יש להתקין תוכנת Adobe Reader,
במידה ואין ברשותכם תוכנה זו, ניתן להורידה חינם כאן