שטרות טענות בענייני שיקים

המחאה בסכום לא גבוה, אין די כדי להקים השתק שיחסום את טענת הזיוף שבפי הנתבעת. על מנת שתקום טענת מניעות נדרש פירעון קודם של שטרות מזוייפים בהיקף גדול, ביחס למחזור הפעילות הרגיל של מי שחתימתו זויפה.

הבנק נהג לאפשר למערער לחרוג ממסגרת האשראי ואף כיבד שיקים חרף החריגה והעמיד למבקש מסגרות אשראי נוספות. נוהג זה, היה בו כדי להביא לכך שלמערער היה יסוד סביר להניח שהבנק יפרע גם את השיקים נשוא הערעור.

חתימתו של אדם על שטר מחייבת אותו בחבות אישית. פקודת השטרות מכירה באפשרות לחיוב שטרי גם בהעדר חתימה פיזית.מקום שמצויה בשטר רק חתימתו של אדם ותו לא, החותם חייב, אף אם למעשה לא התכוון לחתום באופן אישי. חבותו קמה עקב העובדה שלא הביע כוונה הפוכה בחתימתו.

טענת המבקש כי חתימתו על גבי השיקים נשוא תביעה זו הינה חתימה מזויפת לא נסתרה ע"י הבנק, ואף נתמכה, בחוות דעת גרפולוגית. כאשר נתבע מכחיש את חתימתו על השטר, הנטל להוכיח את אמיתות החתימה מוטל על התובע ,הבנק, והוא לא עמד בו עד כה.

בהיעדר ראיה לסתור, כי בזמן אמת פקיד הבנק אשר לידיו הגיע השיק, ערך את כל הבדיקות הנדרשות טרם אישר את פרעון השיק. די בכך כדי להעיד על פעילותו התקינה של הבנק. בנק אינו נדרש לבצע בדיקות של מומחים לחתימות טרם אישור המחאה.

בית משפט המחוזי דחה ערעור על פסק דין, שבו חויב המערער בעילות שטריות וחוזיות בתשלום סך כספי למשיבה בקובעו, כי כאשר ברור ששיק שנתן החייב יחולל אם יופקד בבנק, מתקיים פטור מהצגה לפירעון של השיק לפי סעיף 45 (ב)(5) לפקודת השטרות.