ערבות לחוב בבנק

בית המשפט קיבל באופן חלקי ערעור של ערב שחתם על כתב ערבות לטובת חברה, וזאת לאור העובדה שהבנק הפר את חובת הגילוי בנוגע לערבות, ובין היתר, לא הודיע מדי שנה לערב על מצב הערובה, ולא יידע אותו על שינוי לרעה במצב החברה.

בית המשפט דן בשאלה האם ערבותו של ערב להלוואה שנטל החייב העיקרי מהבנק ממשיכה לחול בעת שמבוצע "מיחזור" של אותה הלוואה, בדרך של "פירעון" ההלוואה ומתן הלוואה חדשה ?

בית המשפט קבע כי לא היה מקום לחלק את יתרת החוב הנערב בין המערערים לבין הבנק בחלקים שווים וזאת לנוכח יחסי הכוחות השונים לחלוטין בין הצדדים ונוכח החובות המוטלות על הבנק לפי חוק הבנקאות וחוק הערבות.

בית המשפט דחה תביעה שהגיש בנק מזרחי טפחות כנגד ערבים למשכנתא, בקובעו כי הבנק התרשל ברישום הבטוחה, גרם לאובדנה, ובכך הביא לשחרורם של הערבים מערבותם.

התקבלה טענת ההגנה של הנתבע לפיה בפועל הנתבע היה ערב מוגן ולא יחיד. בהעדר הסבר לחסר בערב שני, על אף הרישום כאמור בהודעה לערב, חוייב הנתבע לפי מחצית החוב של הערב בלבד.

התקבלה טענת ההגנה של הנתבע לפיה בפועל הנתבע היה ערב מוגן ולא יחיד. בהעדר הסבר לחסר בערב שני, על אף הרישום כאמור בהודעה לערב, חוייב הנתבע לפי מחצית החוב של הערב בלבד.

בית המשפט הפחית סכום תביעת בנק כנגד לקוחות ופטר את הערבה מחבותה באשר הבנק לא עמד בחובות המוטלות עליו והתרשל במימוש הבטוחה עליה הסתמכה הערבה.

בית המשפט העליון קבע כי למרות שהמשיבים חתמו כ"לווים", הרי שהבנק בחר לסווגם כלווים ולא כממשכנים בלבד, ללא הצדקה כלכלית מהותית ולפיכך הקנה למשיבים מעמד של ערבים; ככאלו, יש להחיל את ההגנות המוענקות ל"ערב יחיד" גם על "ערב ממשכן" בשינויים המתחייבים.

ערבה שהיא אמה של הלווה טענה כי הבנק הפר את חובת הגילוי וההודעה כלפיה, בית המשפט פסק כי נוכח הקשר המשפחתי בינהם, ובשל העובדה שהערבה ידעה את מצבה הכלכלי של בתה, היא מחוייבת בהשבת ערבותה.

ערבים שחתמו על כתב ערבות הופטרו מערבותם והתביעה כנגדם נמחקה, בשל העובדה כי סיווגם אינו של ערב יחיד/מוגן (למרות טענות הבנק) אלא ערב רגיל, ולכן מועד הגשת התביעה כנגדם נמחקה בטענת התיישנות.